ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

גאגא ראתה ענן: מחקר על טרנדים של צפיות בעב"מים

פעם הם נטו לטוס במהירות גבוהה מכפי שיכולנו לתפוש, ובשנות האלפיים הם משייטים להם מעדנות בשמיים תכלכלים. האם הצפיות בעב"מים, כמו בליידי גאגא, משתנות בהתאם לתקופה?

גם אם הם מגיעים מציוויליזציה רחוקה ומפותחת מאיתנו, נראה שאפילו עב"מים נתונים לשליטתן של אופנות – או שלפחות הרושם שהם מותירים אצל מי שחזו בהם משתנה בהתאם לרוח הזמן. אמנם עדיין לא דווח על חוצנים לבושים בסגנון ליידי גאגא, אבל מתברר שהיסטוריית הצפיות בעב"מים מתאפיינת באלמנטים תקופתיים.

לאורך ההיסטוריה דיווחו העדויות המתועדות על אנשים קטנים ואפורים, על חטיפות אל תוך חלליות ועל ניסויים פיזיים כפויים שהתרחשו בתוך חללים סטריליים. בשנות ה-40 העב"מים הופיעו בעיקר בשעות היום, ואילו בעשורים הבאים התגברו הדיווחים על הופעתם בשעות החשיכה. היו עב"מים עם אנטנות, היו כאלה עם קרן לייזר, אבל תמיד שרדה הצורה הנצחית של העב"ם - כלי התעופה הכסוף דמוי הדיסק או הגליל.

באסופת המאמרים החדשה "למה פסלים בוכים", מופיע מאמרו של מרטין אס. קוטמאייר, הבוחן מאפיין אחר של העב"ם לדורותיו: מהירות הטיסה. גם כאן, מתברר, ניתן להבחין במגמות מובהקות שהשתנו עם השנים. קוטמאייר בחן את המקרים המתוקשרים ביותר של צפיות בעב"מים מאז שנות ה-40 ועד ימינו.

הוא גילה שבמהלך העשורים הראשונים, בין שנות ה-40 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, העב"מים שנצפו טסו במהירות גבוהה במיוחד. זו היוותה חלק ניכר מהרושם שהותירה החוויה במי שצפה בכלי הטיס. מדובר היה במהירויות טיסה שהוערכו כבלתי אפשריות בכלי טיס אנושיים, לפחות אלה שהוצגו לציבור. מהירותם של כלי הטיס היתה אטרקציה מרכזית, והוכחה ל"חוצניותו" של העצם שנצפה.

הסבר אפשרי לתופעה נעוץ בהתפתחות הטכנולוגיה האנושית, דווקא: במרוצת השנים למדה האנושות לבנות כלי טיס מהירים יותר ויותר, והעין האנושית התרגלה לראות כלי טיס מהירים ברקיע. במקביל למהירות האנושית, הצפיות בעב"מים החלו לצייר תמונה חדשה. כלי התעופה שנחשדו כחוצניים החלו להאט בהדרגה את תעופתם, עד שהתקבע המודל הפופולרי בעשורים האחרונים - זה של העב"ם המרחף באיטיות.

כפי שעב"מולוגים רבים טענו בעבר, יכולת האבחנה של אנשים מוגבלת, ומכווננת בהתאם לרשמים שהותירו צפיות קודמות בתודעה. כך, למשל, נטען שמיעוט העדויות לצפייה בעב"מים בעבר הרחוק לא מצביעה דווקא על היעדר פעילות כזו, אלא על כך שבטרם היו החוצנים עניין ידוע ומוכר אנשים פשוט לא נטו לחפש אחר דבר מה יוצא דופן בשמיים, פשוט משום שלא העלו בדעתם את אפשרות קיומו. 

כך, עדויות מתוקשרות על עב"מים מהירי טיסה באור היום גרמו לאנשים לחפש כמותם בשעות הייעודות. מאוחר יותר, כשעדויות מתוקשרות אחרות דיווחו על עב"מים מרחפים באיטיות בשמי הלילה, אנשים חיפשו דברים דומים - וגם מצאו אותם, בהמוניהם.

הוליווד, שהתלבשה בשלב מוקדם על תופעת העב"מים, עיצבה ללא ספק גם היא את החוצנים בדמיון הקולקטיבי - מה שהשפיע בחזרה על אופי הצפיות. הדימויים בסרטים הושפעו מדיווחים בחיים האמיתיים, ואלה, בתורם, הושפעו

מהסרטים. כשכלי טיס אנושיים מהירים הפכו למראה שגרתי, המהירות הגבוהה לא יכלה עוד לספק חוויה חוצנית זרה, בעוד שהמעוף בריחוף אטי של כלי טיס שהוא לא הליקופטר מרעיש המשיך להיות מרשים מספיק כדי לאפיין משהו שלא מהעולם הזה.

אבל אם כל זה נשמע כאילו הוא מוביל למסקנה על פיה כל סיפור העב"מים אינו אלא הבנייה תרבותית מדומיינת, הרי אין זו מסקנתו של קוטמאייר שחקר את הנושא. אותו קוטמאייר טוען שמגמות כמו מהירות ואופי הטיסה של העצמים המדווחים כלא מזוהים, הן פשוט הוכחה לקיומו של ממד תרבותי באופן שבו אנחנו תופסים עב"מים: אנשים מחפשים בשמיים מה שנראה להם מעניין ובלתי שגרתי, ומדווחים על תצפיות שעונות להגדרה של "מעניין". ואילו ה"מעניין" משתנה מתקופה לתקופה, ולעתים אף משנה לשנה.

בין אם מדובר בכלי טיס סודיים של הצבא או בחברים מעולם אחר, נראה שתופעת העב"מים איתנו כדי להישאר, לפחות לעת עתה. העתיד בוודאי יספק מענה לשאלה אם מדובר בצורך אנושי של התקופה, בהתאם לפנים שתילבש התופעה בעתיד, כשכלי התעופה האנושיים שנראה בשמיים באופן קבוע יהיו הרבה יותר עב"מיים מהעב"מים המקוריים. האם ייתכן שאז תיראה בעינינו צלחת מעופפת כסופה החולפת במהירות בשמיים לא כשגרירה של ציוויליזציה מפותחת, אלא כרטרו מיושן? האם גם אז נמשיך לראות אותה בשמיים?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...