ראשי » סגנון » אוכל

הלהיט החדש ביפו: ה"קונטיינר", מהשף שהביא לכם את השרקוטרי

אחרי שהזניק את שוק הפשפשים כמתחם לילי-ברנז'אי עם ה"שרקוטרי", השף וינס מוסטר ממשיך להאמין ביפו ומשגר את הלהיט של הרגע, מהנמל: "קונטיינר". נראה אתכם משיגים שם שולחן

המקומות שהשף וינס מוסטר מעורב בהם תמיד מייצרים באזז. זה התחיל במקום המשותף לו ולשפית תמר כהן צדק, "וינס ותמר", והגיע לשיא בשרקוטרי - הבר מסעדה שנתן את קריאת הזינוק הרשמית להתעוררות של יפו, בשנה שעברה, כמתחם הבילויים השווה באמת. זה שיורש את מרכז תל אביב.

בשרקורטרי מוסטר הגיש נקניקיות בתוך תפריט עשיר מאד וסיפק אווירה בליינית-ברנז'אית משובחת. תיירים אופנתיים ישבו שם ליד אנשי תקשורת ורוח, חשובים יותר או פחות, אבל תמיד אטרקטיביים. הסמטה היפואית נתנה את הקיק האסלי והאוכל המטופל סיפק את הדרישות היאפיות לעניין ואנינות.

עכשיו וינס משגר מקום בילוי ואוכל חדש ואת המסר, שהוא ממשיך להאמין ביפו כמתחם הבילויים העכשווי. קונטיינר, הבר מסעדה החדש שלו , ממוקם בנמל יפו המתחדש, ליד ההאנגרים הגדולים שעוצבו מחדש והוצגו לראושנה לקהל בתערוכת "צבע טרי" השנתית שנערכה בהם לפני כחודש.

החלל הפנימי הוא גדול ומעוצב באופן מחוספס, ויש הרבה מאד שולחנות שפרושים מול הים וסירות הדייגים והיאכטות של יפו. גיוס חללים תעשייתיים ומשופשפים ליצירת חוויית אכילה מעניינת הוא טרנד עולמי עם ותק שהצליח במקומות שונים בעולם, מרובע הבשר בניו יורק ועד שכונת הקצבים בקופנהגן, ולשם מכוון מוסטר.
  
המלצרים רצים הרבה במקום הגדול ונותנים שירות שהוא גם מלוקק וגם מזכיר את השירות בבננה ביץ' בו זמנית. הקהל מגוון גילאית ויש רוח מהים שקשה להשיג כמוה במקומות אחרים בעיר, שמתחרים על הקהל הזה.

שותפיו של השף וינס למקום החדש הם העיתונאי צוף שיזף והמעצב אסף תבור. שלושתם אחראיים לבר ענקי שמוקם בלב המסעדה ומורכב, ניחשתם נכון, מקונטיינרים אמיתיים. הכיסאות והשולחנות של המסעדה נבנו מעץ המשמש לבניית רציפים שהוא עמיד במיוחד למים, וגם תנורי העץ והעישון (במטבח אין גז, גז זה לחלשים) נראים איתנים במיוחד. כאלה שיוכלו להאכיל בקלות את הקהל רודף החידושים שמגיע לכאן במרץ מאז הפתיחה.

האוכל, להבדיל ממיזם ה"שרקוטרי" של מוסטר, מתמקד בפירות ים ודגים, בהתאם לאופי ולמיקום. שרימפס, קלמרי, תמנונים, מוסר ופארידה, אלה החברים החדשים של השף, והם זוכים כאן ליחס חם ולא מתחכם, שנותן את הבמה המרכזית

לטעמים הימיים שלהם

בין המנות, שמתחלפות כל יום בהתאם להיצע, אפשר למצוא קלמרי ברוטב תפוז ואניס עדין ופיקנטי - מנה שטעמנו והיתה טובה מאד, תמנון "מרוקאי" על הגריל, ברבוניות עם פטרוזיליה וטונה אדומה צרובה עם חמאת מוח עצם, לאניני הטעם.

סלט השורשים שהזמנו היה סתמי ובמרקם לא פריך מספיק. הגשת האלכוהול לעומת זאת היתה יפה - חבר לשולחן שבדיוק חווה הצפה רומנטית והזמין בקבוק יין מבעבע, קיבל אותו בהגשה לפי כל כללי הטקס. הבקבוק נח בתוך גיגית נירסוטה אלגנטית מלאה בקרח שחוברה במתקן מיוחד לשולחן, והמלצר טרח ומזג את היין לכוסות של כולם - מהבחורה החדשה ועד לחברים הצופים בנחת.

"פתחנו אופק חדש ביפו, אבל למעשה אנחנו חלק מהרנסנס של המקום", אומרת מאיה בינקין, אוצרת התוכן של ה"קונטיינר". "אנחנו בשכנות עם גלריות, חללי תצוגה, ומציעים חוויה של תרבות, אוכל טוב ויין טוב. עבדנו קשה על האווירה, שמכוונת להנאה – ממוזיקה ועד התערוכות, כך שיהיה לאנשים על מה לדבר כשהם יוצאים מכאן".

יש מי שיגיד שהשתלטות בתי העסק האופנתיים פוגמת ברוח האותנטית של יפו
"לידנו נמצא "מחסן 1", המקום בו התרחשה תערוכת "צבע טרי", הוא באמת מאוד חדיש ויאפי. אנחנו לא שינינו את החלל שלנו יותר מדי, והשתמשנו בחומרים ממוחזרים כדי ליצור את האופי הייחודי של המקום. צוף שיזף, למשל, גר בשכונת עג'מי, והוא השתדל, יחד עם אסף תבור, לשמור על אותנטיות ועל היופי של יפו. בחרנו את המקום מתוך אהבה ולא מתוך ניצול של באזז רגעי."

עם זאת, הבאזז סביב המקום מסרב להירגע, הרבה בזכות המוניטין המהימן של מוסטר, אך גם בזכות המיקום, המיתוג המדויק, הגודל והמגוון החווייתי.

מלבד זלילה ושתייה, מתקיימים במקום ליינים של הופעות חיות, די.ג'יים מתחלפים ותערוכות אומנות. ביום חמישי האחרון למשל, נפתחה במקום תערוכה של הפסל אמנועל הצופה, פלמ"חניק ורב חובל לשעבר.

אפילו השירותים, "המקום הכי פרטי והכי ציבורי", לדבריה של מאיה, נוצלו לאמנות של אמנים צעירים, ואת כל העבודות אפשר לקנות ולקחת הביתה.

אומנות ושרימפס ביפו – זה מה שנעשה, קרוב לוודאי, בקיץ הקרוב.


שעות פתיחה: כל יום מ-12:00 עד הלקוח האחרון, ימי שישי ושבת מ-10:00 בבוקר. מחירים: 60-120 שקל לסועד. מחסן 2, נמל יפו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...