התחנה המרכזית החדשה: במתחם התחנה החדש כבר ביקרתם?
מתחם התחנה בין נווה צדק ליפו, שהוקם על חורבות הרכבת המיתולוגית, הוא בועה תל אביבית במובן הכי חיובי של המילה: מסעדות מעוצבות, בתי קפה מפנקים, שופינג איכותי ובריזה משיבת נפש מהים
אני פותחת את הביקור שלי במתחם דווקא עם האנשים האלה, בגלל הלהט המרשים שלהם. לא הלהט שמייצר עוד כוכב לרגע, אלא להט שהופך להיות נדבך בהיסטוריה שלנו, חלק מהבילויים והקניות בעיר שכל הזמן משנה פניה - לטוב ולרע. כל ניסיון לעקוב אחרי אבי מורדוך ואלי גינזברג, תוך כדי הקפת המתחם, נועד לכישלון. הם נלהבים כמו שני ילדים קטנים, רצים ממקום למקום, לא מפסיקים לדבר על מה שעוד יהיה, כמו זוג הורים שמנסים לרוץ אחר ילדם החמקמק. בלי זה, שיהיה ברור, אי אפשר. לא בישראל של היום, שבשביל כל הזזה של פח אשפה מימין לשמאל צריך מכרז ועשרה אישורים.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. עניין של 120 שנים אחורה. שנות ה80- של המאה ה.19- יזם בשם יוסף נבון, סבו של נשיא המדינה יצחק נבון, מארגן קבוצה של משקיעים ומתחיל לפעול להשגת אישורים מהסולטן הטורקי להקמת תחנת רכבת בין תל אביב לירושלים. נבון מגייס בחו"ל את המימון הדרוש להנחת המסילה והתחנות שבדרך, ובשנת 1892 נחנך קו הרכבת ומתחיל עידן התחבורה המודרנית בארץ ישראל. הרכבת הופכת לסיפור הצלחה גדול, כאשר מאות אלפי סוחרים תיירים וצליינים משתמשים בשירותיה כדי לנוע ממקום למקום.
שמונה שנים מאוחר יותר מגיע לארץ הוגו וילנד, טמפלרי יליד גרמניה, ובונה את ביתו בסמוך לתחנת הרכבת. ליד הבית הוא מקים מפעל לבלוקים וללבנים, כשהוא נהנה מיתרון הקרבה הגדולה לרכבת. כיאה למסורת הטמפלרית, הבניין הוא פנינה אדריכלית. ב1948- נסגרת תחנת הרכבת, אחרי שהבריטים, שהפעילו אותה עד אז, עוזבים את הארץ. משפחת וילנד כבר עזבה קודם את הארץ, מותירה אחריה את הווילה הגדולה ואת בניין מפעל הבלוקים. האזור הפך ממקום שוקק חיים ופעילות לשטח צבאי סגור, מוזנח, שקירות
יולי .2010 מגרש חניה גדול ומסודר מקבל את פני הבאים. מעבר לכביש - הים, שהרוחות העולות ממנו משיבות קצת את הנפש. 12 שקל לחניה בלי הגבלת זמן. כמה צעדים משם נפתח למלוא רוחב העין מתחם גדול, שבו מבנים יפהפיים, בעלי תקרות גבוהות וקירות עבים, ששופצו ושומרו באהבה גדולה. זה עשרות שנים אני תל אביבית ולא ידעתי כלל על קיומו של המבנה, כמו גם על השנים הרבות שנדרשו כדי להפוך אותו מערמה של זבל למקום שאסור להחמיץ את הביקור בו. רחבת אבן גדולה ומבהיקה בניקיונה, פה ושם עציצים, חצי מהשטח מהווה שחזור מדויק של תחנת הרכבת, חציו האחר גדוש חנויות ומסעדות, כשעל הכל חולשת ומפקחת עיריית תל אביב, באמצעות עזרה וביצרון. אף חנות, בית קפה, מסעדה או גלריה לא יכולים להיפתח בלי לקבל אישור מאבי מורדוך ואלי גינזברג, שכולל גם סטנדרטים גבוהים מאוד של עיצוב פנים. מי שלא עומד בסטנדרטים האלה לא יכול להיות חלק מהמתחם, וכרגע מדובר על ביקוש עצום ביחס להיצע המקומות.
מתחילים את הסיור, איך לא, באזור האוכל. ליד פסי הרכבת והקרון הישן שעליהם נמצא קפה התחנה, מקום שכדאי לברוח אליו מדי פעם. לידו, מה שהיה פעם טרמינל הסחורות הישן, האנגר ענק שעדיין נמצא בהליכי שיפוץ ושחזור. לכשתסתיים העבודה הוא יהפוך לאולם הופעות מוזיקה, משהו בנוסח מועדון הזאפה. אולי אפילו סניף של הזאפה. בהמשך שוכנת מסעדה איטלקית, וכבר נראה כאילו שכנה שם תמיד. הולכים עוד כמה צעדים ומגיעים למה שכבר ברור שיהיה מוקד משיכה רציני לבלייני ואכלני תל אביב - מבנה מוארך שתוך זמן קצר יפתחו בו שני הקוסמים, רותי ומתי ברודו (בעלי הקופי בר, הבראסרי ומלון מונטיפיורי) את "שוק התחנה." יהיו שם דוכנים של פירות וירקות ודגים ופירות ים ועוד ועוד, שמהם יכינו לבאים את המאכלים שהם אוהבים. מי שמכיר את הזוג הזה יכול כבר להעריך שזה יהיה המקום הכי מבוקש בעיר.
ואם כבר מדברים על שוק, כדאי מאוד להגיע למתחם בימי שישי בבוקר או בצהריים, כאשר מתקיים שם שוק אורגני, שגם מפוקח על ידי הארגון לחקלאות אורגנית בישראל. לא פחות מ25- דוכנים של אוכל אורגני, במחירים נמוכים יחסית, אם כי כמובן גבוהים יותר ממחירי ירקות ופירות לא אורגניים.
לפני שעוברים לחנויות האופנה נכנסים לחנות הספרים הענקית של צומת ספרים, שמשלבת מכירת ספרים עם בית קפה. שוב, העיצוב מדהים. מקום גדול, ששוחזר ונשמר תוך הקפדה גדולה, עם רצפת עץ חמימה, תאורה נעימה, מסביב ובאמצע מדפים גדולים גדושי ספרים ובצד בית קפה. יש משהו ביתי במקום הזה שמעלה את החשק לקחת ספר טוב, לשבת בבית הקפה ופשוט לקרוא. מעל חנות הספרים שוכנת הגלריה שממדיה מאפשרים תערוכות גדולות של ציירים. רק לפני שבוע פורקה שם תערוכה של בוגרי בצלאל, והיום מתחילה תערוכה של בוגרי בית הספר לציור אבני.
התמהיל. זה מה שעושה את התחנה למה שהיא. הרבה עבודה, הרבה ניסיון וטעם טוב הושקעו בבחירת החנויות ובתי העסק של התחנה. בתי קפה ומסעדות, לצד חנות ספרים, גלריה, אולם הופעות, וכמובן חנויות אופנה וקוסמטיקה. אפשר לקרוא למקום הזה מיני תל אביב. אבל ההתרגשות נובעת מההבנה שיש כאן מקום עם חזון, דרך, ובעיקר הרבה אהבה וכבוד להיסטוריה, למבנים, למקום. ברור לחלוטין שמדובר על מתחם שלכל אורך הדרך ידעו בדיוק מה רוצים שיהיה בו, והתעקשו על כך.
אזור האופנה והקוסמטיקה מזכיר מתחמים דומים בערים גדולות בעולם. 700 מ"ר הוקצו לטובת מעצבי אופנה צעירים ומוכרים פחות, כמו רונן חן, חנות קונספט של מוצרי "אהבה," כולל טיפול ספא, רזילי, מיכל נגרין ורבים אחרונים.
מתחם התחנה הוא לא מקום שמזדמנים אליו, אלא כזה שנערכים לקראת הביקור בו. לוקחים את הזמן. שהיתי בו כמה שעות באמצע השבוע, רק כדי להגיע למסקנה שזהו ביקור ראשון, שאחריו צריך לפחות עוד אחד, כדי להבין באמת במה מדובר. זוהי בועה במובן הכי חיובי של המילה: יש בה כל מה שיש בעיר, בלי ההמולה והרעש, והעשן והלכלוך. בלי דוכנים של שווארמה ופלאפל, בלי רוכלים שמנסים למכור את סחורתם. מגיע לנו שיהיה מקום כזה לברוח אליו. אז קחו לכם את הזמן ובואו לראות איך אפשר גם אחרת. איך אפשר לקחת 20 דונם ליד הים, שיש בהם בתים שנבנו לפני למעלה ממאה שנה, לשמור עליהם מכל משמר, לבנות משטחים ציבוריים ולשמור על ניקיונם, להשאיר את האוויר חופשי ממוזיקה רועשת, להציב חנויות ספרים ואופנה וגלריות ואולמות מוזיקה, ולוודא שהכל מתמזג ויוצר חוויה אחת גדולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם