מאמא קולאז': 6 סוגים של אמהות
הטכנופובית, המתמידה, המפחידולה, הבת סמכא שיש לה תשובה לכל שאלה והיוצאת מגדרה, זאת שהבן שלה הוא בעל פוטנציאל אדיר לפתח חרדת פין, וגם לבת שלה יהיו כנראה כמה אכזבות בחיים
הקופסה ההיא, מתחת לשולחן המחשב, היא מה שמזיזים כששוטפים את הרצפה. למה זה קשור בכלל למה שרואים על המסך של המחשב? כשהיא צריכה לחבר אוזניות למחשב זה נגמר באסון. מה, לא מספיק שלקח לה זמן ללמוד איפה לוחצים בשביל להדליק אותו? היא למדה איך מפעילים את הפלזמה והמערכת בסלון כדי לצפות בסדרה האהובה עליה ועל הילדים, אבל לראות סרטים מדיסק-און-קי בדי-וי-די זה כבר מוגזם. לא מזמן היא גילתה שניתן לשלוח הודעות מהסלולרי שלה. אל תגלו לה שאפשר לצלם, לגלוש באינטרנט ולנווט ב,GPS- כי היא תחזור מיד לנייד הישן שלה. לבעלה עדיין לא ברור איך אחרי כל זה היא מצליחה להכניס חוט לקוף של המחט בשנייה אחת, לבשל 20 מנות במקביל בלי שהמטבח יראה אחרי פוגרום, ועוד להביא משכורת מפוארת.
הבת-סמכא
היא כמו הספר "על כל שאלה תשובה," אבל בגרסה מדברת. חברות מתקשרות אליה עם דמעות בעיניים ומספרות שהתינוק דבוק לציצי כבר שמונה שעות, היא יודעת להגיד שזו קפיצת גדילה שמאוד אופיינית לגיל שישה שבועות. היא יודעת להמליץ על כל משחה, כדור, כפתור ופרח לכל בעיה, ואפילו יריות באפלה כמו "איפה אפשר למצוא ראומטולוג עם התמחות בקרדיולוגיה גינקולוגית ," זוכות לתשובות מפורטות כמו "תתקשרי לד"ר אבו-עזיז במרפאה באבו-גוש, הוא מקבל בימי ג' בין רבע לשמונה לשמונה ורבע בבוקר ." יש לה תמיד הסברים טובים להתנהגותם של הפושטקים הקטנים, היא מאבחנת את הילדים שלה יותר טוב, ותמיד לפני הרופא שלהם ")היד שלו כואבת, נראה לי שהוא פרק את הכתף.(" השוס האמיתי: היא תמיד מצליחה לפענח את חשבוניות/המשכנתה/ הדילים של חברות סלולריות.
השם-חיבתית
יו"ד החיבה זוכה אצלה למעמד-על, וכך גם יתר הסיומות המעידות על זה שהיא האמא הכי-הכי אוהבת: החמודי-קטנטני אוהב מוצצי, והוא גם מאוד אוהב לשתותי-חלבי לפני השינה. אבל זה לא הכל. אצל האמא השם-חיבתית החיתולי מלא קקוש, ויש לנו היום אירוע משפחתי-סבבי. ואם זה לא מספיק, הילדים שלה זוכים למיתוג קלנדרי: "הקטני שלי" ו"הגדולי שלי," הגננת היא "ממי," המורה היא "ענתי," ובכלל, החיים כה נפלאים-כה. יש רק מגרעת אחת בתוך כל ים החמידות הזה : הילדים לא זוכרים איך קוראים להם באמת.
היוצאת מגדרה
הילד שלה הוא בעל פוטנציאל אדיר לפתח חרדת פין. והבת, גם לה יהיו כנראה כמה אכזבות בחיים. היא מתפעלת מכל דבר שהילדים שלה עושים: הם מציירים הכי יפה, כל ביס שהם מכניסים לפה מעורר קריאות עידוד והתפעלות, אם הם מסכימים להיכנס למקלחת היא אומרת להם שהם פשוט מופלאים ובאופן כללי החיים נראים "וואו" "מדהים" "כביר"
המתמידה
היא מנסה לקבוע פעם אחר פעם דייטים לבן שלה ומסרבת להבין שתשובות כמו 12" האס-אם-אסים ששלחת לא הגיעו" הן דרך מעודנת לומר: "הילד שלי לא רוצה להיפגש עם הילד שלך, גברת, וגם לי לא נורא דחוף שהוא יבוא אליו ויסבול מכל רגע בחברתו." היא מצטרפת לגינה בלי שיקראו לה ומציעה עזרה באירועים חברתיים, גם אם זה לא נחוץ או אפילו לא ממש עוזר. באופן כללי, האמא הזאת לא ממש מבינה רמזים, וגם לא מי יודע מה אמירות בוטות כשהן נאמרות. גם עכשיו, כשהיא קוראת את השורות האלה שנכתבו ממש עליה, היא בטוחה שאין קשר בינה ובין מושא התיאור הזה. כן, את.
עסקת חבילה
היא מנהלת את החיים כמו בבדיחה על הסקוטי שמוזמן למסיבה, וכששואלים אותו מה הוא יביא, הוא עונה: "את אחי הקטן," רק שאצלה זה בכלל לא מצחיק. כל הזמנה של הילד שלה לשחק עם ילד אחר כוללת גם אותה ")מאוד חשוב לי לדעת איך הוא. כן, קצת קשה לי לשחרר.(" בילוי קצר ותמים בבית של חברים הופך לדיל "הכל כלול" עם ארוחת ערב, מקלחת ")הבאתי בגדים, למקרה שיתלכלך(" וקפה לפני שהיא מתחילה את היום הנורא קשה שלה, כי הרי למי יש חיים חוץ ממנה.
המפחידולה
מדובר במבזקנית שואה מקצועית. הטיולים החביבים עליה הם מסעות הפחדה מתוכננים היטב. כל פצע הוא בעצם רמז לסרטן העור, כל בילוי בים הוא פוטנציאל לטביעה וכמובן שטיול שנתי הוא הסיבה שבגללה יש מקרי אונס קבוצתי בבתי הספר. אפשר למצוא אותה נטועה מתחת למשחקים בגינה כי "הנה, אוטוטו הוא שובר את כל הגפיים," והיא מלווה את הילדים עד לפתח הכיתה כי בכל מקום יש אלימות, סכנות וקטסטרופות. האוכל חתוך לקוביות קטנות כדי שהילד לא ייחנק, חס וחלילה, כשהוא לוקח ביס גדול מדי. אז מה אם הוא כבר בן .14
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם