אזורי הצל: המורה הרוחני תומס הובל בישראל
הובל הוא בין המורים הרוחניים הבודדים המקדישים חלק ניכר מעבודתם לזיהוי והתמודדות עם דפוסים שהותירה בנו השואה. אולי זה מפני שהוא גרמני, ואולי כי זוגתו היא האמנית הישראלית יהודית סספורטס
בתום תקופה זו הוא החל לבקר מורים רוחניים שונים באירופה, שאישרו לו את תובנותיו הרוחניות ועודדו אותו לחלוק אותן עם אחרים. מאז הוא מלמד, כותב ומרצה ברחבי אירופה בתחום התפתחות התודעה האישית והקולקטיבית. הוא ייסד את "האקדמיה למדעים פנימיים", מרכז לחקר רוחניות עכשווית והתעוררות תרבותית. בשנים האחרונות הוא חי בברלין עם בת זוגו, האמנית הישראלית יהודית סספורטס.
לרגל ביקורו הראשון בארץ כמורה, בפברואר השנה, פרסמנו כאן ראיון שבו דיבר הובל על עיקרי תורתו ודרכי עבודתו. הובל אמר כי הוא שם בעבודתו דגש על שחרור פוטנציאלים חסומים ב"אזורי צל" נפשיים, הן ברובד האישי והן ברובד הקולקטיבי. לקראת ביקורו השבוע, ביקשנו ממנו להתמקד בתפיסתו את אחד מ"אזורי הצל" הגדולים שלנו – השואה.
את אחת המטרות המוצהרות שלך אתה מנסח במילים "השתתפות מודעת בהתפתחות האנושות". מה המשמעות שעומדת מאחורי המילים האלו?
"המסורות הרוחניות הגדולות מספרות לנו שניתן לתרגל ולפתח קשר עם הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "עתיד", ושהקשר הזה מאפשר לנו להשתתף באופן מודע בתנועת ההתפתחות של היקום, וגם להתעלות מעליה. אבל עלינו להיזהר שלא נשליך את העבר שלנו על העתיד אותו אנחנו רוצים. כדי ליצור עתיד חדש, עלינו קודם כל להשתחרר מהעבר וליצור בתוך עצמנו מרחב ריק."
איך אתה רואה את עצמך תורם לכך בישראל?
"כמו בכל מקום אחר... לפי הבנתי יש רבדים שונות של התפתחות, ואנחנו עוסקים בעיקר בשלושה מהם. ברובד אחד, הרובד האישי, יש תרגולים שאנחנו יכולים לעשות כדי לטהר את החיים ואת היחסים שלנו, וליצור בשבילנו אפשרויות חדשות בעולם. ברובד שני אנחנו מתמקדים באזורי הצל הקולקטיביים, המקומות שבהם אצורות אפשרויות להתפתחות משותפת של קבוצות גדולות של בני אדם. ברובד שלישי אנו עוסקים בשאלת מציאתו של נתיב רוחני שמתאים לימינו, שכולל גם את ההתעוררות הרוחנית שמציעות המסורות וגם את הידע שיש לנו על התפתחות היקום, הטבע והאנושות.
האם אתה חושב שכמורה רוחני גרמני, יש לך אולי גישה מיוחדת לאזור הצל שקשור לשואה?
בשנים האחרונות אני בהחלט נמשך לעבודה על הנושא הזה. היו לנו ארבעה אירועים בגרמניה, שבאחרון שבהם השתתפו 900 איש בגרמניה וכ-30 בישראל, בו זמנית. ביקשנו לעבוד באמצעותם על הדינמיקה של הצל הקולקטיבי הזה. אנחנו מתכננים אירוע נוסף, שיתרחש אף הוא בו זמנית בגרמניה ובישראל, כדי ליצור שיח חדש שייגע בצללים הרגשיים העמוקים של השואה, שעדיין משפיעים על חיינו.
אני משוכנע שבעתיד נעבוד עוד ועוד על נושאים קולקטיביים, ברמה
הרבה עבודה כבר נעשתה בישראל, בהתמודדות עם ההשפעות הפסיכולוגיות והתרבותיות של השואה. מה לדעתך עדיין תקוע ודורש עבודה נוספת?
מובן שהרבה מאוד עבודה כבר נעשתה, אבל השואה הייתה טראומה קולקטיבית קשה מאוד, ונראה לי שיש צורך בעבודה נוספת, בעיקר רגשית ורוחנית, כדי להתמיר את הצל הקולקטיבי שהועבר מדור לדור ועדיין חי בנו. במקרים רבים לא ניתן היה לעשות את העבודה הזאת עד כה, בגלל עוצמת הטראומה ממנה סבל הדור הראשון. משום כך מוטל על הדורות הבאים לעשות את העבודה. העניין הוא בכך שרבים מאיתנו, בדורות השני והשלישי, כבר נולדנו לתוך ההשפעות הכרוניות של השואה. לפיכך, חלק מההתניות הנפשיות שלנו – שנגזר למעשה מאותן השפעות – כבר נראה לנו נורמליות לגמרי ואיננו יכולים עוד לקשר בינו לבין מקורותיו.
האם תוכל להמחיש היכן אתה מבחין בכך בנפש הישראלית?
כתוצאה מהשואה, יש דחף הישרדותי חזק שהוטבע במדינה הזאת, מאז היווסדה. זה יכול להיות הגורם לכך שעמוק בתוכם, רבים מרגישים דריכות בלתי פוסקת ואינם מסוגלים להירגע לגמרי. כך שברקע החיים כאן נמצא תמיד מתח בסיסי. מתח כזה יכול, מחד גיסא, לגרום יצירתיות ודחף לעשות ולשנות, אבל מאידך הוא עלול למנוע מאיתנו את האפשרות להירגע באמת. זה גורם, כמובן, לסימפטומים שונים אצל אנשים שונים. רבים סבורים שהמתח הזה הוא בעיה אישית שלהם, אבל למעשה הוא תופעה קולקטיבית כוללת.
מה יהיו לדעתך סימנים של התגברות על טראומת השואה והתעלות מעבר לה?
העדות להתעלות מעבר לטראומה תתבטא בעצם המודעות להשפעות שלה, במידה כזאת שהן לא ינהלו עוד חלקים מחיינו. העדות לכך תהיה שהעבר לא יהיה עוד מקור לסימפטומים חולניים, לפחדים ולתגובתיות היתר שלנו.
איך העבודה ההתפתחותית שאתה מציע תאפשר זאת?
כדי שזה יקרה, לא מספיק להיות מודע להשפעות האלו באופן אינטלקטואלי. עלינו ליצור שדה משותף, שממנו ניתן באמת לראות ולהבין אותן לעומק. כלומר, אנחנו צריכים לעשות זאת בקבוצות גדולות של אנשים, שמוכנים להתמודד עם השפעות הצל הזה ולהפוך אותן למודעות בכל הרמות. פיתחנו שיטה שאנחנו מכנים "תקשורת גלויה", באמצעותה אנחנו יכולים ללמוד להבחין ולהגיב לאזורים החסומים בתוכנו ובאחרים, באופן יעיל ורב עוצמה. באמצעותה אנחנו יכולים ליצור, בקבוצה של אנשים, שדות חזקים מאוד, שמשחררים המון כוחות של שינוי. אני חושב שעבודה כזאת, מקבילה ומשותפת של ישראלים וגרמנים, תעזור לנו מאוד להתעלות מעבר לטראומת השואה.
תומאס הובל נמצא השבוע בארץ ויקיים מפגש פתוח ביום ד', 1.9, וסדנא בסוף השבוע, 3-4.9, באינטגרל דוג'ו, האחים מסלאוויטה 7 (קומה שנייה) תל אביב.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם