ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

ההיסטוריה הסודית של הפסיכדליה

המחקרים הראשונים במסקלין, תרגום שירה "מאנגלית לפסיכדלית" מאת כהן האל.אס.די טימותי לירי ותיעוד סשנים של אל.אס.די בבתי חולים. תערוכה ראשונה מסוגה פותחת את דלתות התודעה

אחת הבעיות האופייניות לתופעות שלא מקבלות אישור ממסדי היא הקושי לאתר את ההיסטוריה שלהן. מה שלא מוכר כתרבות לגיטימית לא שווה תיעוד והנצחה לשיטת הגופים הממסדיים. לדעת הד"ר לפרמקולוגיה דייוויד אי. ניקולס, בעתיד חומרים מרחיבי תודעה ופסיכדליים יהיו לגיטימיים ואנשים יבקשו לדעת מה ההיסטוריה שלהם ומאיפה הם באו. אז הוא עשה מעשה, והחליט לתעד בעצמו את תולדות החומרים הפסיכדליים, למען הדורות הבאים. "הדעה האישית שלי היא שהחומרים האלה ישנו את פניה של הפסיכולוגיה, ויהפכו למעשה לתחום חדש בתוכה. זה יהיה ענף ייחודי של ריפוי. ואז, כמו בכל דבר, אנשים ירצו לדעת איפה הכול התחיל".

ניקולס מציג כעת באוניברסיטת פורדיו באינדיאנה, ארה"ב, את הפריטים ההיסטוריים שאסף מההיסטוריה הפסיכדלית. בין השאר ניתן למצוא כאן את תיעוד המחקרים הראשונים של המסקלין, וכן מסמכים שמתעדים סשנים של אל.אס.די בבתי חולים וספרים מחתרתיים נדירים כמו "המדע של חומרים פסיכואקטיביים- לפתוח את דלתות התודעה". הפריטים המוצגים מדברים בעד עצמם, ומציירים נרטיב אחר מזה המוכר בציבור הרחב - של שנות השישים העליזות והתת-תרבות ההיפית.

ניקולס חוקר את תחום החומרים הפסיכדליים, ואף עסק ביצירה הקלינית של חומרים כאלה מאז שנת 1969. משנת 2006 הוא היה מעורב במחלקה הלא מוכרת של האוניברסיטה שלו, המוקדשת לתיעוד המחקר הבינלאומי של חומרים פסיכואקטיביים וכן של התועלת של חומרים אלה כתרופות ולריפוי. התיעוד הזה מציג לציבור מוצגים שלא נראה בעבר, ומטרתו לאפשר נגישות לחומרים אלה.

המסמך העתיק ביותר שקיים באוסף הוא משנת 1897, ונכתב על ידי ארתור הפטר, פרמקולוג גרמני. הפטר גילה שמסקלין הוא החומר הפסיכואקטיבי הפעיל בצמח הפיוטה. המסמך מוצג בתוך גיליון כרוך בעור של הז'ורנל לפרמקולוגיה ניסיונית שבו הופיע במקור, ונחשב למחקר הפרמקולוגי המעמיק ביותר שפורסם עד אז. עבודתו של הפטר הביאה לכך שהמסקלין סונטז ונערכו בו ניסויים בתחילת המאה ה-20.

"אנשים לא מבינים שגילוי האל.אס.די היה קטליזטור משמעותי להתפתחות מדע הנוירולוגיה, סיפר ניקולס בראיון לאחרונה. "מחקר שהתמקד בתפקיד של הסרוטונין במוח". ניקולס מוסיף שעבודתו של הפטר עם מסקלין הביאה, למשל, לפיתוח תרופות אנטי-דיכאוניות ולתרופות נפוצות אחרות. העובדה שאל.אס.די מוכר בציבור יותר כחומר שגורם לך לקפוץ מהחלון כי אתה חושב שאתה יכול לעוף, ולא כקטליזטור להרבה מהעזרים הרפואיים שנגישים לנו כיום, מדגישה את הצורך בקול שניקולס מבקש להשמיע.

100 השנים המתועדות בתצוגה מובילות אל מה שקורה בימים אלה, בהם אנו עדים לתחייה בתחום הפסיכדלי, כשכיום שוב מבוצעים ניסויים בחומרים האסורים וממומנים על ידי ארגונים לא למטרות רווח כמו מרכז המחקר על שם הפטר, שניקולס עצמו הקים.

המוצגים הרבים מנסים לצייר תמונה אחרת מזו שאנו מכירים בדרך כלל. זו הזווית המחקרית, האקדמית, האחראית על כל נושא הסמים הפסיכדליים. אין ספק שאם הסמים לא היו זולגים מחדרי המחקר אל ידיהם הנרגשות של ילדי הפרחים בשנות השישים, ומאוחר יותר אל מסיבות הרייב של שנות השמונים ועד לימינו - היו לאותם חוקרים חיים הרבה יותר קלים עם תחום המחקר שלהם. מצד שני, אי אפשר להתכחש להשפעתם האדירה של הסמים על התרבות הפופולרית

הגלובלית, וגם ניקולס מודע לכך שלא ניתן להפריד לגמרי את מה שהסמים עשו מאחורי דלתות המעבדה ממה שהתרחש בעולם האמיתי.

בסופו של דבר, המפגש והשימוש של המונים עם חומרים פסיכדליים יצר הבנות רבות לגבי החומרים האלה, גם אם אי אפשר להתעלם מהמחיר של צריכתם בתנאים לא בטוחים פעמים רבות. אחד המוצגים באוסף הוא ספרו של כהן האסיד של הסיקסטיז טימוטי לירי, שבו הוא תירגם שירה "מאנגלית לפסיכדלית", על פי המצוין על העטיפה. "חלק מהאוסף נוגע במוזרויות", מודה ניקולס, "אבל כפרופסור בפורדיו אני לא יכול לחקור את הנושא הזה מבלי לגעת בהן מפעם לפעם".
  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...