שלווה פיננסית: איך טיפוסים זורמים יכולים לזרום גם עם כסף
רובנו חונכנו להאמין שמצד אחד עומד הכסף הרע, ומצד שני מעשים טובים. אביגל למברגר מנסה להסביר למטפלים אלטרנטיביים ולטיפוסים מהז'אנר הרוחני איך להרוויח את לחמם בכבוד
נסיק, הודו, היא אחת מארבע הערים שבהן מתרחש אחת לכמה שנים הפסטיבל הרוחני הגדול בעולם – הקומבה מלה. הגעתי אליה עשרה ימים לאחר שנחתתי בהודו, ואת כולם ביליתי בסביבה מערבית מגוננת. ירדתי לנהר המקומי, שם ציפה לי מראה מרהיב, שכלל נשים בסארי בשלל צבעים, פילים ענקיים, סאדהואים עירומים למחצה ונהגי משאיות - כולם טובלים בנהר.
שום פסטיבל לא התרחש בנסיק באותו יום. הערבוב הזה בין קודש לחול באתר הטבילה הוא אירוע מאד שיגרתי בתת יבשת. אותי הוא הדהים. כששכך פרץ ההתפעלות הראשוני שלי, אזרתי אומץ והתקרבתי אל שפת הנהר. ככל שסגרתי את המרחק ביני ובין הנהר הלכה הצבעוניות והתחזקה, ועמה הרעש והריחות. נעמדתי קרוב לברהמין שניהל טקס השתטחות (פוג'ה) ומולו עמדו, בעיניים בורקות, בני משפחה הודית. במיומנות רבה הוא הדליק קטורות, שר תפילות, הגיש מנחות לאלים וגבה את התשלום.
מערבי שעמד מאחוריי פנה אליי, ואמר בסוג של פטרונות: "את רואה, כל ההצגה היא רק בשביל הכסף – איזה שרלטן הוא". דיוויד, ידידי האנגלי לטיול, גדל כמוני עם המחשבה שיש דברים קדושים בחיים, ויש כסף. יש פעילות שאנחנו עושים עבור הרווח, ויש עבודה אותה אנחנו נאלצים לעשות בשביל להרוויח את לחמנו. שתי הפעולות האלו נוגדות אחת את השנייה, ולכן לא יתכן שהכוהן שמנהל טקס דתי גם ייגבה עבורו כסף וגם יישאר רוחני. זה מרגיש לנו כמו שרלטנות, אך האומנם?
נורא קל להסתכל על חברות גדולות שכל מטרתן להשיא רווח, לצקצק בלשון ולהגיד שזה ממש לא בסדר. אבל להבין שבאותה מידה, מטפל אלטרנטיבי שאינו גובה מספיק עבור שירותיו פועל לא נכון אנרגטית - זה כבר יותר מורכב.
בעבודתי כיועצת שיווק זכיתי להכיר את שני הקצוות. עבדתי בעבר עם חברות וארגונים גדולים, והיום אני עובדת עם חברה אקולוגית ועם כמה מטפלים אלטרנטיביים. בעוד החברות הגדולות היו מאד מגובשות ברצון שלהן להרוויח ככל האפשר, רוב המטפלים שאני מכירה מאוד ברורים ברצון שלהם לעזור ופחות ממוקדים בגביית התמורה עבור העזרה אותה הם מציעים.
השתתפתי בישיבת הנהלה של חברה לא קטנה, שם הועלתה ההצעה לצמצם את היצע המוצרים על מנת לגבות מחיר גבוה יותר ליחידה. זה לא היה נוח. אבל גם לשמוע ממורה למודעות שכבר תקופה לא גבתה כסף מקבוצה כי "לא נעים לה" - מטריד אותי מאוד.
אז למה זה קורה? למה בארגון גדול חלק מהדנ"א הוא מקסום רווחים וזה ברור גם לאחרון העובדים, ובחברות קטנות ובמבנים כלכליים של איש אחד זה פחות מובן מאליו? כולנו יודעים לדקלם כל מיני סיסמאות שבתוכן
רובנו חונכנו להאמין בדואליות הזאת. מצד אחד עומד הכסף הרע ומצד שני מעשים טובים. מבחן פשוט יכול לבדוק אם אנחנו שבויים בתפיסה הזאת: היזכרו בפעם הראשונה שבה ראיתם ברהמין הודי מבקש כסף על הפוג'ה שעשה, או את הרב שערך את החופה בחתונתכם - מצווה ששכרה בצדה. רובנו לא יכולים להתחמק מהתחושה הראשונית הלא נעימה של זילות המעמד הקדוש.
קשה לנו לראות בכסף חלק מהקדושה שקיימת בעולם, למרות שאנחנו יודעים לקדש על יין ועל חלה ולראות בתרגול פיזי מעשה רוחני. אז למה קדושת הכסף כל כך חמקמקה? אולי משום שבניגוד לחומרים אחרים, הכסף, שמייצג את כל החומר בעולם - הוא מופשט. הכסף שאנחנו מחזיקים, בשטרות או בכרטיסי פלסטיק, מייצג ערך מסוים. קשה לנו להבין אותו ולהתחבר אליו כפי שאנחנו מתחברים לעצמים פיזיים. על הכסף, בגלל שהוא מופשט, קל להעמיס ערכים שונים. הוא מייצג את חברת השפע ואת כל מה שרע בה, הוא מייצג עשיית עושר בדרכים לא ראויות ורק לעיתים רחוקות אנחנו מייחסים לו משמעויות חיוביות.
יש שתי נקודות של התנגדות חזקה: כל מה שקשור לפוליטיקה וכל מה ששייך לכסף. אלו שתי נקודות שקשה מאד לשנות כלפיהן את הגישה האנושית. [מירה אלפסה, "האמא"]
כסף הוא דבר מלוכלך. כסף נדבק לכסף, לא יפה לדבר על כסף, לא מערבבים כסף עם משפחה, כסף שבא בקלות הולך בקלות, לכסף אין ריח – אלה רק חלק משלל אמרות ופתגמים שאנחנו מייחסים לכסף. הנטייה היא לייחס לכסף חשיבות, ולהעמיס עליו עולם שלם של ערכים. אבל איך מרגיש הכסף? האם הוא באמת צוחק כל הדרך לבנק?
נבחן אמרת כנף אחת לדוגמא: לכסף אין ריח, אבל אם תקרבו שטר לנחיריים תראו שדווקא יש לו. גם בגלל שפיזית הוא עובר הרבה ידיים, וגם בגלל טבעו המופשט של הכסף שאוצר בתוכו ריחות וכוונות שנקרו בדרכו. בקצה העצוב נמצאות זונות הרחוב, שמספרות שכל הכסף שהרוויחו בעבודה שביזתה אותן התכלה בצריכה מופרזת של מיני חומרים שמיועדים להשכיח מהם את ההשפלה, ומצד שני סיפורי צדיקים שממחישים לנו איך כסף שניתן כצדקה שיפר את המצב, הציל חיים או סתם העשיר את בעליו.
הכסף, שהוא בעצם לא חומר אלא מושג מופשט, יכול לקבל ערכים שונים. כסף יכול להיות הגורם הטוב והמיטיב, בעזרתו אנחנו משפרים את חיינו ואת חייהם של אחרים. כסף שהגיע אלינו ביושר והוצאנו בדרכים חיוביות יכול להיות מחולל אמיתי של שינוי בעולם. גם הכסף הוא צורה של אנרגיה, וכשמתעלים אותה לעשייה חיובית, כסף בעצם נראה פחות רע.
צעד ראשון בדרך לרווחה כלכלית הוא ויתור על זיהוי הכסף עם ערכים שליליים, והבנה שהוא לא טוב או רע – אלא הוא גם טוב וגם רע, בהתאם לשימוש שאנחנו עושים בו גם כשאנחנו מרוויחים אותו וגם כשאנחנו מוציאים אותו.
הצעד הבא יהיה לבדוק את העשייה שלנו. כמו שברור לרבים מאיתנו ששלווה פנימית לא תושג ללא עבודה רוחנית, כך גם שלווה פיננסית לא נוטה ליפול עלינו מהשמים. נכון, יש כמה יחידי סגולה שהגיעו במקרה להארה - כמו גם כמה שיירשו הון עתק, אבל עבור רובנו השיעור כרוך בעבודה רבה.
הדרך לשלווה פיננסית דומה לדרך העבודה הפנימית. אנחנו בודקים את עצמנו, את מה שאנחנו עושים, לא מתעצלים ומשתמשים בכל הכלים העומדים לרשותנו. מבינים שגם אם אנחנו מתפרנסים מדבר שאנחנו מאמינים בו, שיווק ופרסום הם כנראה הכרחיים.
אביגל למברגר היא יועצת שיווק. ליצירת קשר במייל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם