הקול משתלם: אודטה מלקטת טיפים בנושא צרידות
איך תמצאו את טון הדיבור הנכון שלכם, למה לא כדאי לשתות תה עם לימון כשצרודים, איזה סוכריות כדאי למצוץ לפני דיבור ממושך או הרצאה ותרופות סבתא מצוינות לליחה
אותו בנאדם עם אותם הכישורים אבל עם טון דיבור נמוך יותר - היא קיבלה יותר ריספקט. ונזכרתי באנקדוטה הזו אפרופו ספרה החדש של נירה גל, "צרידות - למדו כיצד לרפא את קולכם וליהנות מקול בריא וצלול" (הוצאת דיונון), שבו היא מספרת על טון הדיבור, ועל עוד אלף רעיונות טובים ומועילים המיועדים לכל מי שמשתמש בקולו: למורים, למרצים, לאנשים שרוצים להרשים בפרזנטציות, בראיונות עבודה, בחיזור, ובקיצור - לכולם.
מהו הטון הנכון?
כל סטייה (לגבוה או לנמוך מדי) מהטון הטבעי, תגרום בסופו של דבר לצרידות. כדי למצוא את הטון הטבעי של קולנו (שהוא הכי נכון), עושים פעולות לעיסה מאוד מוגזמות עם השפתיים (כאילו מושיטים אותן לנשיקה), תוך כדי הגיית "ניאם-ניאם-ניאם", צליל הדיבור שיוצא לנו מהפה הוא טון הדיבור הטבעי שלנו, שבתשע מתוך עשר, הוא נמוך בהרבה מטון הדיבור ה'רגיל'. הוגים את הצלילים האלה כמה פעמים ברציפות, כ-20 פעם ביום, ומלבד מציאת טון הדיבור הנכון, זו גם סגולה להעלמת צרידות.
נשים נוטות לדבר בטון גבוה מדי, כדי לא לאיים כהתניה תרבותית של המגדר. בעשותן כך, הן מפחיתות לעצמן את הסמכותיות ואת הסיכוי שיתייחסו אליהן ברצינות, כי בתרבות שלנו ישנה חבילת סטריאוטיפים שלמה המחוברת לקול גבוה וצווחני. כדי לא לסחוט את הריאות יש לומר רק שבע מילים במשפט, ולקחת אוויר. אנשים עושים תחרות עם עצמם כמה מילים יספיקו להטיס בטרם ייגמר להם האוויר בריאות. וככה זה גם נשמע: לחוץ ומלחיץ.
תגיד "אהההה". אם הגרון כואב מדיבור ממושך, רצוי ללכת למקום שקט ומוסתר. למשוך את הלשון החוצה (לא עד כדי כאב) בעזרת מגבת קטנה, ולדבר ככה במשך שלוש-חמש דקות, כשהלשון בחוץ. הגרון ייפתח והכאב יעבור מיד. ונגד הפדיחה שבכל זאת מישהו יבחין, תמיד אפשר להחזיק סלולרי לגיבוי הסיטואציה ביד השנייה.
מה למצוץ? לפני דיבור ממושך אין למצוץ סוכריות מנטה או לשתות לימון עם התה, כי אלה מייבשים את הגרון. יש למצוץ סוכרייה מתוקה, עדיף קרמל, או שזיף מיובש. וכדי למנוע את התייבשות הגרון, כדאי לשתות כל שעה כוס מים. ושיהיו פושרים כי טמפרטורות קיצוניות של חום וקור מגרות את ריריות הגרון וגורמות לו נזק.
איך מדברים נכון? סנטר מקביל לרצפה, לא זקור ולא בולט החוצה, אחרת זה מאמץ את מיתרי הקול. עומדים על כל האצבעות, לא רק על העקב, כי הישענות על העקבים סוגרת את תיבת הקול במיידי. לא לדבר עם שיניים סגורות, כי דיבור כזה יוצר לחץ כבד על מיתרי הקול. וכשנושמים, אף פעם לא עושים זאת בעזרת הרמת הכתפיים, אלא בעזרת ניפוח הגב וצדי הצלעות התחתונות לצדדים. כן, משם.
לכחכח? ללחוש? אז זהו, שלא. בזמן צרידות כדאי להימנע מכחכוח הגרון ומלחישות. הכחכוח הבלתי פוסק כתוצאה מהליחה מגרה את הגרון וגורם להטחת המיתרים זה בזה. אם אין ברירה, מרחיקים את הליחה ללא השמעת קול. בולעים רוק או שותים כוס מים. והפתעה - למרות שזה לא מרגיש ככה, בזמן אובדן קול - עדיף לדבר מאוד בשקט ולא ללחוש. כי הלחישה, מתברר, מאמצת ביותר את שרירי מיתרי הקול בגלל זרימת אוויר חזקה שהיא יוצרת בחלק האחורי של תיבת הקול.
תרופות סבתא מצוינות לנטרול עודף ליחה בגרון: לגרגר כף חומץ תפוחי עץ פלוס כפית דבש מהולים בכוס מים פושרים. מי שלא סובל מעודף חומציות בקיבה יכול גם לשתות את זה.
עוד שיטה: לגרגר כוס מים פושרים מהולה בשתי כפיות מלח. גם מציצת סוכריות "שוש קרח" (ליקריץ) טובה מאוד לעניין זה. ליחה, כאב וצריבה בגרון מחקרים הוכיחו שהאורגנו הפראי הוא קוטל זיהומים והאנטיביוטיקה של הטבע. "אוריגנול" הוא שמן אתרי נפלא המופק
גם "שמן עץ התה האוסטרלי" ידוע כקוטל זיהומים יעיל, אבל לא בולעים אלא רק מגרגרים אותו. שש עד עשר טיפות בתוך כוס מים פושרים, עד תום המים. שלוש פעמים ביום, כוס אחת בכל פעם, ובפרט לפני שנת לילה. כבר למחרת חשים הקלה ומונעים את התגברות המחלה.
צרידות
כדי לרפא צרידות, יש לזמזם עם פה סגור את האותיות מם או נון בלי ללחוץ או לכווץ את הגרון. אם הצרידות נמשכת מעל לשבועיים, יש ללכת מיד לרופא כדי שיאתר את הבעיה וייתן טיפול מתאים. לפעמים מצטרדים, משתעלים, וחשים כאילו גוש זר תקוע בגרון. זה קורה בגלל "רפלוקס הוושט" שפירושו עליית חומצה מהקיבה לכוון הוושט (גורם לבצקת ובמקרים קיצוניים גם לכווייה בחלק האחורי של מיתרי הקול). יש לגשת מיד לרופא אף אוזן וגרון שיפנה לרופא גסטרו, לפתרון הבעיה.
יובש הגרון והמיתרים משנת הלילה היא אחת הסיבות לצרידות הבוקר. לכן תרופות נגד לחץ דם, מחלות לב, סוכרת ושומנים בדם (כולסטרול) המייבשות את הריריות שבמיתרי הקול, גורמות לצרידות. מומלץ פשוט לשתות הרבה מים לפני שמדברים.
עם הגיל, סחוסי הגרון מתגרמים, תיבת הקול צונחת כמעט עד לחוליה השביעית של הצוואר, רצועות המיתרים נחלשות ומתרפות, והקול נהיה נמוך וצרוד. כדי לשמור על גמישות מיתרי הקול בגיל הזהב, מומלץ לשיר במקהלה.
לידיעת הגננות: לילדים בני חמש אין יותר מחמישה טונים. אל תיתנו להם לשיר שירים במרווח צלילים רחב מזה - הפעוטות לא מסוגלים לכך, הם צורחים במאמץ ומצטרדים. ואל תיתנו להם טונים בשירים. בקשו מהם להתחיל שיר לבד, הם ישירו זאת מושלם. אל תדחקו את קולם לשירת חזה מאומצת.
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il
אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם