הקרם של בוואריה: מינכן שאסור לכם להחמיץ
מינכן היא גן עדן תיירותי של כנסיות עתיקות, בתי כלבו וגנים שוקקים. אך כאשר אתם חולפים בין הכיכרות המפוארות שבהן נעכרה ההיסטוריה הגרמנית, היזהרו מטעמה של הנקניקיה הלבנה
קשה לשכוח שבקרבת מינכן, בדכאו - עיירה פסטורלית בימים אלה - הקימו הנאצים את מחנה הריכוז הראשון. שם זקף לראשונה היטלר את ראשו עם ניסיון הפוטש ב-1923, שם נחתם גם "הסכם מינכן", שהפקיר את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה לידיו של הפיהרר. עוד אירוע בהיסטוריה המודרנית של העיר היה רצח הספורטאים באולימפיאדת 1972. אבל בימים אלה אנחנו לא כל כך בררנים וגרמניה נחשבת למדינה ידידותית.
מינכן, בירתה של בוואריה, היא נמל התעופה הנוח ביותר למבקשים לטייל ברכב במרכז אירופה בכל עונות השנה. אנחנו ממליצים לסיים את הטיול במינכן, להחזיר את המכונית ולהישאר יום או יומיים-שלושה בעיר. מלבד האפשרות לחזות במו עיניכם במבנים ובכיכרות שבהם נעכרה ההיסטוריה של הגרמנים, אין ספק שהעיר מספקת נקודות משיכה תיירותיות רבות.
מינכן מציעה מוזיאונים מן המעלה הראשונה, גנים שוקקים, אתרי בילוי ליליים והיא גן עדן לקניות. לא בכדי נבחרה העיר זה לא מכבר בידי המגזין "מונוקול" כנעימה למגורים בתבל. מינכן יושבת על גדות הנהר איזר והיא נחשבת למרכז תרבותי, עסקי וספורטיבי כאחד. גם אם לא שכחנו שבמרתפיה חגגו ניצני הנאצים כבר בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, אי אפשר להתעלם ממינכן העכשווית, הידועה בפסטיבלים ושמחת החיים שהיא מציעה. אם בתום טיולכם ברכב שכור ברחבי גרמניה או באוסטריה, בכוונתכם לשהות במינכן יום עד יומיים, אנו ממליצים על לינה באחת העיירות בקרבת שדה התעופה. אם בכוונתכם להישאר יותר מיומיים תגלו שרבים מבתי המלון של מינכן מצויים בקרבת תחנת הרכבת הממוקמת במרכז העיר. זה נוח, כי אפשר להחזיר את הרכב השכור, להתמקם בבית המלון ואחרי יומיים או יותר בעיר, לנסוע לנמל התעופה ברכבת.
תחנת הרכבת המרכזית של מינכן מרוחקת חמש דקות הליכה מקרלפלאץ - כיכר קרל. ליד הכיכר ותחנת הרכבת מצויים בתי הכלבו "קרשטד", "הרטי", "סי אנד איי" ו"קאופהוף". הנוף האנושי באזור סואן זה מבטא את העובדה שמינכן שימשה ומשמשת אבן שואבת למהגרים קבועים וזמניים מכל רחבי גרמניה, אירופה והמזרח התיכון. גם ב-2010 לא הכל רגוע: באחד מסיורינו ברחוב נתקלנו בגרמנים התוקפים בצעקות חבורה של יוצאי טורקיה, שהעזה להאזין בקול רם למוזיקה מארץ מולדתם.
כיכר קרל היא תחילתו של המדרחוב המוליך לעיר העתיקה ולכיכר מריאן בלבה של העיר. הוא תמיד גדוש במבקרים, אורחים ומקומיים, שביום שמש תופסים את כל כיסאות בתי הקפה ואם איתרע המזל ויורד גשם, אזי הם מוצאים מחסה באחד מבתי הבירה. מופעי רחוב ונגנים אוספי מעות הם חיזיון נפוץ ומי שאוהב חלונות ראווה ימצא גם הוא מה לעשות. הססגוניות צועקת מכל עבר.
לצד היצע
כשחוזרים למדרחוב וממשיכים בכיוון שבו התחיל המסע מגיעים לכיכר מריאן שבמרכזה פסל מוזהב של מרים הבתולה ובפאתיה מצוי מבנה העירייה החדש, שמציע גם מגדל תצפית (יש מעלית). בעוד זה נבנה במאה ה-19, קודמו ושכנו, בית העירייה הישן, הקודר משהו, נבנה במאה ה-15 ושוקם לאחר שנפגע בהפצצות במלחמת העולם השנייה.
לא הרחק מן הכיכר, בכיכר נוספת, סנט יקוב (יעקב הקדוש) שמה, ניצבים הסיטי-מוזיאום ומולו המוזיאון היהודי ובית הכנסת, שמשיבים עטרה ליושנה בחלוף עשרות שנים. עוד מדרום לכיכר מריאן ממתין למטיילים השוק המרכזי של מינכן, הויקטואלין מרקט, שראשיתו ב-1807. כרגיל באירופה, תמצאו שם הרבה דוכני בשר, דגים וגבינות, בוודאי לא פחות מאשר דוכני פירות וירקות.
בתום אתנחתא בשוק, עם הזדמנות לאכול ולשתות, מומלץ לפנות מכיכר מריאן צפונה לכיוון כיכר אודאון המרשימה. בדרך חולפים ליד התאטרון הלאומי, כיכר מקס-יוזף וארמון הרזידנס, שהיה ביתם של שליטי בוואריה עד 1918 וכיום הוא מוזיאון שבו מציגים את אוצרות המשפחה. אפשר גם להאריך קמעה ולהתעכב בדרך באלטה-הוף - החצר הישנה - וברחוב פלעצל שבו היצע עשיר של בתי בירה (בגרמנית הם מכונים אולמות בירה) שהבולט שבהם הוא "הופברהאוז", שנוסד ב-1644. כמקום עם מסורת, מנהליו של "הופברהאוז" שומרים אמונים ללקוחות קבועים (גם בתי מרזח אחרים נוהגים כך). באתר האינטרנט שלו תמצאו רשימה ארוכה של "קבועים" (Regulars) להם שמורים במועדים המצוינים שולחנות ייחודיים. אבל אל דאגה - נותרו שולחנות לאורחים מזדמנים.
הסוגים הפופולריים של הבירה במינכן הם Helles ,Pils ו-Weizen, ובעיר ובסביבתה יש עשרות מבשלות. ויש גם גני בירה (בירגרטן), שבדרך כלל מוכרים תוצרת של יצרן אחד. זה נחמד להתיישב ביום שמש ליד שולחן עץ ארוך עם כוס גדושת בירה מקומית, בדרך כלל כזאת של ליטר אחד (6.90 אירו מחירה) המוגשת בידי מלצרית חיננית, המסוגלת לשאת כוסות אחדות בסיבוב אחד של הגשה.
באשר לאוכל, זהו כבר סיפור אחר. המאכל הייחודי לעיר הוא "וייסוורסטה", נקניקייה לבנה. ראו הוזהרתם: המראה אינו מלהיב, המאכל חסר טעם וגם החרדל המתקתק המוגש לצד הנקניקייה לא יסייע. גם אם יציעו לכם מרק "ליברקנודל" - ותרו. גם בגן בירה אפשר לאכול דברים טעימים יותר מקציצת כבד ולחם. לחובבי הטעם המתוק מומלץ למלא את הבטן בקייזר-שמארן, מאכל שמתבסס על קרעי פנקייק ורסק תפוחים. לא מיותר להזכיר שבחודש אוקטובר, מדי שנה בשנה, מתקיים פסטיבל שהבילוי העיקרי שלו הוא שתיית בירה (אוקטוברפסט).
על כיכר האודאון משקיף מבנה מרשים אותו תזהו בזכות ארבעת העמודים ופסלי האריות. הוא ניצב בתחילתו של רחוב לודוויג המוליך צפונה לרובע שוואבינג, הרובע הבוהמי של מינכן המציע חיי לילה סואנים. בהמשכו של רחוב זה מצוי שער הניצחון, שגם הוא אחד מסמליה של העיר ואפשר לראותו בדרך לשדה התעופה.
צפונה מן המרכז, בקרבת כביש הטבעת, ממוקמים הכפר האולימפי ומתחם ב-מ-וו, הכולל את הנהלת החברה, מפעל, מוזיאון היסטורי ואת "עולם ב-מ-וו". בצניעותנו אנחנו מסתפקים במכונית שתביא אותנו מכאן לשם ובחזרה, אולם לאחר שמבקרים בהיכלי החברה הבווארית למכוניות אפשר להבין את המכורים. ה"עולם" משמש למעשה כאזור למסירת כלי רכב חדשים אך הוא מציג בפאר את גאוות התוצרת. ה"עולם" והמוזיאון שסוקר את 90 שנות החברה, מעניקים את התחושה שייצור מכוניות הוא אמנות המשחקת תפקיד חשוב לצד הכישורים הטכנולוגיים הנדרשים ממתכנניהן.
ואם בטכנולוגיה עסקינן, נזכיר שמינכן נהנית מה"דויטשה מוזיאום", שהוא מוזיאון הטכנולוגיה והמדע הגדול בעולם, עם עשרות אלפי מוצגים ב-50 תחומים. מסילות רכבת מיניאטוריות, תצוגה של ספינות ושל כלי תעופה וגם מכרה - כל אלה עשויים לרתק מבוגרים וילדים. המוזיאון ממוקם באי על הנהר איזר, ממזרח למרכז העתיק, במרחק הליכה.
בחזרה לכיכר אודאון. לכיכר נושק גן מטופח בסגנון ורסאי, ההופגרטן. אם תחצו את הגן באלכסון ותעברו במנהרה תחת הכביש הסואן, תגיעו לסנטרל-פארק של מינכן, "הגן האנגלי" (אינגלישגרטן). בני המקום חוגגים שם בימי שמש על המדשאות, לגדות פלגי המים ולשפת האגם, בהפקרת כל גופם לקרני חמה. בימים קרירים צפוי שתדלגו על החוויה ולכן פנו מכיכר האודאון מערבה לרחוב ברנר עד לכיכר קוניג - כיכר המלכים, במסלול שבו צעדו בעבר לובשי החולצות החומות.
כיכר המלכים היא פרי יוזמתו של המלך לודוויג הראשון, ומתכנניה נתנו ביטוי להערצתו את יוון הקלאסית. שלושה מבנים מרשימים ניצבים בה. בחזית זהו שער פרופילאן, שלמרגלותיו התקיימו בעבר מסדרים, שמשתתפיהם הצדיעו במועל יד וכיום נערכים שם מופעי רוק. המבנים האחרים מארחים שלושה מוזיאונים עם היצע של אמנות מן התקופות היוונית, הרומית והאטרוסקית וכן את הגלריה העירונית, שהבולטים באמנים המוצגים שם הם קנדינסקי וקליי. מכיכר המלכים, צעדים אחדים לכיוון צפון, מגיעים לשלישיית מוזיאונים הנושאים את השם פינאקוטק. הישן, החדש והמודרני. בישן מציעים את מיטב ציירי הרנסנס והולנד, בחדש תראו את האימפרסיוניסטים, ובמודרני תבלו עם יצירות הנותנות ביטוי עכשווי לאמנות ובין השאר גם לצילום, גרפיקה וארכיטקטורה. גרמניה מצטיינת בכולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם