ואהבת לרעך (בתנאי שהוא כמוך): הרוחנו-אקטואליה של השבוע
זה לא רק העובדים הזרים. זה גם מתרגלים בודהיסטים, חובבי ישוע ומתרגלי מדיטציה חופשיים. שחר שילוח לומדת מהטוקבקיסטים בדיוק מאיזה צד של החלה לשבת מרוחה האמת האחת והיחידה !!!!!!
טוקבקיסט שמכנה את עצמו "המבריק" כתב: "מהם ראשי תבות ע"ז? עובד זר!!!! אז מה הבעיה לגרש עז :)"
טוקבקיסט שמכנה עצמו "סטיסטיקן עבור 'מדינת ישמעאל'" חישב וכתב (השגיאות במקור): "סטיסטיקה: עוד 20 שנה. מיליון חבשים+5 מיליון ערבים וכן: + 2 מיליון רוסים גויים + שני מיליון ערבים מ'זכות השיבה'. יהודים = 6 מיליון. התוצאה: 'מידת ישמעאל'"אולי זה ההבדל שבין "סטיסטיקה" לסטטיסטיקה, ואולי זאת סתם שנאת חינם.
מצדיקי הגירוש חיזקו את הטענות שלהם בשנאת זרים מכל מיני סוגים: רוסים, בעיקר אם הם גויים; ערבים בעיקר אם הם פלסטינים; עובדים זרים, בעיקר אם הם שחורים. ככל שאתה שונה יותר, אתה רצוי פחות. אבל יותר מכל מעוררת תמיהה העובדה שלעתים מזומנות מנומק חוסר החמלה בשם היהדות.
"ואהבת לרעך כמוך" היא מהמצוות החשובות ביותר ביהדות. זאת לא המצאה של איש שמאל שמפגין ביחד עם תושבי בלעין ביום שישי. זה גם לא הגיג של דב חנין. רבי עקיבא הוא זה שאמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה." רבי הלל תמצת את כל תורת ישראל במשפט: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." רבים מהטוקבקיסטים אומרים שאפשר לגרש את ילדי הזרים "כמו שגירשו את ילדי גוש קטיף." בלי להשוות בין שני האירועים - אם אתם מכירים מקרוב את הסבל שחוו ילדי גוש קטיף, איך בדיוק עובד ההקשר הלוגי שמצדיק גרימת סבל גם לילדים אחרים - בשם השוויון? לפי עקרון צרת רבים חצי נחמה? לא נראה לי.
בספרו "נתיבות עולם" מסביר המהר"ל את מצוות "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הוא כותב שהאדם נברא בצלם
הדברים נכתבו במאה ה-16 בפראג. יש להניח שהמהר"ל לא השתתף אז בסדנאות בודהיסטיות ולא הושפע מסוטרת הלב. התפיסה הזאת בסיסית כל כך, עד שברור שהיא תשתקף גם בחוכמה היהודית. הרי זהו הבסיס לגמילות החסדים ולמוסדות העזרה ההדדיים שקיימים גם היום. אז מתי בדיוק התווספה ל"אהבת לרעך כמוך" פסוקית התנאי "רק אם הוא ממש ממש דומה לך"? מתי המשפט "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" קיבל את התוספת "אלא אם כן אינו עומד בקריטריונים שקבעת עבורו"?
אבל העניין מסתבך. כי גם אם אתם יהודים, לפחות על פי תעודת הזהות שלכם, המיסיונרים היהודים מטעם עצמם לא יעשו לכם חיים קלים. הם יהיו מוכנים לסלוח לכם בחסדם אם אתם חילונים, אבל אם חלילה גיליתם שהדרך שלכם היא מדיטציה בודהיסטית, למשל, אז צפויה לכם סדרת חינוך. בשבועות האחרונים כותב כאן, בערוץ הניו אייג', שלמה שנטידווה על התנסויותיו במדיטציה בודהיסטית במנזרי תאילנד.
המיסיונרים מייד שלפו מקלדת ותקתקו, חדורי שליחות, את התגובות שלהם. "גם הנזירים יודעים שהקב''ה הוא בורא עולם וכל השאר חרטות !!!" כותב גיא. "תפילין ניסית? אוכל בכיס הקטן כל מדיטציה. לחפש ולחפש ולחפש ... הכל נמצא בבית. מפחיד? ממש לא !!! ביהדות תמצא הכל !!! את התורה קיבלנו מבורא עולם !!! לא מבודהה בובה !!! אנחנו מצחיקים, די לפחד מהצל של עצמנו (שזוהי היהדות חמודים מצחיקונים). לכו לשיעור תורה. תטעמו ואז תבינו. אוהב אותכם גיא." המגיב צבי כהן תומך: "תפסיקווווו. 'זן' בודהה ישו בלה בלה בלה. הכל שקר!!! היהדות היא האמת!!" כך למדתי שהקב"ה נתן לנו את התורה, את גיא, את צבי כהן והמון סימני קריאה.
אם היהדות היא האמת, שום דרך אחרת לא תפריע לה להישאר כזאת. מורים בודהיסטים לעולם לא יציעו ליהודי מאמין להמיר את דתו. הדלאי לאמה מעודד יהודים לדבוק באמונתם. אבל, אם אדם החליט שדרך החיים הבודהיסטית היא זו שתואמת ביותר את אופיו ותפיסת עולמו, לא הדלאי לאמה ולא שום נזיר אחר יקשור אותו לכיסא בבית הכנסת הקרוב עם הרצועות של התפילין.
יצא לי להכיר ולעבוד עם לא מעט יהודים שומרי מצוות מזרמים שונים. היו לנו שיחות מרתקות, ולמדתי מהם הרבה על היהדות. היה ברור לגמרי שככל שהאמונה של האדם עמוקה ואמיתית, ולא מגובה בלאומנות, בטרנדיות או בחיפוש בלתי פוסק אחרי התשובה הבאה, כך הוא היה פתוח יותר לשמוע קולות אחרים ולכבד אותם. אנשים כאלה לא יגידו לך מה לאכול ומה לא לעשות בשבת, ולא יבקשו ממך לסלק מהבית את הפסלונים מהודו. הם אולי יזמינו אותך לעשות איתם שבת, מה שיכול להיות נעים אם נהנים ביחד.
מי שמאמין באלוהים בכל לבו, לא צריך אישורים מהסביבה ולא זקוק לחיזוקים בצורה של שלילת האחר. אגב, אם אתם ממש רוצים "להחזיר אותנו הביתה", אל תקראו לנו "תינוקות שנשבו" ואל תלעגו למורים מדתות אחרות. תנו לנו לרקוד איתכם על הגגות של טנק המצוות הברסלבי (גם לבנות!), ככה יש יותר סיכוי שנתקרב – אם לא לתורה, אז לפחות אליכם, אחימשלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם