אנדרו כהן מדבר על אהבה
אני אוהב את מכוניתי ההיברידית החדשה, את האישה שאני נשוי לה מזה 25 שנה, את תלמידיי ברחבי העולם. אבל כשאנחנו משתמשים במילה "אהבה", על מה בדיוק אנחנו מדברים? חלק ראשון מתוך שלושה
רגשותינו כלפי דברים הם עניין פנימי ואישי מאוד. כשאנו משתמשים במילה "אהבה", אנחנו מתייחסים תמיד למשהו שיש לנו כלפיו תחושות רבות עוצמה. המשהו הזה יכול להיות עצם כלשהו, כמו מכונית חדשה; זה יכול להיות הדימוי שלנו עצמנו כאשר אנו מביטים בראי; זו יכולה להיות אימא טבע; או זה יכול להיות האופן שבו אנחנו תופשים את המושג "אלוהים".
אם לדבר באופן אישי, אני יכול לומר בכנות: אני אוהב קפה. אני אוהב אוכל סיני. אני מאוד אוהב תירס. אני אוהב את מכוניתי ההיברידית החדשה. אני אוהב את ניו-יורק, עיר הולדתי. אני אוהב את הודו, ארץ הקסם והמסתורין. אני אוהב את גבעות ברקשייר במערב מסצ'וסטס, שם אני גר, במיוחד בסתיו כאשר העלים זוהרים בזהב, בכתום, בסגול ובאדום. אני אוהב לצאת למסעות ולחוות את החידוש שבאי-הקביעות ואת חופש התנועה.
אני אוהב להיכנע לתשישות שאופפת אותי ולשינה שנחה עליי לאחר שאני שב מטיסות ממושכות. אני אוהב את כלבי הקטן ואת האופן שבו הוא מעיר אותי מדי בוקר בנשיקות עקשניות ואוהבות. אני אוהב האישה שלה אני נשוי מזה 25 שנה ואת האמון ההדדי העמוק וללא תנאי שנוצר בינינו עם השנים. אני אוהב את הזיכרון רב העוצמה של הרומאן הרציני הראשון שלי כאשר הייתי בן 16. אני אוהב מוזיקה. אני אוהב ג'אז, פיוז'ן ובלוז ואני אוהב לתופף.
אני אוהב את תלמידיי הפזורים בעולם כולו, איתם אני חולק את האהבה לרוח ולממד הגבוה
כך שכשאנו משתמשים במילה "אהבה", על מה בדיוק אנחנו מדברים? האם אנו מתכוונים רק להעדפות ולטעמים אישיים? האם אנו מתכוונים לחוויות רגשיות עמוקות של קשרים והיצמדויות? או האם אנו מתכוונים ליחס שלנו כלפי אמת רוחנית גבוהה? אולי אנו מתכוונים לשלושת הדברים גם יחד. זוהי ללא ספק טריטוריה מורכבת ומבלבלת שמאתגרת הרבה יותר מתחומים אחרים, כי בני אדם חווים רגשות חזקים כלפי זה שהם מתיימרים לאהוב.
לאמתו של דבר, לעתים קרובות אנו מניחים שדבר מה הוא טוב ונכון במהותו רק כי אנו חשים כלפיו רגשות רבי עוצמה. זוהי סיבה נוספת לכך שכל כל קשה לדבר על אהבה: הממד הזה של החוויה האנושית נוטה להיות עמום, מעורפל ומבלבל ומעורבים בו רגשות חזקים. כך שלפני שנוכל באמת להתחיל את דיוננו, עלינו להשתדל ולהבהיר את כוונתנו כשאנחנו מדברים על אהבה.
מצאתי, שהבחנה בסיסית אחת שעוזרת לנווט בטריטוריה המאתגרת הזו היא זו: חלק מאופני האהבה הם יחסיים, בעוד שאחרים אינם כאלה. אהבה רוחנית למשל, אינה יחסית; היא אל-אישית ומוחלטת. זוהי אהבה תמידית שאינה ניתנת לערעור ושכוללת בתוכה תמיד את רטט האינסוף. אהבה יחסית או לא-מוחלטת היא אהבה שאינה תמידית ושמשתנה תדיר. היא קשורה תמיד לתחום האישי או לזה שייחודי ליחיד ולתרבותו.
כדי להבין באמת מהי אהבה, עלינו למקם את צורותיה וביטוייה השונים בהירארכיה של ערכים. אהבה רוחנית, שאופייה הוא לא-יחסי או מוחלט, נמצאת בראש ההיררכיה. אהבה לא רוחנית, שאופייה תמיד יחסי (ללא קשר לעוצמת החוויה הרגשית הקשורה בה), תהיה תמיד במקום השני בהיררכיה הזו. ובתוך הקטגוריה הזו, חלק מאופני הביטוי של האהבה הלא רוחנית או היחסית הם בעלי ערך או חשיבות גדולים יותר מאשר אופני ביטוי אחרים. לדוגמא, לאהבתי לאשתי יש כמובן ערך גבוה יותר מאשר לאהבתי לכלבי הקטן; אהבתי למוזיקה היא בעלת ערך גבוה יותר מאשר אהבתי לתירס, וכו'. כולנו יכולים, מן הסתם, להסכים לגבי אבחנות ערכיות פשוטות כאלה.
אך ההבחנה הגדולה יותר שאני עושה, בין אהבה יחסית לאהבה מוחלטת, אינה בהכרח קלה לתפיסה באותה מידה. חשוב להצביע כאן שעד לאותו רגע שבו יש לנו עצמנו חוויה רוחנית של אהבה רוחנית או מוחלטת שמשנה את חיינו, יכולות הצורות היחסיות, הלא-רוחניות של האהבה להיראות כאילו הן מוחלטות. לדוגמא, כאשר אנו מתאהבים במישהו אהבה רומנטית, החוויה עשויה להרגיש אינסופית, לא משתנה ולא יחסית. אנחנו מכריזים, "אני אוהב אותך לנצח". אבל מן ההכרח הוא שבמוקדם או במאוחר, נגלה שסוג זה של אהבה שונה מכפי שנראה לנו בתחילה. למה? כי זו לא הייתה אהבה נצחית. היא הייתה נתונה לשינוי.
אהבה רוחנית, לעומת זאת, היא תמיד לעד. היא תמיד נצחית והיא אינה משתנה לעולם. אבל לפני שאנו מגלים בעצמנו את הנצחיות ששוכנת מעבר לזמן ולצורה קל לנו ללכת שולל. אנו יכולים לטעות בקלות, ולהאמין שזה שנראה כנצחי בעולם הזמן והצורה זהה לנצחי שמֵעֵבר לזמן ולצורה.
המשך בשבוע הבא.
המאמר פורסם בבלוג של אנדרו כהן בחודש יוליהשנה. תרגום: יגאל מוריהלאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם