שותפות מהגיהנום: למה אלכוהול וסיגריות הולכים כל כך טוב ביחד?
זה לא רק עניין חברתי. חוקרים הגיעו למסקנה שהצורך הגדול להדליק סיגריה כששותים אלכוהול הוא פיזי, כי שתי ההתמכרויות מעצימות זו את זו ועובדות על אותו מרכז עונג במוח
כל אלה שנדהמים לראות איך כוס אחת של בירה שואבת חצי קופסת סיגריות מכירים את זה. בעצם, כל מי שישב אי פעם בחייו בבר אפוף עשן מכיר את זה – אלכוהול ועישון, למרבה הצער, הם חברים צמודים לדרך. אם לראשון יש כמה יתרונות שקשורים למצב רוח מרומם ובמינונים סבירים של הסוגים הנכונים, גם לבריאות טובה, אז הטבק הבוער הורס הכול עם גרון ניחר ושיעולי בוקר.
מקובל לחשוב שהשותפות בין משקאות אלכוהוליים לסיגריה היא תרבותית
בבסיסה, אבל מסתבר שהקשר ביניהם עמוק הרבה יותר: הם קשורים זה לזה במרכז העונג שבמוח.
חוקרים מבית הספר לכימיה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, ניסו להבין למה לאלכוהוליסטים קשה לעתים קרובות להיגמל מסיגריות.
כדי להבין מה קורה שם בקופסה, המדענים עשו אנליזה של ביטוי גנטי למוחות של מעשנים, למוחות של מכורים לאלכוהול ולכאלה שסבלו משתי ההתמכרויות בחייהם.
לפי תוצאות המחקר קבוצה של גנים בגרעין האקומבנס - אחד מגרעיני בסיס המוח הקדמי, ששייך למערכת הלימבית וממלא תפקיד חשוב במערכת ההנאה, באו לביטוי בצורה הניכרת ביותר במוחותיהם של אלכוהוליסטים שהם גם מעשנים.
הגנים המדוברים מחווטים מחדש את תאי העצב בגרעין האקומבנס והמשמעות של הדבר היא, שמי שגם שותה וגם מעשן, זוכים בהנאה רבה יותר מהפעילות הסינרגטית המוכרת, ולכן קשה להם יותר להפסיק.
אם הם יפסיקו לעשן, הם ייהנו פחות מהאלכוהול, אם יפסיקו לשתות, הסיגריה לא תהיה אותו הדבר. בקיצור, בפעם הבאה שאתם מתמכרים למשהו חדש, ודאו שהוא לא מעצים את הכיף שאתם גורפים מההתמכרויות הישנות שלכם.
החוקרים, אגב, אופטימיים. לדעתם הגילוי שהקשר בין עישון לבין אלכוהול הוא לא חברתי בלבד יכול להוביל לדרכים חדשות לטיפול בהתמכרויות.
הריקוד הקלאסי בין כוס היין האדום לשאיפה מהסיגריה
רויטרס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם