ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

להרגיש או לא להרגיש: מהי "תסמונת המלט" ביחסים?

את אוהבת אותו אבל גם כועסת עליו נורא, אתה חווה לבטים אבל מפחד לחשוף אותם. הכירו את "תסמונת המלט" שבה הרגשות הסותרים, עניין טבעי כשלעצמו, מתפתחים לכדי טרגדיה

אחד הפסוקים האלמותיים והמפורסמים ביותר בעולם התיאטרון – הלהיות או לא להיות של המלט – זכה שתסמונת תקרא על שמו, תסמונת המלט. במילים פשוטות אפשר לקרוא לזה אמביוולנטיות, בעולם העסקים זה מוגדר כחוסר יכולת לקבל החלטות, בחיים מדובר באנשים שההתלבטות הופכת אצלם לאי עשייה הרסנית.

גם אם רוב האנשים לא שמעו על תסמונת המלט, היכולת לשלוט בה חשובה לקיום חיים מלאי סיפוק וחשובה מאוד לתחזוקתן של מערכות יחסים או, במצב פחות אידיאלי, לסיומן בזמן. כאשר מדובר בקשר עם אדם אחר, תסמונת המלט מתבטאת בקיום מקביל של רגשות סותרים: שנאה ואהבה, חיבה ועוינות – הכול כלפי אותו אחד. חתונות שמבוטלות ברגע האחרון, מערכות יחסים שהופסקו ללא הסבר ברור, פרידות שמצטערים עליהן כל החיים, כל אלה יכולות להיות תוצאה של תסמונת המלט. במקרים האלה רגש מסוים גבר על האחר, אבל לא לגמרי.

על פי פסיכולוגים, הפעם הראשונה שבה אישה חווה אמביוולנטיות באופן מודע היא עם היוולדו של הילד הראשון. מובן שלא ממש מדברים על זה, אבל לצד האהבה שחשים כלפי התינוק החדש והפגיע, מתעוררים גם רגשות כעס על היצור הקטן שלא נותן לישון, תסכול כי לא מבינים אותו והוא לא מבין אותנו, חוסר אונים כי הוא כה תובעני וחסר אונים בעצמו.

ג'ודית' פיקרינג, פסיכואנליטיקאית ומטפלת זוגית, חיברה את הספר Being In Love (להיות מאוהבים), שבו בין היתר היא מתארת את המכשולים הפסיכולוגיים שעומדים בפני זוגות מאוהבים בדרך לחיים הרמוניים משותפים. היא מתייחסת כמובן גם לתסמונת המלט ואומרת שאחד ההיבטים המבלבלים ביותר בקשר אינטימי הוא הרגשות הסותרים שהוא מעורר.

"איננו מצטיינים בהשלמה עם העובדה שייתכן כי נחווה מגוון של רגשות סותרים – התאהבות עיוורת מציפה, שאחריה מגיעים רוגז, שעמום, דחייה, קנאה, רכושנות – הכול כלפי אותו אדם, בדרגות משתנות בזמנים משתנים," כותבת פיקרינג. "אנו יכולים לחוש תשוקה כלפי בן הזוג שלנו יום אחד, ושאט נפש או

אדישות ביום שאחריו".

הבעיה אינה טמונה ברגשות עצמם, אלא בבלבול שהם יוצרים ובכך שהם גורמים לבני אדם לפעול בדרכים שפוגעות באינטרסים שלהם לטווח הארוך. אולי אם בני זוג בתחילת קשר היו מודעים להמלט שאורב בפינה, הם היו ממתנים את ההתנהגות המתודלקת ברגשות עזים ומצמצמים את הפערים בין העליות והמורדות בקשר וחוסכים מעצמם אי יציבות ואכזבות.

האמביוולנטיות כרוכה בהעברת מסרים כפולים: "אני אוהבת אותך הכי בעולם, אבל יש לי עוד דברים חשובים בחיים", "אני רוצה שהקשר יצליח, אבל אני לא מוכן להתמסר, כי אולי הוא לא יצליח".

הפילוסוף טד ג'ונס מאוניברסיטת נבאדה, בהתייחסותו לסטריאוטיפים שמודבקים לחנונים, מוסיף עוד חיסרון שממנו סובלים הלוקים בתסמונת המלט, אבל הפעם שלא באשמתם: בחוויה האישית שלנו אנו לומדים לקשר בין חשיבה לבין חולשה. כאשר אנחנו צריכים לחשוב, זה קורה בדרך כלל בגלל שאנחנו תקועים.

"אנחנו יושבים ותוהים לגבי מהלך בשח מט כאשר המהלך המנצח לא בהכרח עולה בדעתנו," הוא כותב. "אנחנו יושבים ומתייסרים איך לכתוב עבודות, מנסים פסקה כזאת או אחרת, והכתיבה פשוט לא קולחת". בחברה שמעריכה ביטחון עצמי, המתלבט הכרוני ניצב בצלו של המבצע הפעלתן.

האמביוולנטיות, מעבר לכך שהיא גורמת לאדם להיראות חלש כפי שג'ונס מתאר זאת, מותירה אותו בדרך כלל עם שתי אפשרויות: או שהוא משכשך בביצה שממנה אינו יכול לצאת ושאי אפשר להתקדם ממנה לשום מקום, או שהוא מתנהג באופן מוחצן, מה שיכול להתבטא במעגל של פרידה-חזרה-פרידה וחוזר חלילה, בעיקר עם הצד השני גם הוא מתלבט כרוני או סתם חסר חוט שדרה. אנשים מהסוג הראשון יטו לתת לאחרים להחליט בשבילם, לפעמים הם יגדירו את עצמם כ"זורמים".

הדרך לצאת מהשלולית הזאת, היא לא לפחד להיראות חלש ולא לחשוש מקבלת החלטות. על פי ניל רוזנטל, יועץ זוגי ובעל האתר heartrelationships אנחנו מפחדים לחשוף את הלבטים שלנו וחוששים מפני דחייה. אנחנו נתקעים בשל הפחד שאם נחשוף את הרגשות שלנו לא ירצו בנו יותר. אם בעקיפין רוזנטל מציע ישירוּת, האפשרות או הסיכון שהקשר אכן יסתיים צריכים להילקח בחשבון. כנראה שזה עדיף מלזרום לשום מקום. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...