יוצא מגדר המגדר: למה כדאי לתת לילד לשחק גם במשאית וגם בבובה
רוצים לגדל בנות אסרטיביות שיודעות לעמוד על דעתן? עודדו אותן להתפרע ולשחק עם כדור במקום עם בובה. מחקרים מוכיחים שאם לא נכתיב לילדים דפוסי התנהגות המצופים מבני מינם, הם יתפתחו בכיוונים נוספים ויעצימו את היכולות שלהם
"בנים ובנות מקבלים יחס שונה מהוריהם ומסביבתם כבר מרגע היוולדם, ומועברים אליהם מסרים סמויים המחנכים אותם לתפקידים המדגישים את ההבדלים המגדריים," אומר ד"ר אפי הרנוי, דוקטור לחינוך וחינוך גופני (התמחות בפסיכולוגיה חינוכית התפתחותית,( אשר מרכז קורס מדריכים לגיל הרך בקמפוס "שיאים" שבאוניברסיטת תל-אביב.
"מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים כי ההתייחסות השונה הזו קובעת ומקבעת הבדלי מגדר הן בפעילות הגופנית והן במשחק בגיל הרך," טוען ד"ר הרנוי. כך למשל, מחקר שבחן חשיפה של ילדים בני שלוש עד חמש למגוון עצום של גירויים ללא הפרדת מגדר או שטח (כלומר, לא הייתה פינת מרפאה, פינת מטבח, פינת קוביות וכד(’ הראה כי כשהייתה נוכחות של מבוגר בשטח (גננת, סייעת וכו,(’ הבנים הלכו לשחק עם הבנים, והבנות עם הבנות. כשהמבוגרים עזבו את המתחם, הילדים עזבו את המשחק המגדרי ועברו לשחק במשחקים של בני המין השני.
הבנות שיחקו ב"משחקי בנים" כגון כדור, מלחמה ודומיהם, והבנים שיחקו ב"משחקי בנות" כגון משחקי תפקידים במשפחה וניהול מטבח, ונראה שהבנות חצו את הגבול "בין המינים" הרבה יותר מאשר הבנים. כאשר המבוגרים חזרו למתחם, הילדים חזרו לשחק על פי הדפוס המגדרי תוך זמן קצר יחסית.
"עבודה נוספת הראתה כי בנים נוטים יותר לשחק במשחקי
מה אנחנו, כהורים, יכולים ללמוד מכל המחקרים הללו?
ד"ר הרנוי: "יש שלוש מסקנות בולטות. ראשית, בהעדר התערבות חיצונית של מבוגרים, ילדים בגיל הרך נהנים לפעול ולשחק ללא קשר לנושא המגדרי, והיו עושים זאת בחופשיות אילולי הכתיבה החברה שוני בדפוסי ההתנהגות המצופה מבני שני המינים. אבל מאחר שהחברה מכתיבה דפוסי התנהגות שונים, כבר בגיל שלוש, ילדים רבים שהפנימו את נושא המגדר יודעים מה מצופה מהם ומתנהגים בהתאם. למשל, לשחק עם בני מינם.
"המסקנה השנייה היא שבנות חוצות את הגבול בין המינים הרבה יותר מבנים, משום שהחברה שלנו עדיין יותר סובלנית ופתוחה לקבל בנות שמתנהגות כבנים מאשר בנים המתנהגים כבנות. עובדה שמעט מאוד הורים לבנים קונים לילד שלהם עגלה ובובות, למשל. מצד שני, בנות לומדות את קוד ההתנהגות המצופה מהן (למשל, שהן צריכות לוותר,( ולכן, כשיש בנים בסביבה, הן מוותרות מראש - נותנות לבן את ’מה ששלו’ (הכדור) והולכות לשחק עם הבנות.
"המסקנה השלישית עוסקת בתוכן: בנים משחקים באופן הרבה יותר פשטני מבנות."
מתברר שהקיבעון המגדרי הזה תלוי במידה רבה בדרך ההתייחסות שלנו, ההורים, לילדינו הרכים מרגע שהם נולדים. "זה מתחיל בפרטים טכניים-חזותיים כגון עיצוב החדר, בחירת עגלת הטיול, בחירת הביגוד וצבעו וכד’ המותאמים למין היילוד. אלא שאנחנו חוטאים גם בנושאים מהותיים יותר," טוען ד"ר הרנוי, ומפרט:
טון הדיבור ורמת התקשורת:
"פעמים רבות, שלא במודע, הורים מדברים אל תינוקם הזכר בטון גבוה יחסית, ואילו אל בתם התינוקת בטון נמוך, שקט ורגוע יותר. מעבר לכך, עם תינוקות בנים פחות מדברים, פחות מקפידים על קטע מילולי/ תקשורתי ונוהגים איתם באופן פיזי יותר: יותר מקפיצים, מטלטלים, עושים ’אווירונים’ וכד’ ובעצם, משדרים להם לפעול יותר עם הגוף. כתוצאה מכך הם פחות סופגים מהסביבה ונאלצים לעשות ’השלמות’ מהדמיון. לכן, כשבנים משחקים בינם לבין עצמם, הם נוטים להשתמש יותר בדמיון, אבל המשחק והדמיון שלהם פחות מורכבים.
"לעומת זאת, עם תינוקות בנות נוהגים בעדינות (ליטוף ומגע רך) ומקדישים יותר זמן לתקשורת מילולית. כתוצאה מכך, הן סופגות יותר מהסביבה ומחיי היומיום, ולכן כשבנות משחקות הן משתמשות יותר במצבים מהחיים ופחות בדמיון, אך מורכבות המשחק שלהן יותר גבוהה ועשירה."
דפוס ההתנהגות הזה מתקיים גם בהמשך, כשהילדים מגיעים לגן, מוסיף ד"ר הרנוי. "אנשי מקצוע נדרשים לעתים ליצור מגע פיזי עם הילדים כדי להסב את תשומת לבם לדבר מה, להנחותם או למנוע פגיעות. למשל על ידי טפיחה על השכם, אחיזה ביד הילד ואף סיבוב פני הילד אל המבוגר כדי לגרום להקשבה. מגע פיזי נוצר על פי רוב עם בנים, בעוד שעם בנות הקשר הוא בדרך כלל מילולי."
בחירת צעצועים:
לתינוקות בנים קונים בדרך כלל כדור, מוביילים גדולים וקוביות גדולות. לבנות לעומת זאת, מקפידים לקנות בובות פרווה למיניהן וצעצועים יותר עדינים. בגיל שנתיים-שלוש נראה שלבנים יש כבר כדור, כלי עבודה מפלסטיק או מעץ ואפילו חיילים קטנים, ולבנות יש בית בובות, עגלות, מטבחון, שולחן קטן לצורכי יצירה וכד.’
התייחסות לסגנון הדיבור:
הורים ואנשי מקצוע רבים נוטים לאפשר לבנים הבעה ווקלית בעוצמות גבוהות כגון דיבור בקול רם ואפילו צעקות, בעוד שבנות נדרשות להנמיך את עוצמת הקול או את טון הדיבור שלהן.
דרישה להתנהגות: לבנים מותרת כבר בגיל צעיר (שנתיים-שנתיים וחצי) התנהגות יותר חופשית, כגון השתוללות, קולניות, התפרצויות לדבריהם של אחרים, השתרעות על הרצפה וריצה בגן. התנהגות כזו של בנות פחות עוברת בסלחנות, והן נדרשות להתנהגות מעודנת, התואמת את החוקים והכללים במוסדות החינוך כגון: הליכה בגן (במקום ריצה,( הצבעה לצורך קבלת רשות הדיבור, ויתור וכד.’ קרוב לוודאי שכשאתם קוראים שורות אלה, אתם אומרים לעצמכם "אצלנו זה לא ככה," וייתכן שאתם צודקים, אך לדברי ד"ר הרנוי, המסרים הסמויים הללו מתקיימים באופן תת מודע בקרב רוב האוכלוסייה ויוצרים את ההתנהגויות המגדריות. לתשומת לבכם.
תנו לבנים ולבנות ללבוש, לחוות ולנסות הכל אז אם אתם לא רוצים שהבת שלכם תוותר על הכדור שהיא משחקת בו, רק משום שיש בן בסביבה, ואם אתם רוצים שהבן שלכם ישחק באופן יותר מורכב ועשיר, כדאי שכבר בינקותם, ובוודאי בגיל הרך, תנהגו בשוויון בין המינים, ותעודדו את כולם להתנסות בכל ולחוות הכל:
.1 דעו שללבוש ולצבע אין כל השפעה על נטיותיו המיניות של הילד, ולכן אפשר ואפילו מומלץ לחשוף את שני המינים לכל הצבעים שבעולם בלי כל חשש.
.2 השתדלו לדבר באותו טון עם בנים ובנות ולהתנהג איתם באופן שווה עד כמה שניתן.
.3 חשפו את התינוק שלכם למשחק עם שני המינים כבר בינקות וצרו סביבת משחק שוויונית. כלומר, אם התינוקת שלכם משחקת עם תינוק, אל תתנו לה את הבובה ולו את הכדור, אלא דאגו ששניהם ישחקו ביחד גם בכדור וגם בבובה. אל תגדירו מהו משחק של בן ומהו משחק של בת. קנו גם לבת מכונית, כדור, כלי עבודה וחיילים, ולבן כלי מטבח, בובה ועגלה. הרעיון הוא לחשוף את הילדים למגוון רחב של גירויים ולתת להם לפעול על פי הנטיות הטבעיות שלהם.
.4 דאגו (במיוחד האב) להיות שותפים למשחק. השותפות הזו מדגישה את השוויון בין המינים.
.5 אל תיצרו חסמים. אל תהיו רק רגשיים, ורבליים ויצירתיים עם הבת ורק פיזיים עם הבן, כי כך יוצרים חסמים ומכוונים מראש את הילדים לכיוונים ברורים. הקפידו לפתח את הפן הרגשי והתקשורתי עם הבן באמצעות יותר מגע, שיחות ופעילויות יצירה, ואת הבת הפנו למשחקים בעלי היבטים פיזיים, כמו משחקי כדור, טיפוס על מתקנים וסולמות, ריצה, שחייה וכד'
6. תנו חופש בבחירת החוגים. אל תשלחו את הבת רק לחוג יצירה, אמנות או ריקוד, ואת הבן לכדורסל או אמנויות לחימה, אלא אפשרו לילדים משני המינים להיחשף לכל סוגי החוגים והתחומים, כדי שהם יחליטו בעצמם מה הם רוצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם