דיכאון של דוגמנית: עוד התאבדות בעולם האופנה
התאבדותה של מיס מאורציוס לשעבר, ויוקה באבג'י, השבוע, מעלה את החשד שהתאבדויות בעולם האופנה הפכו לתגובת שרשרת. אנשי התעשיה מנסים למפות את הלחצים ומונים את האבידות
אתרי אופנה בולטים בעולם מונים בחשש, מאז נודע על מותה של באבאג'י, את נסיונות ההתאבדות שכשלו או הצליחו בעולם האופנה בשנתיים האחרונות ומסמנים מגמה מדאיגה של קשיים נפשיים כבדים שמאפיינים את אנשי תעשיית האופנה הגועשת.
רק בחודש שעבר דווח על נסיון התאבדות של הדוגמנית הצרפתייה היפהפייה נעמי לנואה. בנובמבר האחרון היתה זו הדוגמנית הקוריאנית בת ה-20 דאול קים, שצעדה על מסלולי התצוגות של המעצב האובדני אלכסנדר מקווין, שתלתה את עצמה בדירתה בפריס ומתה.
בשבוע שעבר היה זה הדוגמן בן ה-22 טום ניקון, שנמצא מת בדירתו במילאנו. ניקון על פי החשד נטל את חייו בעצמו, יום
ניקון היה דוגמן מבוקש שלוהק בתצוגות של בתי אופנה גדולים כמו ברברי, קנזו, הוגו בוס ולואי ויטון. את המדידות לוסאצ'ה הוא ביצע בבוקר יום ההתאבדות, אבל היתה זו הפעם האחרונה שבה ראו אותו חי. חביו אמרו לתקשורת אחרי המקרה שאנשים נוטים לחשוב שאם אתה צעיר, יפה ועשיר אתה בהכרח מאושר אבל זה לא נכון".
עוד קורבנות התאבדות של עולם האופנה מהעת האחרונה הן הדוגמנית הרוסיה רוסלנה קורשונובה שהופיעה על שער הווג הבריטי, הדוגמנית ילידת קמבודיה לינה מרולנדה שהפכה גם למגישת טלויזיה והיילי קול היפהפיה הקנדית.
במגזין הנשים Jezebel כבר הצהירו ש"דוגמניות מתאבדות הן הטרנד האופנתי הגרוע של השנה".
בניו יורק מגזין שאלו אתמול אם יש קשר בין המקרים המצערים האלה. האם ההתאבדויות הן תוצאה של לחץ המופעל מתעשיית האופנה והדרישות לעבודה קשה בגוף רזה במיוחד, או שמדובר בתגובת שרשרת אסונית?
ד"ר לני ברמן מהמכון האמריקאי לחקר האובדנות הזכיר בכתבה שבחודש לאחר מותה של מרלין מונרו נסק מספרן של הנשים הצעירות שמתו באופן דומה לזה של הכוכבת. לדבריו הן היו קרבנות של "אובדן תקווה לא ספציפי" שגאה בעקבות התפיסה שאם מישהי כה מפורסמת לא הצליחה, איך יצליחו הן?
עם זאת, הוא הטיל ספק בכך שגל התאבדויות הדוגמניות הוא מקרה דומה. כדי להוכיח שהן מחקות זה את זה, הוא אמר, צריך להראות שהמנוחות גילו עניין בקודמותיהן שהתאבדו.
הדוגמנית לשעבר ג'נה סאוארס אמרה לג'זבל: "כשאת מצליחה את מוקפת באנשים שיש להם עניין כספי בקריירה שלך, ורוצים שתעבדי קשה כל הזמן." לדבריה סוכני דוגמניות לא יראו בעין יפה דוגמנית שלוקחת פסק זמן, גם אם זה בשביל לטפל בענייני הנפש.
לחצים בעבודה קיימים בכל סוגי המקצועות, אבל כשמדובר בדוגמנות הלחץ גלוי מאוד וקשור כולו למראה החיצוני. ד"ר ברמן אומר שיש תעשיות עם שיעורי התאבדות גבוהים יותר, אבל הודה שלא מוכרים לו מחקרים שקשורים בתעשיית האופנה.
תעשיית האופנה פגיעה במיוחד מפני שגם כך היא נחשדת, במילים עדינות, כעסק לא בריא, והתאבדויות, כידוע, זה לא משהו שאנשים בריאים עושים.
במאמר שלה, סאוארס מונה שורה ארוכה של התאבדויות, משברים נפשיים וניסיונות התאבדות מההווה ומהעבר וכותבת: "באופן כללי המדיה ממהרת להאשים את תעשיית האופנה בדחיפת דוגמנים אל הנקודה שמעבר לייאוש. למעשה קשה מאוד להצביע על הדרכים המדויקות שבהן עולם הדוגמנות השפיע או לא השפיע על רווחתו של מישהו, אבל אני כן יודעת שעיסוק בדוגמנות יכול להיות בודד באופן קיצוני, ודפוס העבודה שהוא דורש – סיבובים בלתי נגמרים של נסיעות בהתראה קצרה, ושטף של אנשים חדשים שזורמים לתוך חייך בכל יום, יכול להרחיק את האדם ממקורות תמיכה שהיו לו בעבר, כמו משפחה וחברים. כשאת עובדת במקצוע כזה, את מתחייבת גם לרמה מרושעת של ביקורת על גופך מלקוחות פוטנציאליים ואפילו מדורשי טובתך."
בינתיים בישראל, בטי רוקאוויי מתראיינת לטלוויזיה בתוכנית תעודה על חיי הדוגמניות ואומרת שהרזון הקיצוני הוא באמת רע מאוד, אבל "אין מה לעשות, זה מה שהתעשייה דורשת." התעשייה, היא אומרת ולא "אנחנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם