מחבואים ביוון הפראית: טיול אל ארץ הצוקים

מה גרם ליוונים לבנות בתים על הצוקים האדירים של חבל אבריטניה? והאם הצליחו למצוא בהם מקלט מחוטפי הילדים ומהנאצים? טיול ג'יפים אל יוון הקיצונית שלא הכרתם

עדי חשמונאי | 5/7/2010 10:04

כשנסעתי ליוון המרמרה כבר הייתה בדרכה מחופי טורקיה השכנה לעזה. נחתנו באתונה כשאנחנו מותירים מאחורינו את ישראל של טרום ימי המשט. שבוע לפני ההתנגשות החזיתית עם לוחמי השייטת, מצאנו את עצמנו חוצים את השכונות הצפוניות של אתונה וחותכים לכביש הראשי צפונה, אל עבר יוון האחרת. לא זו המוכרת, של האיים הקסומים עם בתי האבן הים תיכוניים הבוהקים בצבעם והגגות התכולים. היוון שבה ביקרנו היא ארץ שכוחת אל, עם הרים גבוהים, אגמים, נחלים ואנשים פשוטים שחיים לצדם בבדידות.

על גבי ג'יפים חלפנו על פני רכס הרי ההליקון, מקום משכנן של המוזות מהמיתולוגיה היוונית. עצרנו לארוחת צהריים של ברבוניות במסעדה יוונית טיפוסית בעיירת הנופש קמנה וורלה שעל שפת הים האגאי והמשכנו צפונה. אנשי חברת טיולי הג'יפים Medraft הסבירו לנו שבעבר הייתה טורקיה יעד חם בקרב חובבי טיולי אקסטרים הישראלים, אבל מאז התבטאויותיו של ארדואן נגד ישראל מצביעים התיירים ברגליים ובוחרים להתרחק לאתרים הרפתקניים במזרח אירופה וביוון.

כשחצינו את העיר למיה, עם דמדומים, הפכו הכבישים למפותלים. במעלה ההרים התלולים והמיוערים התעוררה בנו פתאום תחושה שאנחנו נמצאים בארץ אחרת, גבוהה יותר. למעשה, הכבישים הובילו אותנו לחבל אבריטניה, אחד מהאזורים הפחות מתוירים של יוון. עם זאת, מעט התיירים שבכל זאת מגיעים לכאן הם ישראלים. ייתכן שסיפורם הלא ייאמן של מעט התושבים שנותרו באזור עורר בהם רגשי הזדהות.

הבתים המבודדים המסתתרים במדרונות התלולים והבלתי אפשריים מזכירים את התנאים שבהם חיו החלוצים בארץ ישראל. הנוף הפראי מעורר שאלות: מה גרם לבני אדם לטפס למקום שכל כך קשה לפתח בו תנאים בסיסיים למחיה? כשהגיעו לכאן ראשוני המתיישבים, לפני 360 שנה, הם היו צריכים לפרוץ דרכים ולהתמודד עם שלג כבד בחורף שהפך את המעבר בדרכים לבלתי אפשרי. גם בקיץ נראה כי המדרונות התלולים והאדמה הסלעית מקשים על החקלאים. אפילו היום, ב-2010, לא כל הדרכים במקום סלולות, והמעבר בהן מצריך מיומנויות נהיגה גבוהות במיוחד.

חלוצים על הצוקים. מטאורה צילום: עדי חשמונאי

חוטפים ילדים

מדריך הטיולים שלנו, יזהר גמליאל, עוזר לענות על כמה מהשאלות האלה. ב-1650 הקימו העות'מנים שכבשו את האזור צבא נאמנים והורו לו לחטוף ילדים מתחת לגיל שלוש מכל משפחה יוונית בעלת לפחות חמישה ילדים. את הילדים העבירו לחצר הסולטן, שם ביקשו העות'מנים לגדל אותם להיות נאמנים לאב היחיד שהכירו, הסולטן. בנוסף לכך, על כל ילד שנולד נאלצו היוונים לשלם מס גולגולת, בנוסף למס הכנסה, מסי מסחר, מסי מעבר על דרכים ועוד. ואם לא די בכך, השלטון הזר נהג להחרים קרקעות מהחקלאים המקומיים ולאכלס בהן את בני עמו.

גם בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו, ועם סגירת המנזרים, נותרו היוונים המשכילים ללא מערכות חינוך לדור העתיד. הגזרות האלה הובילו יוונים רבים לנוס מפאתי הערים הגדולות אל עבר ההרים. בסיומה מצאו 30 אחוז מכלל מהאוכלוסייה היוונית מקלט בהם.

וכך, בחרו היוונים להמיר את השעבוד לטורקים בשעבוד לטבע. הם בנו את בתיהם על המדרונות התלולים, הרחק מערוצי הנהרות שדרכם היו יכולים העות'מנים להגיע אליהם. בלב היערות נבלעו הבתים שבנו

בתוך צבעי הטבע שמסביב. רק כמה שנים לאחר הבריחה החלו החקלאים היוונים לחפש את אחיהם בסביבתם הקרובה, ולהתאחד לכפרים. הם עסקו בגידול פירות, תירס וציד, ובלי משים יצרו מדינה בתוך מדינה.

קצת פחות מ-300 שנה אחרי כן, חזר האזור הפראי לשמש כמסתור - הפעם מפני הנאצים. בשעה שאלה התחילו בהשמדה ההמונית של יהודי סלוניקי שמצפון, הסתתרו כאן הפרטיזנים היוונים וניהלו את מלחמתו של העם בכיבוש ובדיכוי שהביא אותו לחרפת רעב. בתוך הסבך הירוק תוכננו הפעולות הסודיות ביותר: הפצצת גשרים, פגיעה באספקת הנשק הסדירה על ידי חבלה בצירי התנועה המרכזיים והרג חיילים גרמנים.

הצוקים התאומים הנטועים בלב הטבע הפראי הפכו לסמל המאבק בנאצים. עד עצם היום הזה ניצב על אחד מהם מנזר איקונה, שלו מיוחסות סגולות מרפא של מריה. על הצוק השני ניצב מגדל השעון האזורי. באופן אירוני נדמה כאילו דווקא במקום הזה עמד הזמן מלכת. בשבילים שמוליכים אליו מוצבים מנזרים מיניאטוריים ובהם תמונות, זכר להרוגי תאונות הדרכים שהתרחשו כתוצאה מהתשתיות הרעועות.

מקום לברוח אליו. חבל אבריטניה ביוון צילום: עדי חשמונאי

טרנספר, ובוזוקי

מחבל אבריטניה המשכנו לחבל אגרפה הצפוני, הנמצא בלב מדבריות אלפיניות המתנשאות לגובה של 2,500 מ'. בדרכנו לשם אנחנו עוצרים בתחנת דלק שכוחת אל - ארבעה ג'יפים שיספקו לבעל התחנה נתח נכבד מהפרנסה היומית.

בעל התחנה, שמבין שאנחנו ישראלים המבקרים במקום בפעם ראשונה, מקיים את הנוהג המקומי שנולד כתוצאה מתלאותיו של העם למוד הסבל. פירוש המילה "פילוטימי", ביוונית הוא "רוחב לב". הוא מעניק לנו קונפיטורת פירות משובחת, מעשה ידיה של אשתו.

לאחר האתנחתא, אנו ממשיכים בהעפלה לאגרפה ונתקלים בתנאים פיזיים קשים יותר. דרך העפר הפתלתלה שאנו עולים בה צרה מאוד, ולצדיה תהום בעומק של כ-700 מטר . קשה להאמין שמלאכת סלילתה החלה רק בשנים האחרונות כחלק מהעדיפות הלאומית שממשלת יוון החליטה להעניק לאזור.

בדרכנו אנחנו חולפים על פני האגמים קרמסטון ופלסטירה, עצומים בצבעי טורקיז, שעתידם התיירותי עומד ותלוי בבתי המשפט. במשך שנים השתמשה באגמים הללו חברת החשמל היוונית ועתה כחלק מתנופת התיירות שעובר האזור מבקשים גופים ירוקים לשחרר אותו לטובת הציבור ולהקמת אתרי קיט.

נוף בחבל אבריטניה, יוון צילום: עדי חשמונאי

זמן קצר לאחר מכן מתגלה בפנינו חבל הארץ. כפריו הקטנים נראים כאילו הם תלויים בין שמים וארץ, בתיהם מטים לנפול והטבע מאיים לבלוע אותם בחזרה אל חיקו. בשנים האחרונות, כשהבינה ממשלת יוון כי חבל הארץ הייחודי כל כך נמצא על סף נטישה טוטאלית, היא החליטה לעודד צעירים להישאר במקום. כחלק מהיוזמה היא החלה לחלק מענקים נדיבים להקמת בתי מלון קטנים, מסעדות, פאבים ועסקי תיירות שונים. פירות היוזמה הזו ניכרים היטב בכל האזור.

מאוחר יותר, בדיוק כשחשבנו שכבר ראינו את עוצמות הטבע של יוון בשיאן, הגענו לאזור מטאורה, במרכז המדינה. על גבי הצוקים שקיבלו את שמם בשל דמיונם למטאורים שנפלו מהשמים הוקמו מנזרים שמשתלבים בנוף בצורה נפלאה. בלילה הגענו למועדון מוזיקה יוונית מסורתית.

מוזיקת הרמבטיקו המלווה בצלילי הבוזוקי, כמו התרבות שהתפתחה גם על רחבת הריקודים, נולדה אף היא מסבלו של העם, כשבשנות העשרים שני מיליון מתושביו עברו טרנספר על ידי הטורקים והפכו אותם לפליטים בארצם, שאכלסה עד אז שלושה מיליון אזרחים בלבד. בדרכנו חזרה לשדה התעופה של אתונה בחזרה למציאות הישראלית נטולת הרגעים הדלים, אנחנו מרשים לעצמנו להשתכר קלות משירת המוזות המתנגנת לה מכיוון רכס ההליקון.