מסך עשן: מה עדיף? תינוק שבוהה במובייל צבעוני או במסך טלוויזיה

זה מאוד מפתה להחזיק אותו על תקן בייביסיטר, ואם בוחרים בתבונה אז אפשר גם לעודד יצירתיות, אבל מנת יתר של טלוויזיה, בעיקר בגיל הרך, יכולה לגרום גם נזקים התפתחותיים. השאלה האם צפייה בטלוויזיה תורמת או פוגעת בהתפתחות התינוק ממשיכה להעסיק מומחים

ליטל רוזנשטיין | 4/8/2010 13:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מהרגע שהתינוקות שלנו פוקחים את עיניהם, אנחנו מקרקרים סביבם ומחפשים דרכים להעשיר את עולמם, ליצור עבורם סביבת גירויים ולסייע בהתפתחותם. אנחנו רוכשים מוצרים שהגיעו לחנויות שמאחוריהם עומדת מכונת שיווק משומנת היטב. העיקר שיהיה במה להעסיק את הקטנים, ושהמצפון יהיה נקי. בכל זאת, על אף הצעצועים הרבים שמכסים את רצפת החדר, עדיין קיימת דילמת שילוב הצפייה בטלוויזיה בשגרת החיים של הזאטוטים.

סדרת תקליטורים חדשה של "בייבי ג'יניוס‭,"‬ שמשיקה בימים אלה חברת  פליי רקורדס‭,‬ שוב מעלה את שאלת השאלות - האם צפייה בטלוויזיה בגיל צעיר כל כך זה דבר טוב או רע? הסדרה כוללת שבעה תקליטורים, בהם שלל דמויות וצבעים שמופיעים על המסך, וברקע יצירות מוזיקליות שמלוות אותן. היא מיועדת לפעוטות מגיל לידה ועד שלוש שנים, ומבטיחה להוריהם חשיפה סלקטיבית ונעימה.

לדברי ד"ר קלודי טל, ראש המסלול לגיל הרך במכללת לוינסקי, אין כל הוכחה מחקרית הקובעת כי סרטונים המיועדים, כביכול, לתינוקות בחודשי החיים הראשונים אכן מעשירים את יכולת הדמיון שלהם. "התמונות, הצלילים והתנועה המוצגים על המסך מושכים את תשומת לבו של הפעוט ומהווים מעין תחליף למובייל‭,"‬ אומרת ד"ר טל, "אלא שבניגוד לצעצועים הקלאסיים, הילד אינו יכול להושיט את ידו ולגעת במדיה הדיגיטלית‭."‬

לעומתה, ליאת מנדלבאום, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת פורום "פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר" באתר  דוקטורס‭,‬ מציגה זווית שונה לדילמה: "פוטנציאל התועלת של המחשב והטלוויזיה אינו מוטל בספק. הם מספקים גרייה צבעונית, קצבית ועשירה. ניתן להשיג בהם מידע חינוכי וחברתי עצום ולפתח כישורי חיים, כישורי שפה, מוזיקה, דמיון ויצירתיות. הם זמינים כמפיגי שעמום ותחושת בדידות, וככאלה הם הופכים בני ברית של הילד והוריו. כמו הרבה דברים טובים, גם טלוויזיה היא עסק ממכר שיש לצרוך בתבונה. מנות יתר ממנה, בעיקר בגיל הרך, יכולות לגרום נזקים התפתחותיים בדרגות חומרה שונות. עם זאת, הקריאה לסלק את ה'מפגע' מחיינו היא חסרת סיכוי, ממש כמו הקריאה להרחיק מתבגרים מדברים כמו שוקולד, שמפניה, סקס או מכוניות מרצדס‭."‬
צילום: גטי אימג'ס
יש איזה בייבי ג'יניוס בסביבה? צילום: גטי אימג'ס
דור ה"מהגרים"

גם שמרנים גדולים, אלו שמקפידים על סלקציה בלתי מתפשרת של ערוצי הטלוויזיה ושעות צפייה, מודים שהמדיה הדיגיטלית שינתה את פניה. לדעתה של מנדלבאום, "התינוקות והפעוטות של ימינו הם ילידים טבעיים של העולם הדיגיטלי. הם פועלים בתוכו בחן ובקלות. הוריהם וסביהם, ששיחקו תופסת בחצר וקראו ספרים מנייר, הם דור ה'מהגרים' שאימצו את אורח החיים הדיגיטלי כמולדת שנייה. כשנבחנות השלכותיו של המסך על עתיד הילד, הן נבחנות לעתים קרובות בפרספקטיבה של ה'מהגרים‭."'‬

לדברי מנדלבאום, אנחנו חוששים, ובצדק, מבעיות שישיבה ממושכת מול מסך עלולה לגרום לילד, כגון התנוונות מוטורית, עלייה במשקל, בעיות קשב, עלייה ברמות התוקפנות ודפוסים חדשים של תקשורת ביןאישית. מחקרים שנערכו הצביעו על קשר בין רמת החשיפה של ילדים צעירים למחשב ולטלוויזיה ובין הבעיות האלה. עם זאת, אנחנו יודעים כי הדור הצעיר נולד למציאות שונה מזו שהכרנו עד עכשיו.

"אין מניעה להשתמש במדיה כ'בייבי סיטר' בתדירות נמוכה, כמו בשעת בישול, הליכה לשירותים וכדומה‭,"‬ אומרת ד"ר טל. "הסכנה היא בהפיכת מסך הטלוויזיה ל'בייבי סיטר‭,'‬ ולנסות לנמק את זה עם טיעונים כמו תרומה לילדים והעשרה. הטלוויזיה ודאי אינה יכולה להוות תחליף ליד אוהבת ולקשר ממשי עם בני אדם, אך השימוש בה ככזה אפשרי, שכן הצפייה בה עשויה להיות ממכרת‭."‬

לא צריך להיבהל. מסך הטלוויזיה הממוקם במרכז הסלון אינו האויב. אבל צריך לקחת בחשבון שכמו בכל פעולה ממכרת, עלול להיווצר מצב של צפייה בלתי מבוקרת בטלוויזיה תוך התעלמות מפעולות אחרות שנדחקות הצדה. במצב הזה המסך עלול לשמש תחליף למגע אנושי, לפעילויות ולהתנסויות.

מתי נכון לחשוף את הילדים לצפייה מבוקרת בטלוויזיה?
מנדלבאום: "אחרי גיל שנתיים, אחרי שהייתה התפתחות תקינה של המוח ושל הכישורים הקוגניטיביים הבסיסיים. תקליטורים חינוכיים או תוכניות טלוויזיה תואמות גיל יכולים לתרום את חלקם להתפתחות הילד, כל עוד הם חלק ממערך מגוון של פעילויות חווייתיות בעולם הממשי. פעוטות, בעיקר לפני גיל שנתיים, חוקרים את עולמם באמצעות החושים, תוך אינטראקציה מתמדת עם הדמויות המשמעותיות בחייהם, המעודדות אותם לסקרנות ולתנועה, ולא לישיבה ממושכת מול המסך. גם כשמאפשרים לילד לצפות בטלוויזיה, רצוי להגביל זאת לפרקי זמן קצרים, המותאמים ליכולות הקשב שלו. עדיף לערוך צפייה משותפת ולעודד את הילד לפעילות, כמו שירה, תנועה או ריקוד‭."‬

"בגילאים בוגרים יותר, החל מגיל שנה וחצי בערך, צפייה חוזרת בסרטונים עשויה לתמוך בלמידה של שירים ובדקלומים בעל פה, ובאמצעותם לתרום לתחושה של מסוגלות עצמית ולהעשרת אוצר

המילים והידע של הפעוטות‭,"‬ מוסיפה ד"ר טל. "נחוץ תכנון מחושב ותיווך של הורים, שמבינים, למשל, שאם התקליטור מכיל מספר רב של שירים ודקלומים אין מראים אותם ברצף, אלא מקפידים על הצגה חוזרת של אותו קטע תוך הצבעה על קשר לספר כלשהו, ריקוד משותף עם הילד וכדומה. בדרך זו הסרטונים עשויים להיות נדבך נוסף ללמידה ולאינטראקציה בין ההורים והמטפלים ובין הפעוטות. גם למי ששואף להיות 'הורה טוב מספיק' צפייה קצרה ומדודה ב'עתות חירום' היא אפשרית‭."‬

בכל זאת, מסכמת מנדלבאום: "אי אפשר להתעלם מעובדות החיים. תינוקות יכולים להתיש גם את ההורה המשקיע והסבלני ביותר, וכמה דקות של שקט מדי יום הופכות למשאב נדיר. היכולת לתפוס מנוחה בחסותו של תקליטור איכותי עדיפה על נוקשות שמרנית וחסרת פשרות, במחיר עצבים רופפים ואפיסת כוחות‭."‬ מי שטוב לו ושמח כף ימחא.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים