האצבע של בוב מארלי כתמריץ להתעוררות רוחנית

הבודהיסטים מוקירים את המוות כדרך היעילה ביותר לדרבון ההתפתחות הרוחנית. בתגובה מונה ארז שמיר כמה ממקרי המוות היותר מפתיעים בהיסטוריה, בתקווה שתרימו את הכפפה ותתיישבו על הכרית

ארז שמיר | 18/7/2010 12:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אחד המנגנונים הנפשיים המפורסמים ביותר בהם עוסקת הפסיכולוגיה המודרנית הוא מנגנון ההדחקה, אשר באמצעותו מועברים תכנים נפשיים מאיימים מן המודע אל הלא מודע. תהליך ההדחקה הוא כמובן אינדיבידואלי לכל אדם ואדם, אולם ישנה עובדת חיים אחת שכמעט כל בני האדם עוסקים בהדחקתה, והיא עובדת המוות. כמעט כולנו יודעים באופן אינטלקטואלי שאנו עומדים יום אחד למות, אולם כמעט כולנו פועלים כאילו שהמוות לא קיים, ובטח לא נוגע לנו. נראה כאילו המערכת הנפשית שלנו פשוט אינה יכולה לעבד את העובדה שיום אחד היא עצמה צפויה לכיליון.

בתפיסה הבודהיסטית מושם משקל גדול על מדיטציה בנושא המוות, מתוך אמונה שדווקא ההכרה בכך שחיינו קצרים וחולפים היא שצפויה להניע אותנו לחיות חיים בעלי משמעות ולעסוק בנושאים רוחניים. אחת המפורסמות מבין המדיטציות שעוסקות בנושא המודעות למוות היא "מדיטציית תשע הנקודות אודות המוות", שמקורה במסורת הטיבטית. בעיקרה, היא מזכירה לנו כי המוות הוא עובדת חיים בלתי נמנעת, כי תאריך וזמן מותנו לחלוטין אינם ידועים, וכי הדבר היחידי שיכול לעזור לנו בעת המוות הוא מידת ההתפתחות הרוחנית שרכשנו במהלך חיינו.

אז החיים הרוחניים דורשים מאיתנו להבין כי סיפור החיים לא נכתב על אודותינו. לכל היותר, אנחנו אות אחת בספר עב כרס שהתחיל להיכתב זמן רב לפני שנולדנו, וימשיך להיכתב זמן רב לאחר שנמות. ההבנה הזאת מאפשרת לנו להשתרר מבית הכלא של ה"אני" המוגבל, ולהיפתח לחוויית קיום חסרת גבולות ומגבלות, או במילים אחרות: להיפתח לחוויה הרוחנית.

אם יש, בכל זאת, אירוע כלשהו שיכול להזכיר לנו שגם אנו צפויים יום אחד למות ולחלוף – הרי זה מוות של אדם קרוב או מפורסם. מאחר שאיני מכיר את קרוביהם של קוראי המדור, אשר בכל מקרה אני מאחל לכולם בריאות ואריכות ימים, אתרכז בסקירה מהירה של מקרי מוות משונים משהו של אנשים מפורסמים. זאת, כמובן, לא על מנת לדכא או להעציב, אלא כדי להזכיר לנו שאם זה קרה להם זה בוודאי עשוי לקרות גם לנו.

הכול הולך להיות בסדר

פרסלי. על האסלה
פרסלי. על האסלה יח''צ

הנקודה הראשונה במדיטציית תשע הנקודות מזכירה לנו שלא קיימת כל דרך להימנע מהמוות, וכי אף אדם, מעולם, לא הצליח לחיות לנצח. מייקל ג'קסון דאג להעלים כל קמט מפניו ומגופו, בין היתר באמצעות טיפולים כירורגיים, ישן באוהל חמצן בטענה שזה יאפשר לו לחיות "לפחות עד גיל 150" ועסק בטיפולי אנטי אייג'ינג שונים ומשונים. לרוע המזל, זריקה שהזריק לו רופאו האישי שלחה את מלך הפופ לעולם הבא כשהוא בן 50. מלך אחר שייצג את פולחן הנעורים ושמת בגיל מוקדם ובנסיבות מאוד לא מלכותיות הוא אלביס פרסלי, שמצא את מותו בעודו יושב על אסלת השירותים, ככל הנראה כתוצאה משימוש רב שנים בסמים.

הנקודה השנייה במדיטציית
תשע הנקודות מדברת על כך שמרגע שאנו נולדים אנו למעשה צועדים לקראת המוות, וכי כל רגע שחולף מקרב אותנו לעבר מותנו. בהקשר זה ראוי להיזכר  במלך הרגאיי, בוב מארלי, שנהג להטיף לשומעיו "אל תדאגו בנוגע לדבר, כי הכול הולך להיות בסדר". לרוע המזל, יום אחד הוא פצע אצבע ברגלו בעת משחק כדורגל. כאשר הפצע סירב להחלים הוא ניגש לרופא אשר אבחן כי הוא סובל מסרטן מסוג מלנומה באותה אצבע, והמליץ על קטיעתה המיידית. מארלי סירב, בין השאר מכיוון שטען שהדבר נוגד את אמונותיו הרסטפריות הדורשות לשמור על שלמות הגוף, והאמין שהן ישמרו עליו. לרוע המזל הוא טעה, הסרטן התפשט לריאותיו ולמוחו, והוא מת בגיל 36.
מארלי. שלמות הגוף
מארלי. שלמות הגוף יח''צ

הנקודה השלישית במדיטציית תשע הנקודות מזכירה לנו כי המוות יכול להתרחש בכל רגע, וכי הוא לחלוטין בלתי צפוי. מרווין גיי, עוד זמר ענק אשר נאלץ להסתפק בתואר אצולה קצת פחות מחייב - “נסיך המוטאון והמוזיקה השחורה", מת גם הוא בטרם עת, יום אחד לפני יום הולדתו ה-45, מפגיעת כדור אקדח שנורה על ידי לא אחר מאשר אביו. ואם כבר אגדות מוזיקה ואירועי ירי, אי אפשר שלא להזכיר את מי שאולי באמת היה המלך של עולם המוזיקה, ג'ון לנון, אשר מצא את מותו מכדורי מתנקש.  קשה גם שלא להזכיר בת מלוכה אחת אמיתית, הנסיכה דיאנה, שמתה בטרם עת בתאונת דרכים.

הנקודה הרביעית במדיטציית תשע הנקודות מדברת על כך שזמן מותנו אינו ידוע, וכי בהחלט ייתכן שדווקא הצעיר ימות לפני המבוגר. באדי הולי, אחד מכוכבי הרוק אנד רול הראשונים, החליט בעת מסע הופעות חורפי כי נמאס לו לנסוע באוטובוס של הלהקה, בין השאר מכיוון שהחימום היה מקולקל, ושכר מטוס פרטי שיביא אותו לנקודה הבאה במסע. כאשר אחד מחברי הלהקה החליט שהוא מעדיף להמשיך את המסע באוטובוס, באדי הולי זרק לעברו: "אני מקווה שהאוטובוס הישן שלכם יקפא". בתגובה החזיר לו חבר הלהקה: "ואני מקווה שהמטוס הישן שלך יתרסק". ואמנם, זמן קצר לאחר ההמראה המטוס התרסק ובאדי הולי, שהיה רק בן 22, נהרג.  ואילו אריק קלפטון היה בן 46 כאשר איבד את בנו בן הארבע שנפל מהקומה ה-53 של גורד שחקים ניו-יורקי.

קלפטון. טרגדיה
קלפטון. טרגדיה צילום: ארכיון


 
הנקודה החמישית במדיטציה על המוות מזכירה לנו שיש המון גורמים שיכולים לגרום לנו למות, בכללם כאלה שדווקא אמורים לעזור לנו לחיות, כגון אוכל, אמצעי תחבורה ותרופות. מייקל ג'קסון, כאמור, מת מזריקה של רופאו האישי. טנסי וויליאמם, מחזאי אמריקאי מהולל שבין השאר יצר את המחזות "חשמלית ושמה תשוקה" ו"חתולה על גג פח לוהט", מת כאשר פתח בקבוק של טיפות עיניים, הניח את הפקק בין שיניו והסיט את ראשו לאחור על מנת להזליף את הטיפות לעיניו. לרוע המזל, בעוד ראשו מוסט לאחור, הוא פתח את פיו, הפקק נפל לגרונו, והוא נחנק. שרווד אנדרסון היה סופר אמריקאי שנודע בעיקר בזכות סיפוריו הקצרים. בין השאר כתיבתו השפיעה על כתיבתם של המינגוויי, פולנקר, סאלינג'ר ועמוס עוז. הוא מת כתוצאה מכך שבלע בטעות קיסם שיניים אשר ניקב את מעיו.

גם אנו צפויים

 

מרקיורי בערוב ימיו

הנקודה השישית במדיטציית תשע הנקודות מזכירה לנו כי הגוף שלנו מאוד פגיע, וכי הוא יכול בקלות להיהרס על ידי תאונה או מחלה. פרדי מרקיורי, מגדולי כוכבי המוזיקה של שנות ה-70 וה-80, מת ממחלת האיידס עוד בימים בהם לא היה לה כל טיפול. לאחר שבמשך תקופה ארוכה הכחיש את דבר מחלתו, הוא הסכים לבסוף לשחרר הודעה לתקשורת בה הודה בה. הוא מת פחות מ-24 שעות לאחר שחרור ההודעה לתקשורת. בקליפ (משמאל) שצולם חצי שנה לפני מותו, כבר ניתן לראות בברור את אותות המחלה בפניו ובגופו. 

הנקודה השביעית במדיטציית המוות מזכירה לנו כי כסף, מעמד או רכוש אינם יכולים לסייע בעת המוות. המילים האחרונות של בוב מארלי לבנו זיגי, ממש לפני מותו, היו: "כסף לא יכול לקנות חיים".
הנקודה השמינית במדיטציה טוענת כי קרובי משפחה וחברים לא יכולים למנוע את מותנו, או לעבור לעולם הבא יחד איתנו. במקרה של מרווין גיי, כאמור, היה זה דווקא בן משפחה אשר גרם למותו.

לבסוף, הנקודה התשיעית במדיטציית תשע הנקודות גורסת כי אפילו הגוף שלנו לא יכול לסייע לנו בשעת המוות, וכי עלינו להותיר אותו מאחורינו כמו בגד שהוסר. "סופר מן", השחקן כריסטופר ריב, היה גבר שרירי ומרשים. לרוע המזל נותר משותק מהצוואר ומטה לאחר שנפל מגבו של סוס דוהר, ובסופו של דבר מת מתגובה לאנטיביוטיקה שניתנה לו לטיפול בפצע לחץ ממנו סבל.

מהאטמה גאנדי אמר פעם: "חיה כאילו תמות מחר, למד כאילו תחיה לנצח". כאשר אנו לומדים להכיר בכך שבדיוק כמו כל אותם מפורסמים אשר עזבו את העולם, גם אנו צפויים, במוקדם או במאוחר, לעזוב אותו, אנו עשויים לשאול את עצמנו אם סדר העדיפויות שלנו בחיים הוא אכן הסדר הנכון, ואם עלינו  לדאוג כל כך בגלל טרדות ארציות כאשר ברור ששהותנו פה זמנית. מי ייתן וההכרה בזמניות קיומינו תשמש אותנו כפעמון השכמה, אשר יעיר אותנו לצורך להתחיל לצעוד בדרך הרוחנית.

לאתר של ארז שמיר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''מדיטציה ובודהיזם''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים