ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

האישה הרביעית: הקארמה שהולכת איתך לעולם הבא

רק הרביעית מבין שלוש נשותיו של גבר הודי נעתרה לבקשתו להתלוות אליו לעולם הבא. מי היא היתה? אבי וגילי פאר מפרשנים משל של הבודהה, על ארבעת מופעי הקארמה

היֹה היה אדם בהודו שהיו לו ארבע נשים. אותו אדם חלה מאד, ועמד למות. הוא חש בודד מאד, וביקש מאשתו הראשונה ללוות אותו לעולם הבא. "אשתי היקרה, אהבתי אותך ביום ובלילה, טיפלתי בך במשך כל ימי חיי. עכשיו אני לפני מותי. האם תסכימי ללכת איתי לאן שאלך לאחר מותי?". האיש ציפה ממנה לענות בחיוב, אך היא ענתה: "בעלי היקר, אני יודעת שתמיד אהבת אותי ושאתה עומד למות. אך עכשיו זהו הזמן להיפרד ממך. להתראות, יקירי".

האיש זימן את אשתו השנייה למיטת חוליו, והתחנן בפניה ללוות אותו אל מותו, באומרו: "אשתי השנייה היקרה, יודעת את עד כמה אהבתי אותך. לפעמים פחדתי שתעזביני, אך נצמדתי אליך בחוזקה. יקירתי, בואי בבקשה איתי". אשתו השנייה ענתה די בקרירות. "בעלי היקר", אמרה לו, "אשתך הראשונה סירבה להצטרף אליך לאחר מותך. כיצד אוכל אני ללוותך? אהבת אותי רק למטרותיך האנוכיות".

בשכבו על ערש דווי קרא האיש לאשתו השלישית, וביקש ממנה להצטרף אליו לאחר מותו. היא השיבה כשדמעות בעיניה: "יקירי, אני מרחמת עליך ומרגישה עצובה עבור עצמי, לכן אלווה אותך עד לבית הקברות. זוהי חובתי האחרונה כלפיך". כך סירבה גם האישה השלישית להצטרף אליו לאחר מותו.

עתה נזכר האיש שיש לו אישה נוספת. זו היתה אשתו הרביעית, שכלפיה היה די לא אכפתי. הוא התייחס אליה כאל שפחה, ותמיד הראה חוסר שביעות רצון ממנה. לכן חשב שאם יבקש ממנה להצטרף אליו אל מותו, היא בוודאי תסרב. אבל בדידותו ופחדיו היו עזים עד כדי שגרמו לו לעשות מאמץ ולבקש ממנה להצטרף אליו לעולם הבא. האישה הרביעית קיבלה בשמחה את בקשת בעלה. "בעלי היקר", אמרה, "אלך איתך בכל אשר תהיה. אני נחושה להיות איתך לנצח. אינני יכולה להיפרד ממך."

זהו הסיפור על האיש וארבע נשותיו. הבודהא שאקיאמוני סיכם אותו כך: לכל גבר ואישה יש ארבע נשים או בעלים. מה מסמלות נשים אלה?

"האישה" הראשונה היא הגוף שלנו. אנו אוהבים אותו יומם ולילה. בבוקר אנחנו שוטפים את פנינו, לובשים בגדים ונועלים נעלים. אנו נותנים מזון לגופינו. אנו מטפלים בו כמו באישה הראשונה שבסיפור. אך לצערנו, בסוף חיינו, הגוף, "האישה" הראשונה, אינו יכול ללוות אותנו לעולם הבא.

כפי שאומרים הפרשנים: "כאשר הנשימה האחרונה עוזבת את גופנו, הצבע הבריא של חיינו משתנה ואיננו מקרינים עוד חיוניות. יקירינו עשויים להתאסף סביבנו, לקונן ולהתייפח, אך אין בכך תועלת. כאשר אירוע כזה מתרחש הגוף נשלח אל שדה פתוח, ונשרף כשהוא מותיר אחריו רק עצמות לבנות. זהו היעד של גופינו.

מה משמעותה של האישה השנייה? זו מסמלת את ההישגים שלנו: העושר שלנו, החפצים החומריים שרכשנו, הכסף, הרכוש, התהילה והמעמד שעבדנו קשה כדי להשיגם. כאשר אנחנו נאחזים בהישגים  החומריים הללו, אנחנו חוששים לאבד אותם ומתפללים להשיג עוד ועוד מהם, ללא סוף.

כאשר חיינו מסתיימים, הישגינו החומריים אינם יכולים ללוות אותנו אל מותנו. לא משנה כמה מהם   צברנו: אנחנו חייבים להשאיר אותם מאחורינו. הגענו לעולם בידיים ריקות, וחיינו עוברים באשליה לפיה השגנו עושר. אך בזמן המוות ידינו ריקות: איננו יכולים להחזיק בעושר לאחר מותנו. בדיוק כפי שהאישה השנייה אמרה לבעלה:

"החזקת בי רק למען צרכיך האנוכיים. עכשיו הזמן להיפרד".

"האישה" השלישית היא מערכות היחסים שלנו עם הורינו, עם אחינו ואחיותינו ועם כל קרובינו, ידידינו והחברה. הם ילוו אותנו רק עד לבית הקברות, עם דמעות בעיניהם. הם ידידותיים ועצובים, ולכן איננו יכולים לסמוך על הגוף הפיזי שלנו, על העושר שלנו ועל החברה בה אנו חיים. נולדנו לבדנו ונמות לבדנו. איש לא ילווה אותנו לאחר מותנו.

הבודהא הזכיר גם את האישה הרביעית אשר תלווה את בעלה לאחר מותו. למה התכוון? ה"אישה" הרביעית היא התודעה שלנו (או alaya consciousness - הכרת המחסן). כאשר אנחנו מתבוננים עמוקות ומזהים שתודעתנו מלאה בכעס, בחמדנות ובחוסר סיפוק, זוהי ראייה נכונה של חיינו. הכעס, החמדנות וחוסר הסיפוק הם קארמה – חוק הסיבתיות. אנחנו איננו ניתנים להפרדה מהקארמה שלנו,
כפי שאמרה האישה הרביעית לבעלה הגוסס: "אני אלווה אותך באשר תלך".

מדוע זה כך? ראשית, חשוב להבין כי בניגוד לדעה הרווחת קארמה בהקשר הבודהיסטי אינה בשום מובן שהוא "גורל", כפי שנהוג לחשוב. לכן, אגב, ביטויים כמו "יש לי קארמה דפוקה - אין מה לעשות" אינם רלוונטיים בבודהיזם, שמדגיש מאד את נושא האחריות האישית המוחלטת מחד, ואת היכולת הקיימת בכל אחד ואחד לשינוי אישי – מאידך.

"חוק הסיבה והתוצאה" אומר כי מאחורי כל פעולה ופעולה שלנו, בין אם מדובר במעשה, בדיבור, או אפילו במחשבה - ישנה בחירה. ולעתים מתורגם המונח כרצון או ככוונה. כאשר הבחירה הייתה יעילה, מוסרית או נכונה - האפקט שלה יהיה תמיד חיובי ויגרום אושר. כאשר הבחירה הייתה לא יעילה, לא מוסרית או לא נכונה - האפקט שלה יהיה תמיד שלילי, ויגרום לסבל.

הפוטנציאל של אותה בחירה אינו דועך לעולם. הוא יביא לבסוף את התוצאה הראויה, גם אם לשם כך יידרש זמן רב וגם אם אנחנו לא מסוגלים לזהות את הקשר בין התוצאה (כפי שזו באה לידי ביטוי בחיינו), לבין הבחירה. התוצאה  הקארמתית מתבטאת ברמת התודעה שלנו, כתודעה מאושרת ושקטה או כתודעה מוטרדת וסובלת, ולא ברמת החומר. למרות שהביטוי של אותה תוצאה יכול בהחלט לגלוש לרמה זו, ואז הדבר מכונה "ויפאקה" או "פרי הקארמה".

זה נכון שעבור רובנו הבחירה היא "אוטומטית" ולא מודעת, ושאנו חיים לעתים קרובות מתוך תרדמה  עמוקה, מפקידים את הגאי חיינו בידי טייס אוטומטי, הפועל לפי אותם דפוסים שנבנו בתוכנו. הלוא מי מאיתנו לא נהג במכונית, עקף, נעקף, חתך, נחתך, האט והאיץ, בחר פנייה כזו ולא אחרת, דיבר בסלולרי – וכל זה ללא מודעות לכך. הוא התעורר בסוף הנסיעה בתימהון: מה, כבר הגענו? הוא יגיד לעצמו, לא שמתי לב בכלל. 

אבל עדיין, כל פעולה כזו, ללא יוצא מן הכלל - מוגדרת כ"בחירה", בגלל שיש בנו פוטנציאל להתעורר ולבחור מתוך תשומת לב וערנות את הבחירה היעילה והנכונה ביותר. במלים אחרות, שום התנצלות או התחמקות (בנוסח "לא שמתי לב", "לא ידעתי", לא התכוונתי") - אינן משנות את האחריות שיש לנו על פעולותינו. האחריות היא תמיד שלנו, תמיד באופן מלא, ולכן אנחנו נישא תמיד בתוצאות הנובעות ממנה.

מדוע זה כך? הדבר דומה לקיומו של כוח המשיכה. אין זה משנה אם אנו מודעים לקיומו, אם אנו מאמינים בקיומו, אם אנו שמחים על קיומו או מתוסכלים ממנו: הוא יפעל תמיד (באופן בלתי אישי, לא נגדי או בעדי - פשוט כי זהו חוק טבע) - אבל אופן פעולתו הופך בהדרגה צפוי מראש למי שמשכיל ללמוד את מאפייניו.

הבודהיזם מגדיר מספר שלבי התייחסות לחוק הקארמה: בשלב הראשון אנו לא מודעים בכלל לקיומו, חיים את חיינו איך שבא לנו, מבלי להיות מודעים לסבל שנגרם לנו מדרך חיים זו. בשלב השני אנו מודעים לקיומו אבל לא מאמינים  בכך, מחפשים הוכחות, מכחישים ועושים הכול כדי להתעלם ממנו. בשלב השלישי אנחנו מבינים שהחוק עובד, וכי מה שנותר לנו הוא לנסות ולחיות כך שחיינו ינוהלו בהרמוניה עם עקרונותיו. בשלב הרביעי אנחנו לוקחים אחריות מלאה על חיינו ומפתחים תשומת לב מתמדת בכל רגע ורגע, כדי שנוכל לחיות בהלימה עם עקרונות אלו.

לסיכום, מה נותר לנו לעשות? ללמוד את הכללים העומדים בבסיס פעולתו של חוק טבע זה, ולהיעזר בהם בחיי היומיום שלנו, בכל בחירה ובחירה שאנו עומדים לעשות. אז נדע להבחין בהיגיון הפנימי הכלול באופן שבו פועל חוק הסיבה והתוצאה, את הדחיפה שהוא נותן לנו להתעורר ולהשתנות ואת החמלה שטמונה בו.

אבי פאר וגילי פאר מנחים קבוצות תרגול ולימוד בודהיסטית שבועיות, הפתוחות למצטרפים חדשים. מאמרים ופרטים נוספים, וריכוז הפעילויות הבודהיסטיות המתקיימות בישראל באתר ­בודהיזם בישראל

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...