כל סודות החלומי: אודטה צולה גבינה
אודטה קצפה לצהריים בקפריסין וחזרה עם כל מה שצריך לדעת על גבינת חלומי: איך מביאים אותה לטעם הנכון, וצולים אותה חכם ומדויק. וגם: איך להכין שמן פפריקה טעים לאללה
באים? זרקנו את הילדים כמו פריזבי על הראש של הסבתא הראשונה שמצאנו, ודהרנו לשדה דב "עם הרגליים על הגב,“ כמו שאומרים ברומנית. נו, כשלחבר שלך יש את ארקיע - המושג "לטוס קל“ מקבל משמעויות חדשות. עכשיו, ישנו סיפור מפורסם על יהודית מזור (מלכת היופי של 1962 , נועל‘ה, שנישאה לאלפרד טאובמן, הבעלים הטריליארדר של סותביס, כי מדעי הזבל הקדוש לא התחילו רק עם ליידי גאגא, אה?). אוקצור, היא שלחה פעם את הג‘ט הפרטי שלהם מלוס אנג‘לס לפלורידה ובחזרה, רק כדי שיביאו לה משם את סנדלי הנשף שהיא צ‘כחה. ואני מספרת את זה, כי לטוס לקפריסין לצהריים ובחזרה - בעיניי - זה היה הדבר הכי קרוב לאותה התחרעות של יודית. וככה גם קיבלתי את התשובה לשאלה הפילוסופית הגדולה, למה אנשים מסוימים עושים דברים מסוימים - שהם לא חטא או עבירה - אבל גם לא הגיוניים במיוחד? והתשובה היא, פשוט כי הם יכולים. אלמנטרי, ווטסון.
צחקנו כמו משוגעים כל הדרך למסעדה בשיא העליצות. והציפורים הכבושות? מתברר שהן היו טעימות יותר בזיכרונו של דדי מאשר במציאות, אבל למי אכפת? כי גיליתי שם את הדבר הכי טעים עלי אדמות: את גבינת החלומי הצלויה. לא הבנתי איך גבינה לאומית של שכנים שגרים שתי דקות מאיתנו הצליחה להישאר סודית מהעם היושב בציון. אז מיד למחרת כתבתי עליה בעיתון - טובעת בתשוקה ומריירת על כל אות - וטיפין טיפין התחילו לייבא אותה. זה לא היה זה כמובן, למרות שייצרו אותה בקפריסין, כי גם שם יש חלומי מוצלחת וחלומי קדחת, ונחשו מה הביאו לכאן. הטעם העילאי שלה הוא פונקציה של סוג וטיב החלב, אחוזי השומן, זמן ההבשלה, והעיקר: המליחות, שצריכה להיות מה-זה עדינה. רק בטיפה יותר מאורדה. אחרית דבר? מחלבות גד מייצרות לנו כבר שנים חלומי מקומית, ואם דואגים להוציא לה את עודף המליחות בצורה ערמומית, היא בהחלט נהדרת.
שוטפים את גוש הגבינה הקשה של 200 גרם תחת הברז. חותכים אותו לשני חצאים בסכין משוננת וחדה. משרים את שני החצאים האלה בליטר מים ל-12 שעות במקרר. למחרת, באותה הסכין, חותכים מזה פרוסות בעובי של כארבעה מילימטר ( 12) פרוסות מרוחבו הקטן של הגוש). אם רוצים להאיץ את התהליך, חותכים את כל הגוש לפרוסות, ומשרים אותן על השיש, לשעה בלבד
במחבת טפלון גדולה מחממים על אש בינונית כפית אחת (אחת!) שמן פפריקה (ראו טיפ בהמשך), מטגנים בה שש פרוסות (מנה של מאה גרם לסועד) למשך כחצי דקה, ואז הופכים כל פרוסה (עם המזלג) לעוד כמה שניות, שתיצלה גם בצד השני. מוודאים שכל פרוסה יושבת טוב על המחבת ולא מטפסת על האחרת. הפרוסות הצלויות צריכות להתקבל עם רשת תחרה זהובה בהירה עדינה, כמו בלינצ‘ס, או כמו התחתית המטוגנת בעדינות של ביצת עין. אסור לייצר לחלומי קרום נוקשה וקראנצ‘י, אלא רק הזהבה עדינה. משחקים עם גובה האש וזמן הצלייה. אני מעדיפה פרוסות דקות, כי הן נצלות מהר יותר, אבל כמובן שאפשר גם עבות יותר, עם הארכת זמן הצלייה.
כן, ניתן לצלות אותן על הגריל מעל פחמים (כשהן מרוחות בשמן), אבל מצאתי שדווקא במחבת הן טעימות יותר. אוכלים את הפרוסות הצלויות ככה, על צלחת, בתור מנה משביעה וסותמת רעב. בתי הקפה הרגילו אותנו לשים פרוסות או קוביות מטוגנות של חלומי על סלט, אבל בעיניי זה קטע מיותר, שרק נועד לנפח את מחירו. מגיע לחלומי את הכבוד להיאכל נטו כדי ליהנות מעושר טעמיה. אגב, אם הגבינה "מתעלפת“ במחבת ומתפשטת כמו שלולית בזמן הצלייה, סימן שהיא לא גמרה להבשיל, ויש להחזיר אותה לחנות, כי אוכלים אותה אך ורק צלויה.
איך מכינים שמן פפריקה ?
מצרכים:
50 גרם פפריקה מתוקה משובחת (מחנות תבלינים, לא מסופר)
2 כוסות 400 מ"ל שמן מעורב (להלן).
אופן ההכנה:
שמים את כל הפפריקה בתוך צנצנת זכוכית נקייה וגדולה ושופכים מעליה את השמן המעורב. שמן מעורב מורכב משני שליש כוס שמן רגיל (סויה, תירס, או קנולה) ושליש כוס שמן זית. מרכיבים כל כוס באופן כזה פעמיים, וזו כמות השמן למתכון. מערבבים היטב עם כף, סוגרים, ושומרים את השמן הזה במקרר. פעמיים ביום מוציאים אותו, מערבבים בכף נקייה את ה“חול“ האדום מהקרקעית, ושוב סוגרים ומאפסנים במקרר. אחרי חמישה ימים כאלה מתקבל שמן פפריקה בצבע אדום כתום ענברי, ובטעם אגוזי עשיר ונפלא. ברפואה הסינית טוענים שפפריקה בתוך תבשילים מאוד כבדה על הכליות של אנשים עם חולשה בדרכי השתן, וזו דרך מצוינת לספוג את תכונותיה הטובות, בלי תוצאות לוואי. ואני שואלת: וזה שזה סתם נורא טעים, זה כלום?
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם