הכול כתוב: רן ובר מתקרב לאלוהים
מרכז יוגה באפסטייט ניו-יורק. אישה מסתורית מחזיקה ספר תהילים מאחורי גבה, ואותיות עבריות של אור מופיעות על המצח באמצע טיפול רייקי. עושה רושם שאלוקים קורא לרן ובר
רק לצאת מהעיר הזאת. כמה לחץ המנהטן הזאת. תחושה שאתה גר על גוש בטון. טוב, זה בערך מה שקורה שם. רק שזה לא סתם בטון, זה בטון יצוק על סלע. כל העיר הזאת היא חתיכת סלע אחד שיצקו עליו בטון וברזלים. חוץ מהסנטרל פארק, הכול פה מתועש עד המילימטר. לא שלא נהניתי, אבל חייבים קצת לצאת מהבטונדה. איך אנשים חיים פה? עם כל קילומטר שהרכבת התרחקה מהעיר, היציקת בטון הזאת ירדה לי מהלב. חופש. איך עזבתי את הג'ונגל של קוסטה ריקה? איך?
אחד משותפנו למסע היה אלכס, סניאס יהודי ממוצא רוסי. אני לא זוכר מה היה השם הסניאסי שלו. הכרתי אותו פשוט בתור "אלכס המסג'יסט". תמיד היתה לי הרגשה שהוא עבר חיים מאוד קשים, ועכשיו הוא מנסה לתת לכולם תחושה של קלילות. איכשהו, הכאב בצבץ מבעד למסכה. במבט מעמיק אפשר היה לראות את זה בעיניים שלו, אבל על פני השטח היה לו חיוך מתמיד והוא הצטייר כבחור מאוד אופטימי ואנרגטי.
עד הקטע עם האוזן.
"מה הקטע שלך עם האוזן?", שאלתי אותו אחרי שהוא הסתובב חצי יום עם יד על האוזן הימנית שלו. "אין לי מושג, אחי", הוא חייך ואז התעוות מכאב. "פשוט אין לי מושג. אבל זה ממש כואב, ולא נראה לי שאני אצא מזה בקרוב." הסתכלתי עליו בדאגה.
האשרם היה ממוקם באזור ירוק וכפרי, ודבר אחד בטוח לא היה בו: הלחץ וריצוד האורות הניו-יורקי המוכר. הכול היה שליו וירוק שם. שבילים מטופחים בין עצים עתיקים, ציפורים וסנאים מקפצים, ובכלל – טבע, המון טבע.
הייתי צריך זריקה של טבע אחרי החודשים האחרונים בניו יורק העיר. היו שם כמה חברים סניאסים מטפלים, והחלטנו להחליף טיפולים. אלכס החליט שהרייקי שלי יכול לעזור לו. אני הייתי מאוד מסופק, אבל לא התווכחתי. אהבתי לתת טיפולי רייקי, והסביבה היתה מאוד נעימה ונינוחה. אלכס ביקש שאחכה לו קצת, ובינתיים הוא נתן טיפול למישהי והיה לי זמן להרפות ולהתכונן לטיפול בו.
ישבנו על "רצפת מזרונים" בחדר ענק, שמשקיף לאגם הקטן ולעצים. זה היה מבנה עץ עצום, ואנחנו היינו בקומה השנייה. צד שלם של המבנה היה עשוי זכוכית, וממנו נכנסה שמש עדינה ומפוזרת. מאחד החדרים הצדדיים יצאה אישה כבת שלושים וחלפה על פנינו. היא אחזה
היה משעשע לפגוש בספר התהילים דווקא פה, באשרם היוגיסטי הזה, כשכולם מסביב מזמרים צ'נטים הודים ומנסים להראות יותר הודים מהודים. דווקא פה. עקבתי אחריה במבטי, וכשהיא נעמדה עם הגב אלינו היא העבירה את הספר אל מאחורי גבה, באופן בו שוב זהרו מולי האותיות המוזהבות. משהו בתוכי התחיל להרגיש מוזר. כששוב חזרה לכיוון החדר האחר וחלפה על פנינו, ושוב "הפנתה" את התהילים לכיווני, החלטתי שזה כבר מוגזם. קראתי לה וביקשתי להסתכל בספר.
היא התחילה להסביר לי באנגלית ניו-יורקית שוטפת שזה ספר תהילים, ספר יהודי מאוד קדוש. חייכתי ואמרתי ששמעתי על זה כבר, והיא נתנה לי את הספר בשמחה והלכה. התחלתי לעלעל בספר. משום מה, פרקים מסוימים תפסו את תשומת הלב שלי וקראתי בהם תוך שאני מרפרף בספר. לא היה לי מושג מה הקשר שלי לספר הזה, אבל לא היה לי הרבה מה לעשות: אלכס עדיין היה במהלך טיפול, והייתי צריך להעביר את הזמן.
לפתע התחלתי להרגיש משהו. היה משהו מלא עוצמה בספר. הטקסטים שלא היו מוכרים לי דיברו אלי באופן מסתורי, וכאילו הפעילו משהו פנימי ועמוק מאוד. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה באותו רגע.
אלכס גמר את הטיפול, ושאל אם מתאים לי לתת לו טיפול רייקי. אמרתי שבשמחה, והתחלנו. העביר את הידיים מעליו, עצמתי את העיניים ושקעתי קצת פנימה. משהו בפנים התחיל לזוז, וכשפתחתי את העיניים ראיתי, להפתעתי הרבה, אותיות של אור על גבי המצח שלו. האותיות היו א' ו' ו-ר' – המילה אור. זה מאוד הפתיע אותי, אבל המשכתי בטיפול שהרגיש מאוד חזק, בצורה לא מוכרת.
לקראת סוף הטיפול התחילו גם לעלות בי שברי ברכות ששמעתי אולי בילדותי איפשהו. ברכות היו דבר מאוד מאוד רחוק ממני באותו זמן, וגם זה היה מפתיע. הרגשתי שאולי הברכות שעלו בי היו קשורות דווקא למה שהוא היה צריך לשמוע.
אחרי שהטיפול הסתיים נתתי לו לנוח מעט, ואז הוא קם והסתכל בי במבט מוזר. "מה?", שאלתי. "מה?! תגיד, מה זה היה?", הוא שאל באנגלית עם מבטא רוסי קל. "רייקי", עניתי בתמימות. "תשמע. אני מכיר רייקי", הוא אמר. "זה היה הטיפול הכי חזק שהרגשתי בחיים, וגם" - הוא עצר לרגע, נגע באוזן והוסיף: "עבר לי לגמרי הכאב באוזן! אין לך מושג כמה זה כאב." מלמלתי משהו על האותיות של האור, אבל לא הרחבתי.
בשבועות הבאים טיפלתי באנשים נוספים, ושוב הופיעו במהלך הטיפול מילים של אור, כמו "קדושה". הברכות המשיכו והתעצמו, והתחלתי להבחין בכך שכל ברכה הכילה שמות אחרים של אלוקים. זה היה הדבר המוזר ביותר. איך אני, חילוני דור רביעי, אומר ומתחבר לברכות המוזרות האלה? מאיפה זה מגיע בכלל? וכל השמות האלה – מה המקור שלהם ומה הם אומרים?
נזכרתי שיש לי חבר בניו יורק שלומד קבלה, והחלטתי לקבל ממנו רשימה של שמות השם. זה תמיד נראה לי פתטי, ההתעסקות הזאת שלו עם "החכמה". תמיד ניסיתי להגיד לו, עזוב אחי, שחרר, רוחניות זה לא קטע כבד של השכל. שחרר את המיינד. מה אתה נכנס ללימודים הכבדים האלה. מה זה משנה אם זה באצילות או בעולם הבריאה? כולנו אחד, אול איז וואן, מאן. עכשיו צעדתי לעבר החנות שלו בלב כבד. הוא יצחק עליי? הוא יחשוב שהשתגעתי, או ייתן לי דרשה ששנים הוא מנסה להראות לי את האור?
"אין מצב", הוא אמר "מה זאת אומרת, אחי?". "תן לי רשימה של השמות השונים, ומה המשמעות של כל שם", ניסיתי להוציא ממנו משהו. "למה אתה צריך את זה בכלל?", הוא שאל בחשדנות. סיפרתי לו על טיפולי הרייקי ומה שקורה לי עם הברכות. "תקשיב, זה לא רשימת מכולת", הוא אמר בכעס. "אם אתה רוצה, אתה צריך ללכת ללמוד!". ללמוד? "ללמוד מה?", שאלתי אותו, ובתוך תוכי ידעתי כבר את התשובה.
"קבלה", הוא ענה בחיוך רחב.
אוף, ידעתי שזה יגיע.
לאתר של רן ובר – התחלות חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם