תעלת החלום האמריקני: טיול נוסטלגי בצפון מדינת ניו יורק
האם אפשר לנסוע בשעה אחת מרומא, דרך ליברפול ועד לז'נבה, ולהישאר בתוך תחומי ארצות הברית? כן, אם תעשו זאת על תעלת "אירי" שבמדינת ניו יורק. טיול עם ניחוח של שנות ה-50
תעלת אירי, כך למדתי, נועדה לפתוח לאמריקאים דרך לטריטוריות חדשות. הפרויקט קרם עור וגידים בראשית המאה ה-19. התעלה, שנחפרה לאורך 584 קילומטר, נועדה לחבר את העיר ניו יורק והאוקיינוס האטלנטי באמצעות נהר ההדסון אל תוככי צפון אמריקה. היא נועדה לאפשר את המשך מסלול השיט עד אגם אירי והעיר באפלו ומשם ליתר האגמים הגדולים. נשיא ארצות הברית דאז, ג'יימס מונרו, הסתייג מן הרעיון ומדינת ניו יורק בראשות המושל דווייט קלינטון מימנה אותו. עבודות החפירה החלו ב-4 ביולי 1817. בחלוף שמונה שנים נחנכה התעלה, שכללה 85 סכרים (locks) שהתגברו על הפרש גובה של 150 מטר בין נהר ההדסון לבאפלו.
התעלה סייעה לשנות את פניה של ארצות הברית. נמל ניו יורק נעשה לנמל ההומה של צפון היבשת, עלויות ההובלה של התוצרת החקלאית ירדו בעשרות אחוזים וזמן הנסיעה התקצר. ערים נבנו לאורך התעלה, וזרם של מהגרים שנחתו באי אליס התיישב ביישובים החדשים הללו או עבר בהם בדרכו מערבה (עד שיקגו). שמותיהן של העיירות השונות באזור הן תגלית בפני עצמה. זהו צירוף של שמות שאימצו את הכינויים האינדיאניים ושמות של ערים אירופיות וקלאסיקות רומאיות. כך אפשר לנסוע בשעה אחת מרומא (Rome) דרך ליברפול עד לז'נבה.
ימי התהילה של התעלה כאמצעי התעבורה היעיל למערב חלפו עם התפתחות מסילות הברזל במחצית השנייה של המאה ה-19 והכבישים במאה ה-20. כיום משמשת התעלה בעיקר לצורכי תיירות. התיירים האמריקאים מגיעים לשם. הזרים, לעומתם, ממהרים מניו יורק סיטי למפלי הניאגרה (ליד בפאלו) בלי להביט לצדדים. למי שרוצה לעשות את צפון אמריקה בנחת, נמליץ להקדיש יומיים-שלושה לחבל ארץ ירוק ושופע מים זה. המגיע מניו יורק בנסיעה לאורך ההדסון יפגוש ביומו הראשון מפלים צנועים, מפלי קוהוס (Cohoes) שעל הנהר מוהוק (Mohawk), לא הרחק מבירת המדינה, אלבני. תעלת אירי מתחילה במרחק קילומטרים אחדים משם. סיום המסע יהיה, כמובן, במפלי הניאגרה המרשימים.
מסע ביישובים השוכנים לאורכה של התעלה ומדרום לה, בקרבת האזור המכונה "אגמי האצבע", הוא במידה מסוימת מסע אל אמריקה של שנות החמישים של המאה ה-20, כפי שראינו אותה בסרטי הקולנוע. רק כלי הרכב הם מודל 2010. העיירה סילבן ביץ' היא דוגמה מצוינת. היא ממוקמת לחוף אגם אוניידה (Lake Oneida) המהווה כיום חלק מן התעלה. ביקרנו במקום בתחילת מאי, כשבאתרי התיירות שעל חוף האגם רק החלו בהכנות לקראת עונת הקיץ.
יש לעיירה חוף חולי ותהילת השקיעה הנצפית ממנו יצא למרחוק. טיול ברגל ברחובה הראשי מבהיר שהעיירה רחוקה שנות דור ממה שהתייר הישראלי התרגל לקבל באנטליה או באילת. אולם גם לנוסטלגיה יש קסם משלה, בתנאי שאין בכוונתכם לבלות כאן שבועיים. קחו, למשל, אתר שמעליו מתנוסס שלט ניאון: "ארץ המשחקים" (Playland). באולם רחב הידיים מוצבים עשרות שולחנות משחק הבנויים ממשטח חלק בחלקו הקדמי, 25 חורים בחלקו האחורי ובקצהו ניצבות
במרחק קילומטרים אחדים משם, בקרבת העיר רומא והמצודה המשוחזרת שלה, מצויים שטחי שמורה של "אומת אוניידה" האינדיאנית. אבות השבט חתמו על הסכם שלום עם ארצות הברית ב-1794 ועתה הוקם על שטחם - ארבע וחצי שעות נהיגה מניו יורק - אתר נופש עם קזינו המפתיע את רואיו. ב"טרנינג סטון" (Resort Casino Turning Stone) יש חמישה בתי מלון בדרגות שונות, מתקן ספא הלועג להיצע ולרמה של מלונות ים המלח, מגרשי גולף, אתר לדיג סלמון וקזינו בסגנון לאס וגאס. בערב שבו ביקרנו במיזם לא איתרנו סביבנו עונבי עניבות וקהל המהמרים הוא נועלי כפכפים ונעלי התעמלות.
מ"אירי קנאל" מסתעפות תעלות נוספות, ואחת מהן מוליכה לאגם אונטריו, המזרחי שבאגמים הגדולים. בעיירה אוסווגו (Oswego) שלחוף הנהר שוחזרה מצודת פורט אונטריו. הבריטים החזיקו בה עד 1796, עת הועברה לידי ארצות הברית, 20 שנה לאחר הכרזת העצמאות. ב-1944 החליט הנשיא רוזוולט לשכן בה 982 פליטים יהודים ובתום המלחמה נאלצו הללו להיאבק כדי לקבל אזרחות אמריקאית. במצודה הוקם מוזיאון המוקדש לשנתיים ששהו שם ולאמריקאים שסייעו להם. התחושה המתקבלת היא מעט מדי ומאוחר מדי: האמריקאים יכלו לעשות הרבה יותר למען קורבנותיה של מכונת ההשמדה הנאצית.
בעיירות ובכפרים שלאורך התעלה ננקטות יוזמות שונות כדי להרחיב את ההיצע התיירותי. בעבר נבנו על גדות התעלה מפעלים שניצלו את זרם המים לייצור חוטי כותנה. כיום הופכים את מבני תעשיית הטקסטיל לאכסניות ולמלונות בוטיק. לצדם נפתחו חנויות, מסעדות ואפילו אולמות תאטרון. בעיירה ושמה ליטל פולס (Little Falls) חווינו את תוצאות היוזמה התיירותית. כאן, כבעיירות נוספות, אפשר להפליג בספינת טיול צנועה על התעלה ולעלות ולרדת בסכרים. בהקשר זה נזכיר אתר נוסף המציע שיט ושמו קמילוס אקוודוקט (Camillus Aqueduct), לא הרחק מסירקיוז. כאן אפשר למצוא גם שבילי הליכי ורכיבה באופניים.
פרטים על השבילים שלאורך "אירי קנאל" מצויים באתר של הפארקים והשבילים של מדינת ניו יורק:www.ptny.org או באתר www.nyscanals.gov. בינתיים הוכשרו שלושה קטעים לאורך התעלה: במערב: מסביבות רוצ'סטר לבפאלו; במרכז: מסירקיוז לרומא; ובמזרח: מקרבת ליטל פולס עד לבירת המדינה אלבני.
אלבני (Albany) היא השער לטיול לאורך תעלת אירי וארץ "אגמי האצבע". מוזיאון מדינת ניו יורק הוא המקום שכדאי לבקר בו במרכז העיר. כאן תמצאו תצוגה לזכר מתקפת הטרור על מגדלי התאומים לצד תצוגות נוספות על החיים בעיר ובמדינה במאות השנים שחלפו. גם ילדים ימצאו עניין במוזיאון הזה.
כביש האגרה 90 מוליך מערבה מאלבני לבפאלו, כשבדרך הוא עובר ליד רוצ'סטר. עיר זאת ראויה לאזכור בשל סיבות אחדות ובראשן: מוזיאון המשחקים לילדים. שמו הרשמי של מוזיאון זה הוא "המוזיאון הלאומי סטרונג למשחקים", והוא מצהיר שהוא ייחודי בתבל באוסף ההיסטורי של המשחקים. במסגרתו קיים גם "היכל תהילה", שם אתם וילדיכם תמצאו את המשחקים והבובות שאהבתם. לצד האוסף מציע המוזיאון שפע של אפשרויות לפעילות. נדמה שבימי קיץ עדיף לבלות בין כתליו מאשר בפלורידה המיוזעת.
רוצ'סטר היא עיר תוססת והיא זוכה גם בתואר "אימג' סיטי" מפני שכאן הקים ג'ורג' איסטמן את מפעלי קודאק, ומפני שבעיר זאת נוסדה חברת זירוקס. בביתו של איסטמן יש מוזיאון שחובב צילום לא יחמיצו. העיר יושבת לגדות נהר הג'נסי והיא מתפארת באוניברסיטה שלה. מוריה ותלמידיה מבטיחים חיי לילה תוססים. באחד מרבעיה של העיר, בפיטספורד (Pittsford), עצרנו במרכז קניות סיטונאי כמו שרק אמריקה יכולה להציע. הוא אמריקאי בגודלו ובהיצע המותגים, וכמובן גם במחירים הזולים. כמותו יש ליד ערים אחרות ואין ספק שביקור וקניות מעשירים את חוויית הטיול.
ארץ הFinger Lakes - מכנה עצמה "ארץ היין" ולא בכדי. היקף הייצור כאן אינו נופל מזה של קליפורניה. כמאה יקבים ממוקמים במרחב האגמים. מוביל בתעשייה זאת אגם סנקה שבמרכז והעיר ז'נבה שלחופו. זוהי נקודת המוצא ל"דרך היין של סנקה". האזור מתאים ל"תיירות איטית" ומסלולי ההליכה והרכיבה בחבל "אגמי האצבע" מופיעים באתר: www.letsgohikeandbike.com. מפאת קוצר הזמן הסתפקנו בנסיעה ברכב.
מוקד המשיכה של טיול בצפון מדינת ניו יורק הוא מסע בין עיירות, כרמים ויקבים. הדרכים נמתחות בין גבעות מתונות. הן חולפות לצד אגמים ונהרות זורמים, וחוצות כפרים. תחילה מתרשמים מן הצבע הירוק הרענן, אחר כך שמים לב לפרטים, למבני העץ על מרפסותיהם השולטים במרחבים ולתמונות של הרחובות הראשיים בעיירות, עם הכנסייה הקטנה, הדיינר המקומי והחנות שבה מוכרים משרוך נעל ועד לבלוני גז. הכל מזכיר סיפורים וסרטים ישנים, שבתמונת הפתיחה שלהם רואים הרבה טנדרים באותו רחוב ראשי. אנחנו נהגנו בשברולט סאב-ארבן ענקית שתרמה להנאת המסע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם