ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

מישהו לריב איתו

בני זוג נעשים דומים זה לזה רק כשהם במערכת יחסים טובה. כשלא טוב להם הם נעשים כל כך שונים מכיוון שהם נרתעים מההבדלים ביניהם ולא מוכנים ללמוד מבני זוגם. אז איזה תכונות ישאירו אתכם ביחד?

אחת השאלות המסקרנות ביותר מימים ימימה היא איך שני טיפוסי אישיות משתלבים בתוך מערכת יחסים. אפלטון טען, על פי המיתוס של אריסטו, שגברים ונשים היו פעם ישות מאוחדת, עד שזאוס, בכעסו, הפריד ביניהם. מאז מחפש כל אדם את בן הזוג האידיאלי שלו, והכמיהה הזאת לחצי הגדוע שלנו היא שמובילה לאהבה. אבל האם באמת יהיה לנו טוב יותר עם הנפש התאומה שלנו, ומיהי הנפש הזאת? האם זה מישהו כמונו? האם זה מישהו בעל תכונות משלימות, או אפילו הפוכות? השאלות האלה נעשות בוערות במיוחד כשעומדת לפנינו אחת משתי החלטות החיים החשובות: בחירת בן זוג ו/או עזיבת בן זוג.

אז אנחנו חושבים על המילה "התאמה‭,"‬ ותוהים אם האדם הזה באמת מתאים לנו. ובכל אופן, מהי התאמה ועד כמה היא חשובה באמת? בניסיון לענות על השאלה הזאת, סקרתי רבים מהמחקרים האקדמיים על התאמת אישיות ועל אושר בנישואים. במאמר שבו רואיינו כמה ממטפלי הזוגיות הבולטים כיום, כולם התנגדו לרעיון ההתאמה כקריטריון בבחירת בן זוג או בהחלטה על גירושים. כולם טענו שהתאמה אינה משהו שיש לך (תכונות אופי) אלא משהו שאתה יוצר, ושתלוי בנטייה, גישה, נכונות לעבוד. אהבה תלויה ברוח התפשרות ורצון טוב כלשהם. המומחים מאמינים שאנו מייחסים להתאמה חשיבות רבה מדי, ושקווי דמיון ותכונות אופי שמושכים בני אדם זה אל זה אינם מחזיקים מעמד לאורך שנים. כמטפלת אני מבינה גם מה מביא את המומחים לחשוב כך. אנו עובדים יום יום עם אנשים שמצליחים להעלות את מערכות היחסים שלהם על דרך המלך, ואפילו לרמות גבוהות יותר של תפקוד, למרות כל ההבדלים ביניהם. לכן אנו מאמינים באופן טבעי, שהנכונות לעבוד על הקשר היא הגורם שמנבא בצורה החזקה ביותר את הצלחתו, ולא אם שני האנשים מתאימים זה לזה.

כשאנחנו חושבים על התאמה, אנחנו נוטים לעשות את אחת משתי הטעויות האפשריות, או את שתיהן: אנחנו נותנים משקל יתר לרגשות שיש לנו כשאנו מתאהבים. הטעות השנייה היא שאנו יוצרים רשימת מכולת של כל תכונות האופי שאנו מעריכים (נאה, חזק/ה, עשיר/ה‭,(‬ ומסמנים את מה שיש לבן הזוג או אין לו. טעות אחת היא להקשיב יותר מדי לרגש, והשנייה היא להקשיב יותר מדי לשכל. שתי האפשרויות עלולות להטעות אותנו. בני הזוג שמתאימים לנו ביותר דומים לנו, אבל רק מבחינות מסוימות ומכריעות. מה אומרת הספרות המחקרית? באופן מפתיע קיימות ראיות רבות לכך שקווי דמיון בין בני זוג חשובים לאושר במערכת היחסים, אבל רק קווי דמיון בתחומי מפתח מסוימים. אחד מתחומי המפתח הוא צרכים. אנשים מאושרים דומים בצורך שלהם בקרבה, באוטונומיה ובעצמאות, באגרסיביות ובתשומת לב. זה נשמע לי הגיוני כשאני חושבת על זוגות מאושרים ועל זוגות לא מאושרים. אותם מאושרים מגלים שלבני הזוג שלהם יש אותו צורך בקרבה, בדיבור, באהבה, במגע.

הדבר המפתיע הנוסף הוא שאנשים שמביעים רגשות, גם כשהם מביעים אגרסיביות, זקוקים לבן זוג דומה שיכול להתרגז כמו שהם מתרגזים. אדם שמבטא רגשות, חיוביים או שליליים, ייעשה מתוסכל מאוד בחברת מישהו ששומר הכל בפנים. אם לאחד מבני הזוג יש צורך חזק להיות במגע עם השני, הוא ייעשה מתוסכל ובודד מאוד אם יהיה עליו לחיות עם מישהו שצריך להיות לבד ולחוד רוב הזמן.

טלי למשל היא אדם שאוהב לגעת: היא יושבת קרוב למי שהיא מדברת איתו, מסתכלת ישר לתוך עיניו, ופניה מביעים רגש - חיוכים, הזעפות פנים, הרמת גבות ותנועה מתמדת של הפה. איתן, לעומתה, הוא אדם מרוחק, שמביט בעולם מהצד: הוא יושב בריחוק, לעולם אינו נוגע, ומביט סביבו כשהוא מדבר. לעולם אין לדעת מהם רגשותיו, כי פניו פני פוקר. תארו לעצמכם את השניים האלה בתוך מערכת יחסים! טלי תרגיש כל הזמן חסומה, בודדה, דחויה. איתן ירגיש כל הזמן מוצף, חנוק ומנוצל. מקצת ההבדלים האלה קשורים במגדר (נשים מביעות רגשות יותר מגברים בדרך כלל‭,(‬ אבל באפשרותנו לבחור עד כמה נהיה שונים.

תחום מפתח נוסף הוא דרגת הפתיחות להתנסויות חדשות. נראה שאנשים שונים באופן בסיסי זה מזה במשיכה שלהם לחידושים. יש אנשים שזקוקים לריגוש ולשינוי כמו אוויר לנשימה. אחרים זקוקים ליציבות ולשמירה על הקיים כדי להרגיש ביטחון. אלו היבטי אישיות יסודיים שקשה לשנותם. ליטל

אוהבת לטייל ולחוות דברים חדשים. בחיי היומיום היא נאלצת להתמודד עם הרבה יותר שגרה ממה שהייתה רוצה, ולכן היא מפצה על כך בכך שהיא מחפשת חוויות שונות: היא זו שיודעת תמיד על פסטיבל הניו אייג' לטכניקות נשימה בצפון, על טיול ג'יפים במדבר, על קורס לבישול מקרוביוטי. יעקב, לעומת זאת, אוהב להיות בבית ולהיצמד לשגרה הקבועה שלו. יש לו תוכניות הטלוויזיה האהובות עליו, הכיסא החביב עליו והעיתון שלו. בשבתות הוא יוצא לרכוב על אופניים. שום דבר לא יפריע לו בהרגל הזה, ואם משפחתו רוצה לצאת לטיול באותו יום, הוא מסרב. תארו לעצמכם את ליטל נשואה ליעקב! אסון שרק מחכה לקרות. אחד הנושאים הקשורים להתאמה, והחשובים ביותר לאושר הזוגי, הוא איך אוהב כל אחד מבני הזוג לבלות את זמנו הפנוי. אבל לא ההתאמה כשלעצמה חשובה פה, אלא הנכונות לעשות דברים שאינך אוהב אבל בן זוגך או בת זוגך אוהבים. על פני השטח נראה שכדי להיות מאושרים אנשים צריכים לאהוב לעשות את אותם הדברים, אבל מתברר שמה שאנשים אוהבים לעשות כפעילות בשעות הפנאי משתנה מאוד במשך השנים, ולכן לא ניתן לייחס לדמיון בתחום הזה חשיבות גדולה מדי. ייתכן שאהבנו פעם ללכת לתיאטרון, אבל עכשיו אנו מגלים שנעים לנו להישאר בבית ולראות סרט בדי.וי.די (או ההפך‭.(‬ אין זוג שיכול לחזות בתקופה הראשונה שלו מה יאהב כל אחד מהם 20 שנה אחר כך.

המחקרים מראים שנכונותו של הגבר לשתף פעולה עם אשתו גם אם הוא לא נהנה מהפעילות, היא שגורמת לאושר לגדול. ומדוע? מכיוון שנשים מוכנות ממילא לשתף פעולה על מנת להיות עם בני זוגן. נשים הן המוניטור של הקשר והצד שדואג ל"ביחד‭."‬ גברים נוטים לעשות דברים בדרכם ולדרוש שבת זוגם תתפשר. במשך הזמן נשים מתעייפות מלעשות את כל העבודה במערכת היחסים. גבר שמוכן להסתגל (למשל, לראות את "אגם הברבורים" אפילו אם הוא יירדם באמצע‭,(‬ הוא זה שאשתו תרגיש רצויה ואהובה. וכשהיא מרגישה אהובה, הוא מאושר יותר.

לכן לא מפתיע שהמחקרים מראים שהמזג "הנוח והנעים" הוא התכונה העיקרית שחוזה אושר בנישואים. אולם, שני בני הזוג צריכים להתברך בתכונה הזאת, כלומר, עליהם להיות דומים בנוחות ובנעימות, ואצל שניהם על התכונה הזאת להיות חזקה על מנת שנישואיהם יהיו מאושרים לאורך זמן. רוב הנשים מאומנות להתפשר, אבל ישנם גברים בעלי מזג נוח מאוד והם זקוקים לבת זוג כמוהם.

חיים למשל הוא נעים ונוח, ורוצה לעשות את רצונה של אשתו מירית; אבל מירית רוצה בדרך כלל לקבל את כל מה שהיא רוצה. בסך הכל, נשים רבות היום נהנות להיות אסרטיביות בקשר לצרכים שלהן, אך קורה שנשים מגזימות בחוויית חופש הבחירה החדש שלהן. חיים דומה לאשה המסורתית במובן הזה; הוא מנסה לרצות את בת זוגו, אבל אם התכונה הזו חזקה רק אצל בן זוג אחד, הקשר עלול להגיע בסופו של דבר למבוי סתום. חיים יגלה שמירית מקבלת את מה שהיא רוצה על חשבונו. דבר אחד מיישר את ההדורים בדרך כלל, ללא קשר לשוני הראשוני.

המחקרים מראים שבני זוג נעשים יותר ויותר דומים זה לזה במשך השנים. כלומר, אפילו אם חיים היה טיפוס שנוטה לרצות בהתחלה, הוא ייעשה דומה יותר למירית במשך הזמן, ומירית תיעשה דומה לו. אבל יש כאן גם מלכוד. בני זוג נעשים דומים זה לזה בדרך כלל רק במערכת יחסים טובה. בני זוג שלא טוב להם זה עם זה מתקטבים מכיוון שהם נרתעים מן ההבדלים ביניהם ואינם מוכנים ללמוד מבני זוגם. זהו, אם כן, העניין עם ההתאמה. עלינו להתחיל עם כמה קווי דמיון אמיתיים על מנת שתהיה לנו מערכת יחסים מאושרת. והכי חשוב, עלינו להיות דומים באותן תכונות אופי מכריעות - בצורך להביע רגשות ובצורך בריגוש ובשינוי. כשתכונות האופי הבסיסיות האלה תואמות, ניתן להתגבר על ההבדלים האחרים בעזרת אהבה ורצון טוב. כשהמאפיינים הבסיסיים מתאימים, ההבדלים הם תבלין לנישואים.

 תרגום: ורד איל-סלדינגר

פרופ' קלייר רבין היא מחברת הספרים "משחק הוגן" ו"טובים השניים‭,"‬ מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, יועצת ומטפלת בנושא זוגיות ובעלת "מכון קלייר רבין" לטיפול זוגי

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...