תשמעו סיפור: איזה ספרים סופרים מקריאים לילדיהם?
שאלנו את א.ב. יהושע, גילה אלמגור, מאיר שלו, אפרים סידון, דבורה עומר, יהודית קציר, שהם סמיט וחיה שנהב איזה ספרים הם הקריאו לילדים ולנכדים שלהם? הנה התשובות
נולד בירושלים ב,1936- אבא של גדעון, נחום וסיון (מסרב לפרט את גילם,( וסבא של תמר, גאיה, עופרי, דפנה, רוני ויונתן, בני 9 וחצי עד שנתיים וחצי.
מספרי הילדים שכתב:
"העכבר של תמר וגאיה" ו"חית המחמד של עופרי."
ספרים שהקריא לילדיו ונכדיו:
"לנכדים אנחנו קוראים מספרי הילדים של דוד גרוסמן, שהוא שולח לנו. גם את 'האריה שאהב תות' מאת תרצה אתר ואגדות וקלאסיקות שלא נס לחן, כמו כיפה אדומה , שלגיה ועוד. וגם הספרים שכתבתי: העכבר של תמר וגאיה לנכדות הגדולות, ו"חית המחמד של עופרי לנכדה השלישית, ובימים אלה אני כותב ספר עם שמות הנכדות דפנה ורוני.
"למען האמת, אשתי הרבה יותר פעילה ממני בתחום הזה. ובתקופה האחרונה היא מקריאה להם את המעשייה של ביאליק "התרנגולים והשועל", "התרנגולת הפיסחת, החכמה והפיקחת" זוכה להצלחה והתלהבות רבה אצל הנכדים. מהנה לגלות איך ילדים מתחברים גם ללשון הישנה המכובדת והמפוארת שביאליק כתב בה לפני כ80- שנה."
נולד בירושלים ב,1971- אבא של לילה, 6 וחצי, ויערה, .4
מספרי הילדים שכתב: "אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה," סיפור שסיפר בעל פה לבתו הבכורה כדי להכין אותה ואת עצמו לפרידה הראשונה לקראת נסיעתו לאוסטרליה.
ספרים שהקריא לבנותיו:
"אני קורא להן בהמשכים את הגרסה השלמה של "בילבי" מאת אסטריד לינדגרן. בכל ערב לפני השינה קוראים פרק שלם. לא זכרתי שהספר יפה ומורכב מבחינה ספרותית. אני אוהב אותו, הוא ספר חתרני על ילדה נועזת ועצמאית שעושה מה שבא לה, לוחמת צדק. "הספר "יונה חצי לבנה" מאת אילנה זיידמן, הוא להיט בביתנו. סיפור ירושלמי על יונה שעפה לשים פתק בכותל של אשה זקנה, ותוך כדי המשימה היא מרחפת מעל ירושלים. סיפור חזק שמאפשר ללמד מושגים כמו "מסגד" ו"מוסלמים," לדון בשאלות למי שייכת ירושלים, יחסי יהודים וערבים. הסיפור עורר בבנותי רצון לבקר בירושלים, ומשמח אותי מאוד לחבר אותן לעיר הולדתי. "וגם "משלים פילוסופיים לילדים" מאת מישל פיקמל, סיפורי חוכמה ותובנה שנאספו מיפן או הודו, "ויערה אוהבת להקשיב שוב ושוב ל"בועות הסבון של גלי" ו"החתול שדפנה רוצה", מספריה של אבירמה גולן."
שהם סמיט
נולדה בירושלים בשנת ,1966 אמא של נור, 13 וחצי, ינאי, 10 וחצי, ושרי, .4
מספרי הילדים שכתבה:
"ארץ טיק תק," "ירח נודניק," "גומבוץ וקרצ'יבצ'י," "מי שתה לי"? ועוד.
ספרים שהקריאה לילדיה:
בחרתי לקרוא להם ספרים שכתובים טוב, וללא כוונות דידקטיות, השזורים בהומור דק. בגילאי שנתיים עד ארבע: 'החבר של דב-דובון' מאת הארי הורס: דוב קטן על אי בודד, אוגר חפצים ושוכח את חברו החדש. משל גאוני ומרגש על חברות ועל חמדנות אנושית.
"שוטי אמא שוטי" מאת לין ג'ונל: פנטזיה של ילד קטן המקטין את אמו ושולח אותה להפליג באמבטיה כדי שתבין מה הפירוש להיות קטן. זהו אחד הספרים האהובים ביותר
דתיה בן דור
נולדה באלכסנדריה ב,1944- אמא לילדים בוגרים (מעדיפה לא לפרסם את שמם) וסבתא של תום בן החמש.
מספרי הילדים שכתבה:
"הספר הגדול של דתיה," "אילו הייתי קישקשתא," "ספר השטוזים הגדול," "אותיות מפטפטות," ספרה החדש "בית משותף," כולל תסריטים, שירים ולחנים לתוכניות הגיל הרך בטלוויזיה ובהם "קישקשתא," "פרפר נחמד," "ציפיטפוט," "בארץ הקטקטים," "רחוב שומשום" ועוד.
ספרים שהקריאה לילדיה ולנכדה:
"אהבתי מאוד לקרוא לילדי מספריו של ע. הלל. ובמיוחד את "דודי שמחה", שהיה פורץ דרך בספרות ילדים בזמנו, חכם ושנון. "וגם: "גן גני' ו'כתר הנרקיס" מאת לוין קיפניס, "גוזלי", מאת בלה ברעם, "זרעים של מסטיק" של לאה נאור, "דירה להשכיר", "כובע הקסמים" ו"מה עושות האילות" של לאה גולדברג. לנכדי אני קוראת בעיקר מספרי וגם את "בילבי" בהמשכים".
גילה אלמגור
נולדה בפתח-תקוה ב,1939- אמא של הגר וסבתא של סופי, בת עשר ונכד (אינה מפרסמת את שמו,( בן .4
מספרי הילדים שכתבה:
"הקיץ של אביה," "עץ הדומים תפוס," "אלכס לרנר, דפי ואני," "ערגה, ילדה מן החלומות" (עם עובד.(
ספרים שהקריאה לבתה ולנכדיה:
"כשהגר הייתה ילדה, ספרות הילדים האיכותית הייתה מצומצמת. קראתי לה משירי פניה ברגשטיין, מהספרים של לוין קיפניס. אצלנו לא היה טקס הקראה לפני השינה כי בכל ערב יצאתי לעבוד בתיאטרון, לכן אחד הקריטריונים המחמירים בקבלת מטפלות להגר היה העברית הטובה שלהן. נכדתי סופי זכתה לכך שאמה קראה לה מאז שהייתה תינוקת. אני השתדלתי ליצור איזון בהקראת קלאסיקות כמו אגדות אנדרסן ובמקביל גם ספרים מסדרת 'יומנו של חנון' מאת ג'ף קייני, שקניתי לה במתנה. אגב, הספר האהוב עליה ביותר הוא 'בת הים הקטנה' והיא אוספת כל פריט שקשור אליה. חשיפתה לספרות מהגיל הרך באה לידי ביטוי בכישרון הכתיבה הנפלא שלה. סופי היא האוזן הראשונה ששומעת כל עמוד ופרק שכתבתי, היא מבקרת עם המון רגישות."
מאיר שלו
נולד בנהלל ב1948- וגדל בירושלים, אבא של זוהר, ,34 ומיכאל, ,26 וסב להדס בת שנה.
מספרי הילדים שכתב:
"גומות החן של זהר" ",אבא עושה בושות," "הכינה נחמה," "מבול, נחש ושתי תבות," "הטרקטור בארגז-החול" ועוד.
ספרים שהקריא לילדיו:
"את הסיפורים והאגדות המפחידים שאהבתי בילדותי: כיפה אדומה , זהבה ושלושת הדובים ודומיהם, שאיבדו כיום מהפופולריות שלהם מחשש שיפגעו בנפשם הרכה של הילדים. גם שירים של אנדה עמיר פינקרפלד, משוררת נפלאה שהולכת ונשכחת ואת מיץ פטל מאת חיה שנהב, מסופרות הילדים הטובות והחשובות ומספריו של עודד בורלא. מיכאל מאוד אהב את גן גורים מאת רפאל ספורטה, ובמיוחד אהב לשמוע את סיפורי המיתולוגיה היוונית. "נהגתי להקריא להם בשעות אחר הצהריים או לפני השינה, וגם לאחר שלמדו לקרוא בגיל ארבע המשכתי להקריא, בעיקר ספרים בהמשכים ובהם מספריו של א.א. מילן או הרוח בערבי הנחל של קנת גרהם".
אפרים סידון
נולד בתל-אביב ב,1946- אבא של יהונתן, ,34 ויעל, ") 30עובד על הנכדים. אני מבייץ.("
מספרי הילדים שכתב:
"עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור," "מעלה קרחות," "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו," "סידון מספר אנדרסן" ועוד.
ספרים שהקריא לילדיו:
"בשנים הראשונות קראתי להם "תירס חם" ו"מעשה בחמישה
בלונים" של מרים רות, ניסע אל השדה של פניה ברגשטיין, משירי אנדה עמיר פינקרפלד ומספריו של ע. הלל. כשגדלו קצת קראתי להם בהמשכים מספריו של אריך קסטנר 35 במאי ופצפונת ואנטון . אבא קורא סיפור זה היה פולחן משפחתי שלא ויתרנו עליו, בשעות אחר הצהריים, לפני השינה ובנסיעות."
דבורה עומר
נולדה בקיבוץ מעוז חיים ב,1932- אמא של טלי (לא מסגירה את גילה,( גיל, ,45 ורון ,35 סבתא של גל, ,22 אור, ,13 נועה, ,8 ותמרה בת שנה.
מספרי הילדים שכתבה:
"כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי," "אהבת איתמר," "צוללים קדימה,"! "הגבול שבלב," "אל ראש ההר," "לאהוב עד מוות," "שרה גיבורת ניל"י" והחדש: "סיפור שקרה לי בדרך."
ספרים שהקריאה לילדיה ולנכדיה:
"זה היה מזמן... קראנו את אלה קארי הילדה מלפלנד , ושלל אגדות אנדרסן. ככלל, הייתה לנו תרבות קריאה בבית. כשהם ביקשו שנקריא להם שוב ושוב אותו סיפור, בעלי, שמוליק הציע שנקליט את עצמנו על טייפ סלילים גדול שהיה בבית והילדים יוכלו לשוב ולשמוע את הסיפורים כמה שירצו, וכך היה. הנכדות אוהבות את הספרים שאני כתבתי, החל מ"מגדל של קוביות" ועד "הנשיקה שהלכה לאיבוד".
אורי אורבך
נולד בפתח-תקוה ב,1960- אבא של רוני, ,22 תמר, ,15 שירה, ,12 ודניאל 7 וחצי.
מספרי הילדים שכתב: "חכמינו לימינו," "מבטיח, בלי נדר," "מתקן החלומות," "אולי בשבת יזרקו סוכריות" ועוד.
ספרים שהקריא לילדיו:
"אהבתי ספרים שיש בהם הומור וחזרות של משפטים וביטויים. "הדודה שלי מרחוב הנביאים"
מאת יורם טהרלב היה אהוב מאוד בביתנו. קראנו הרבה את נועם מחפש זיכרונות מאת מם פוקס, סופרת אוסטרלית, את שבעה אכלנים משונים מאת אן
הוברמן ו"אריה הספריה" מאת מישל קנודסן. קראנו את שיריה של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער" ו"גלגולו של מעיל" . מהסיפורים היהודיים קראנו מספריה של רבקה אליצור ובהם "נחמד מכל ימים", "ואיזה תענוג היה לדפדף עם הילדים בספרי הקומיקס של ידידי שי צ'רקה שגם אייר כמה מספרי. הקטנים נהנו כי הם יכלו להבין את הסיפור גם בלי לדעת לקרוא."
נולדה בחיפה ב,1963- אמא של עמליה, 17 וחצי, ונועה, 10 וחצי
מספרי הילדים שכתבה: "הפיקניק של עמליה," "בועה על גב הרוח," "לשחרר את הפיות."
ספרים שהקריאה לבנותיה:
"עמליה אהבה מספריה של נורית זרחי את "טינטורו פילה קטנה מאוד" ואת "שינגלונגה מיטה מסודרת", על נסיכה מרדנית שלא מסדרת את מיטתה ונשלחת למחנה לילדים לא מחונכים. ונועה הקטנה אוהבת לשמוע את "אמבטים". קראתי להן בהנאה גם את סדרת הספרים "צפרדי וקרפד" של ארנולד לובל וניסיתי לחבב עליהן ספרים מילדותי, כמו ספריו של עודד בורלא, "אורה הכפולה" של קסטנר, ו"בילבי", שבילדותי קראו לה גילגי, ואת "נשים קטנות". בחרתי לקרוא להן ספרים שיש להם שפה טובה, שמעוררים מחשבה ורגש. קשה לומר שהקריאה היא העיסוק המועדף על בנותי. יכול להיות שהייתי צריכה להמשיך להקריא גם לאחר שהן למדו לקרוא בעצמן."
מיריק שניר
נולדה ב1948- בכפר גלעדי, אמא לתשעה: אחיעד, רעות, שיהר, אליאור, נהר, ידוד, נדר, יחל, תהין (הבכורה בת 45 והצעירה בת ,(25 וסבתא ל15- נכדים.
מספרי הילדים שכתבה: "איך הירח נוסע," "אם פתאום אפגוש אריה," "יש עכבר בבית," "מעשה בשקית," וסדרת "ספרייה קטנה שלי"
ספרים שהקריאה לילדיה ולנכדיה:
"את סיפורי המקרא ללא עיבוד - סיפרתי אותם בגיל הרך, שהוא הגיל הכי פתוח ומוכשר לקלוט שפה, גם את שפת המקרא. סיפרתי במנות קטנות כדי לא להמאיס ונעזרתי במדרשים ואגדות של תקוה שריג ורבקה אליצור. "גם את "שירים ופזמונות לילדים" מאת חיים נחמן ביאליק, בגלל הקסם שיש בספר בזכות איוריו של נחום גוטמן. השפה המתנגנת והיפה של ביאליק, עם הנגיעות הרכות והחזקות בנימי הנפש, של משורר החי את ילדותו, מדברת לכל ילד בכל זמן וגיל. את שירו: "בא בא מי הבא, דובא רבא רברבא," סיפרתי ועדיין אני מספרת לתינוקות בני יומם. הבנת המילים תגיע מאוחר יותר. בינתיים הם נהנים מהקצב והמוזיקה, והעיניים הפעורות שלהם מבקשות עוד. "וגם "פתחו את השער" מאת קדיה מולודובסקי, הסופרת של ילדותי."
יוסי אבולעפיה
נולד בטבריה ב,1945- אבא של מיכל, ,34 טל, ,32 ואיתמר, ,22 סבא לזוהר בת שנה וחודשיים.
מספרי הילדים שכתב: "נחשים," "האי של יאשקה," "כלב חתול ואיש," "לא תאמינו, אבל זה מה שקרה"
ספרים שהקריא לילדיו:
"כשהיינו בקנדה שם עבדתי, בנותי הגדולות שהיו אז בנות שש וארבע, אהבו ביותר את "פו הדוב" שקראנו בשפה האנגלית. אולי בגלל ששיחקתי בפניהן את הדמויות בספר, שהן כל כך נהנו וביקשו שנחזור ונספר אותו שוב. וגם העבירו ביקורת על הביצוע "היום איור החמור היה פחות מצחיק". איתמר גם אהב שהקראנו לו את "פו הדוב" אבל בעברית. "לפני השינה הקראתי להם מהספרים שהיו בבית וגם מהספרים שאיירתי כמו "מעלה קרחות" של אפרים סידון. איתמר מאוד אהב שהקראתי לו סיפורים, וכשנדמה היה לי שהוא נרדם, הייתי סוגר את הספר, הוא היה פוקח עיניים ומבקש "עוד, בבקשה בבקשה".
נולדה ב1936- בכפר יהושע, אמא של מיכאל, דינה, שאול (מעדיפה לא לפרט את גיליהם) וסבתא לשמונה נכדים
מספרי הילדים שכתבה: "מיץ פטל," "פיט פט טו," "הספר הגדול של חיה שנהב," "ארנבת מה את חושבת," "העורב והלימון" ועוד.
ספרים שהקריאה לילדיה:
"ספרות ישראלית, ובעיקר ספרים שגורמים הנאה. בגיל הרך הקראתי משירי מרים ילן שטקליס "הבובה זהבה", "אצו רצו גמדים" ואת "בולבול למה ככה?" שכתב ע. הלל, שחזרנו אליו שוב ושוב. הילדים אהבו את הקצב ואת ההומור שלו ולאחר מספר פעמים זכרו בעל פה והיו מדקלמים איתי לפני השינה. קראנו גם מסיפוריו של עודד בורלא. סיפורים קצרים עם פואנטה, מוטרפים ועם הומור שהיה די חדשני בזמנו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם