אליך, יוני: הרוחנו-אקטואליה של השבוע
יוני בסנסקריט פירושו רחם, מקור, מעיין, ערווה, או בקיצור: כוח החיים שעומד מאחורי החיים המקצועיים של מיכל אמדורסקי. הרי לא במקרה זה קרה לה ולא לדליה מזור
מה עושה איבר המין של מנחת תוכנית טלוויזיה מסחרית במדור שאמור להיות רוחני? ובכן, מעבר לשלל התגובות המרתקות למאורע, סיפקה לנו מ"א הזדמנות להזכיר לכל האנשים שקוראים להם יוֹני איזה משמעות יש לשם שלהם, וכמה נחמד יכול להיות טיול בהודו עם שם כזה. זהו גם תירוץ להיזכר שעירום פומבי לא חייב להיות תוצר של מוחצנות בוטה, ויכול להיות חלק מחיים רוחניים פשוטים וצנועים.
אז אליך, יוני. יוני הוא המקבילה הנשית ללינגאם, הפאלוס. הלינגאם, אלמנט מוכר הרבה יותר מהיוני - אולי בגלל שהוא בולט יותר - הוא סמל לכוח היצירה הזכרי. הגליל החלק והזקור, סמלו של שיווה, מופיע במקדשי האל שיווה ובמקדשים פרטיים וזוכה למנחות של חלב, פירות, אורז וטובין אחרים. ברחבי הודו ישנם, פרט ללינגאמים הרגילים, כ-70 לינגאמים שהם סוואיאמבהווה (svayambhuva), מילה שפירושה "נוצרו על ידי עצמם". על פי האמונה, הסוואיאמבהווה נוצרו על ידי עצמם בראשית הזמן, ללא תלות בסתתים חדורי אמונה או במפצים גדולים.
ממצאים ארכיאולוגיים מדרום הודו מעלים את האפשרות לקיומו של מיתוס. אמדורסקי@גנדי
צילום: ארכיון, ענת מוסברג, עיבוד מחשב
על הלינגאם של שיווה
בדרכה החיננית והססגונית, התרבות ההודית מעניקה יחס משוחרר מחד ומעריץ מאידך לאברים שבתרבויות אחרות הס מלהזכירם. אולי מ"א היא הינדית בכלל. האגדה מספרת שפעם האל ברהמה והאל וישנו התווכחו ביניהם מי חשוב יותר. בעוד הם מתנצחים, האל שיווה הופיע בצורה של עמוד עטור להבות, ששיכך את גאוותם של השניים. ברהמה הפך לברבור, ועף מעלה כדי לראות אם יוכל למצוא את ראשו של העמוד. וישנו הפך לחזיר בר, וחפר לעומק האדמה כדי לראות אם יוכל למצוא את שורש העמוד. שניהם נכשלו, ונאלצו להכיר בעליונותו של שיווה.
הלינגאם ביום חגו. הכול מתחיל מיוני Wm Jas cc-by
אבל אנחנו, כזכור, התכנסנו כאן בעיקר בשביל יוני. או יוני של מיכל. אם פאלוסים שנוצרו על ידי עצמם ועליונותו של שיווה, האל והעמוד, גורמים לכם לחשוב שהיוני נדחק הצידה – אל חשש. יוני, המזוהה עם האלה שקטי, בת הזוג של שיווה, הוא סמל לכוח היצירה הנשי. הוא בדרך כלל מופיע מחובר ללינגאם. יחד הם מסמלים את כוח היצירה וההתחדשות הבלתי פוסק שביקום. הפירוש המילולי של יוני הוא "רחם", "מקור", "מעיין", "ערווה", כמובן, ועוד ועוד משמעויות. ממצאים ארכיאולוגיים מדרום הודו מעלים את האפשרות לקיומו של מיתוס, שלפיו שיווה הפך לתאו והוקרב כמנחה לאלה. לאחר מכן הוא נולד מחדש מהיוני שלה.
אז המעין של מ"א, כוח החיים שלה, נחשף. למה
לעשות מזה עניין? התקרית מקבילה למצב ההיפותטי שבו תנשור במפתיע במהלך שידור כיפת הגולגולת של סטיבן הוקינג, והמוח שלו ייחשף ערום ועריה לעיניי הצופים בבית. במקרה שפקד את מסכי הטלוויזיה בישראל, היוני הוא באופן מובהק כוח החיים של מנחת הטלוויזיה שביססה את כל חייה המקצועיים על מיניות שמופגנת בכל הזדמנות. לא במקרה זה קרה לה ולא לדליה מזור. גם גאולה אבן, אני מרשה לעצמי לנחש, לא הייתה מצטלמת בביקיני לשום ערוץ. לאמדורסקי קרה מה שקורה לאמדורסקיות, הילטוניות וספירסיות. הן חשפו את המעיין שמרווה את הפרסום שלהן. אם אתם רוצים, אפשר לקרוא לזה קארמה. לא בטוח ששלילית.
חוץ מזה, התפשטות יכולה להיות מלאכת קודש. הדת ההודית הג'יינית, הקדומה לבודהיזם והדומה לה במובנים רבים, מקדשת את החיים של כל היצורים באשר הם, ואת הטבע כולו. עקרון האהימסא - "אי-פגיעה", הוא נדבך מרכזי בה. אורח החיים הג'ייני המסורתי סובב סביב הימנעות מפגיעה ביצורים אחרים, גדולים כקטנים, ועזרה לנזקקים. אנשי פלג דיגאמבארא - "לובשי האוויר" בג'ייניזם, נהגו להסתובב לבושים באוויר בלבד (כנראה לא היה אז שאנל חמש). בכך הם חיקו את מייסד דתם, הנזיר מאהווירא, שהיה סגפן ונווד שהסתובב עירום כביום היוולדו, כי כך נותר משוחרר מכבלי עולם החומר. עד היום פסלי הקדושים של הג'יינים מציגים מפשעות חשופות, שגאוותן וצניעותן חד הן.
עוד פעם קארמה
יש מזור. דליה ארכיון
אבל אף אחד הרי לא חשב שמיכל אמדורסקי הצטרפה לפתע לדת הג'יינית. התגובות, לפיכך, היו מגוונות. הצדקנים מסוג א' אמרו שכל החגיגה האינטרנטית והטלוויזיונית סביב המעיין החשוף מגיעה לה, מפני שהיא דאגה לקדם את עצמה בעזרת מיניות זולה. הצדקנים מסוג ב' אמרו שאלה שצוחקים עליה מתנהגים בחוסר רגישות, כי יש לה שתי ילדות קטנות בבית. מ"א עצמה הצטרפה כמובן לצדקנים מהסוג הזה, אבל ההקפדה שלה להמשיך ולהגיב לתקרית רק עזרה לה להיחקק עמוק בזיכרון הציבורי. היו כאלה שמינפו את הפדיחה כחומר גלם לבדיחות במקרה הטוב, או כלעג ושמחה לאיד במקרה הרע, והיו מעריצים שהביעו תמיכה והזכירו שמיכלי פשוט מאממתתתת!
מכל התגובות, מעניינת במיוחד היא זאת של הצדקנים מסוג א', אנשי אסכולת המגיע לה. הם מזכירים לי את הרוחניקים המוצהרים שנוטשים את הדרך בכל פעם שנמלה, יתוש או ג'וק פולשים לטריטוריה שלהם. איך הורגים רמש ונשארים רוחניים? - מכריזים שאם הוא מצא את מותו תחת כובד משקלה של נעל, זאת כנראה הקארמה שלו. ועם קארמה, אתם יודעים, לא מתווכחים. אבל קארמה היא חרב פיפיות, כי הנעל המונחתת היא גם הקארמה של המנחית. אם הרגת – זאת הקארמה שלך. אם לא הרגת ובחרת ללוות את הרמש בנימוס החוצה – זאת גם הקארמה שלך. קארמה אפשר לבחור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם