להודו עם הילדים: 4 משפחות בטיול מדלהי ועד דהרמסלה
"כולם לשולחן הזה", צעק ניצן הקטן כשנכנסו למסעדה ההודית בצפון הודו, וחבורת הילדים התיישבה והתחילה לעשות שמח. ככה זה כשיוצאים לטיול משפחות ישראלי מדלהי ועד דהרמסלה
חלקו הראשון של הטיול הוקדש לעיירה דהרמסלה ולסביבותיה. ממוקמת בגובה של כ-1500 מטר מעל פני הים, צופה על רכס הדולדהאר של ההימאלאיה מצפון ועל עמק הקנגרה המשתרע דרומה למרגלותיה, דהרמסלה היא אחד המקומות היפים והמעניינים בצפון הודו.
הדבר הראשון שעושים כשמגיעים למקום חדש הוא סיור היכרות. יצאנו לטיול ברחובותיה של העיירה הקטנה, להכיר את המקום ותושביו. ב-1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14, מנהיגם של הטיבטים, מטיבט הכבושה בידי הסינים. הוא קבע את מקום מושבו בדהרמסלה, שהפכה למרכז המדיני והתרבותי של הטיבטים הגולים. מקדשים בודהיסטים, מנזרים ובתי ספר המכשירים צעירים טיבטים באמנות ובאומנות הטיבטית המסורתית, משמרים את המסורת הטיבטית ההולכת ונעלמת בטיבט עצמה.
בטיולינו נחשפנו לתרבות הטיבטית הפורחת במקום. ביקרנו במנזר, שם פגשנו את הנזירים הצעירים העוסקים בויכוחים שברומו של עולם, סובבנו את גלגלי התפילה במקדש הבודהיסטי וטעמנו מאכלים טיבטים. המשכנו לטייל בכפרים בהגסו ודהרמקוט, הנמצאים במעלה ההר. בכפרים אלה שתושביהם שייכים לדת ההינדו, מתקיימת ערבוביה מקסימה של חדש וישן – בתים מסורתיים מצופים בוץ, אנשים חורשים שדות טרסה קטנים ומקדש מקומי עם בריכת מים לצדם של חנויות צבעוניות, גסט האוסים ומסעדות.
את היום הארוך סיימנו בהליכה קצרה למפל המים המפורסם של בהגסו. למרגלותיו בריכה קטנה עם מים כ"כ קרים שקשה לנשום. עדי לא חשבה פעמיים לפני שקפצה פנימה ואחרי כמה דקות כולם כבר היו בפנים עסוקים המלחמת השפרצות. אמרנו שיהיה שמח.
למחרת בבוקר יצאנו לטיול רגלי ופיקניק. רגע פני שהתחלנו ללכת התקדרו השמיים והתחיל לרדת גשם שוטף שהבריח אותנו למחסה בצלו של מקדש מקומי עד יעבור זעם. מכיוון שהגשם לא פסק הפך הטיול הרגלי המתוכנן לטיול ג'יפים קצר, עד שהגענו למחוז חפצנו - טאטא פאני, שכיית חמדה אמיתית, אחד המקומות הקסומים בעמק קנגרה.
פירוש השם הוא "מים חמים" ומדובר על נביעת מי גופרית שנאספו לשלוש בריכות
איזור זה, המרוחק מעט ממרכז התיירים, שמר על אופיו המסורתי. הבתים עשויים בוץ, השדות מעובדים בעבודה ידנית ונדמה כאילו דבר לא השתנה זה מאות שנים. בקצהו של אחד השדות עסקה קבוצת נשים באיסוף שבולי האורז שנקצרו לערימות גדולות. הן שמחו על ההזדמנות לקשקש קצת, ועל ההפסקה הקלה שהזדמנה להן. ועוד יותר שמחו כשהילדים הצטרפו לעזור.
בתום נסיעת רכבת ארוכה הגענו לדלהי, בירתה של הודו. העיר העתיקה של דלהי נבנתה במאה ה-16 על ידי השליט המוגהולי שאה ג'האן, בונה הטאג' מהאל. היום היא מבוך של סמטאות ושווקים, מסגדים ומקדשים. הרחובות הצפופים, ההמון הרב, החום והשאון הם אנטיתזה מוחלטת לשקט לנוף ולמרחבים של ההימאלאיה, אך יש בהם חן ויופי כל כך מיוחדים להודו.
בגמ'ע מסג'יד - המסגד הגדול של דלהי - התכנסו המאמינים לתפילה, ואנחנו יצאנו למסע סהרורי על ריקשות אופניים בשוק של העיר העתיקה. הריקשות צלחו פקקי תנועה בלתי אפשריים, סמטאות צרות למעבר אדם, ונחשולי אנשים ופרות, קופים וחנויות. בסופה של הנסיעה הבנו כולנו כי בהודו אכן הכל אפשרי.
רכבת נוספת הביאה אותנו לרישיקש שעל גדות נהר הגנגס. נהר הגנגס זורם ממקורותיו בהרי ההימלאיה לאורך כ-2,500 ק"מ עד לשפכו במפרץ בנגל. זהו הנהר הגדול בהודו ומספק מים וחיים למליונים של אנשים. אך בעבור ההודים בני דת ההינדו הגנגס אינו נהר כי עם האלה גנגא שירדה ממשכנה השמיימי על מנת להביא ברכה וחסד לבני האדם. האגדה מספרת כי המלך בהגיראטהה, שהיה צריך את מי הגנגא לצורך טקסי טיהור ל-60,000 אבותיו המתים, ערך מסע אל הרי ההימאלאיה וביקש את עזרתו של האל שיווה. שיווה נעתר לבקשה וציווה על האלה גנגא לרדת מן השמים למען בני האדם, אך על מנת שכוחה המתפרץ לא יחריב את העולם ברידתה, כרך אותה שיווה סביב ובתוך שערו העבה, וריכך את עצמת ירידתה.
הגנגא השפיעה מקדושתה על ערים וכפרים היושבים לאורכה ורבים מהם הפכו למוקדי פולחן ועלייה לרגל. מדי שנה מגיעים מליונים של מאמינים למקומות אלה, לבקר במקדשים, לסגוד לגנגא ולהביא ממימייה הקדושים חזרה לבתיהם.
העיירה רישיקש היא מקום שכזה. ביקרנו במקדשים ובאשראמים הממלאים את רחובותיה וסיימנו בטקס האארטי – מנחת האש – המתקיים מדי ערב על גדת הנהר. המדרגות המובילות לנהר היו מלאות בעולים לרגל שבאו לשיר, להלל להתפלל ולהביא מנחות לאלה גנגא המשפיעה עליהם מחסדה.
כשעה נסיעה צפונית מזרחית לרישיקש, ההרים הגבוהים מכוסי היערות והגנגא המתחתרת דרכם הם הרקע המושלם למחנה אוהלים, רפטינג על הנהר וטיולים בטבע. ואכן המחנה מקסים, הנוף יפהפה, הגנגא נפלאה – הכל ביחד מתחבר לגן עדן עלי אדמות. רק הגענו וכבר כולם עלו על בגדי ים, ערוכים ומוכנים לרפטינג על גליה של האלה. היה כל כך כייף, שהחלטנו לעשות זאת שוב.
מוקדם בבוקר התעוררנו לשיעור יוגה. למרות השעה המוקדמת, נרשמה נוכחות כמעט מלאה לשיעור, שהועבר על גדות הגנגא. אחרי החימום, שניים פרשו לטובת הצ'אי החם שהגיע בדיוק באותו רגע. היכרות עם "ברכת השמש" גרמה לשלושה נוספים להגיד "עד כאן". אלו שסיימו יצאו מחוזקים ומשוחררים – בגוף ובנפש. עוד מסלול ראפטינג, קיאקים, שחייה בנהר וטיול ביער ובכפרים שבסביבה, וכבר הגיע הערב, וגם הזמן למדורת יומולדת באווירה משפחתית ובניחוח של צפון הודו.
הכותבת היא מדריכה בחברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם