חגיגה בפוקר: כתבתנו הסתננה ל"מג'יק 1"
400 גברים ישראלים, חמושים במשקפי שמש שחורים ובכרטיסי אשראי מוזהבים, הצטופפו באונייה "מג‘יק “1 במטרה לזכות באליפות ישראל בפוקר. נשים לא עניינו אותם, גם לא הכתבת הבלונדינית שהסתננה לשם
אשדוד, וזוכה ל“מה אתה אומר“! מלווה בפקיחת עיניים ובמבט של תימהון. הדרך באוטובוס לאוניית "מג‘יק ,“1 שם תחל בעוד שעות ספורות אליפות ישראל הפתוחה בפוקר, רצופה בסיפורי גבורה על הנעשה סביב השולחן. המשפטים, אגב, הולכים טוב עם חולצת הוואי ועם מכנסי ברמודה.
עוד 400 גברים (וכ20- נשים) שנרשמו לטורניר יקבלו הזדמנות לבלות שעות על גבי שעות בחברת חולי פוקר כמותם ולחוות טורניר בסדר גודל אחר ממה שהם רגילים אליו ביומיום. דיוטי פרי? עצירות בטורקיה וקפריסין? כל אלו לא היו חלק מנושאי השיחות הערות באוטובוס. כולם מתרגשים לקראת האליפות. וכן, אם הם יוכלו לעשות מזה כמה ג‘ובות - מה טוב.
עם שידורי טורנירים בערוץ הספורט האמריקאי ,ESPN התפתחות משחקי הפוקר אונליין וחדירת הפוקר לפייסבוק בשנתיים האחרונות, לא פלא שאחוז נכבד מהגברים הנרגשים שעומדים בתור לעמדת החלפת הדרכון ב“כרטיס אשראי“ לרכישת משקאות בקושי מגרדים את ה25- מלמטה. חלק נכבד מהתקציב בכרטיסים האלה יעוף בשלושת הימים הקרובים על אספרסו, על משקאות חריפים ועל טיפים למסז‘יסטיות שינסו לרכך את חגורות הכתפיים התפוסות של השחקנים, אבל בשלב הזה כולם עוד נינוחים ומשוחררים. בארוחת הצהריים, שמוצעת כרקע למפגש המרגש עם האונייה, מתיישבים גברים בכל הגילים והצבעים, מיוצאי קיבוץ עם ראסטות ומכנסי דייגים ועד אנשי משפחה מקריחים בטרנינג ומבט נוגה, מווריאציות שונות של "שלומי הטחול“ ועד לאחיו הארציים של יאיר לפיד. רובם המכריע נטולי בנות זוג, משוחררים מעכבות וסופרים את הדקות עד פתיחת הטורניר, שיתקיים בשני סבבים: חצי מ400- המשתתפים ישחקו ביום הראשון, החצי השני למחרת, וביום האחרון, עד השעות הקטנות של הבוקר, ייערך הגמר, שאליו יגיעו 35 השחקנים המובילים מכל סבב.
בשעה 17:00 בדיוק מכריז הרמקול המותקן בתאי השינה על תחילת המשחקים, והחלל הענקי בקומה השביעית של אוניית המג‘יק - לאונג‘ עם בר שהוסב לחדר משחקים - מתמלא במשתתפים. לא עובר זמן רב עד שמחיאות הכפיים מתחילות להישמע פה ושם, מסמנות על סיום הטורניר עבור עוד שחקן שחלם בגדול. הצליל האופטימי הזה, שבקרוב עתיד להפוך למעצבן עבור אנשים מסוימים, הוא הוכחה לאווירה הספורטיבית ששוהה בטורניר. המפסידים קמים מהשולחן מחויכים, מבוישים מעט מהפדיחה (ואם יותר לנו לציין: בצדק) ומפנים את המקום לשחקנים אחרים עם מזל טוב יותר. "יאללה, לך תתקלח,“! מפצירים חברים באחד המפסידים הטריים. "אחר כך נחגוג עם קריסטל.“!
הכוונה לשמפניה ולא לסם הקשה או לתיירת אמריקאית מזדמנת. הפוקר כל כך מעסיק את הגברים כאן שנשים, כולל כותבת שורות אלה, שקופות בעיניהם לחלוטין. ולא שבכלל אפשר
בשיחה איתו עולה שמו של טום דוואן, כוכב פוקר אינטרנטי בן 24 שעשה בשנתיים כ20- מיליון דולר, כך לפי המיתוס. "המשפט הכי נכון על פוקר הוא שאת הכללים לומדים חצי שעה, אבל מתמקצעים כל החיים,“ הוא אומר בחשיבות.
אז המבוגרים הם הפייבוריטים?
"הGodfather- של הפוקר, דויל ברנסון, אמר שבשלוש שנים דוואן ראה ושיחק יותר ידיים מאשר הוא עצמו בכל החיים. בגלל זה היום יש הרבה חבר‘ה צעירים שחורשים על האינטרנט ומפתיעים במשחקים.“
תום רשף, ברמן בן 22 מרחובות, שחולק בשולחן אחר אוזניות עם השחקן שלצדו, צבר את הקילומטראז‘ שלו במשחקים עם חברים פעמיים בשבוע לפחות. חבר נאמן מעודד אותו מהשוליים, ורשף מצליח לא לזכות במנת מחיאות הכפיים שלו לפחות עד ארוחת הערב. "ראית איזו יד היתה לו,“? הוא מתלונן. "אחי, איזה סרט,“ עונים לו המנחמים.
אגב סרטים: בהקרנת החצות באולם הקולנוע של הספינה יש בדיוק חמישה אנשים, וסרט אין. בין
הכיסאות, בחושך, מתגלה אריאל לבקוביץ, ,21 עולה חדש מפרגוואי שמתגורר במעגן מיכאל ומחכה לגיוס המתקרב. בקולנוע הנטוש הוא מחפש קצת שקט וריכוז לקראת הסבב שלו מחר. אין לו עניין בקזינו רחב הידיים, שבזכותו המג‘יק מפורסמת גם ללא כל טורניר, או במשחקי הSit and Go- הקצרים הדורשים מהשחקן דמי השתתפות בסך מאה דולר, שאורגנו כדי לא לשעמם את המשתתפים בין הסבבים. הוא כאן בשביל המשחק שהוא הכי אוהב, זה ש“ישראלים לא יודעים לשחק כמו שצריך.“
אתה רשום בסבב מחר, מה הציפיות שלך?
"אני לא מתנשא, אבל נראה לי שיהיה בסדר.“
גם החמאם הכי לוהט והג‘קוזי הכי מבעבע לא מסיחים את דעתם של השחקנים מהעיקר, ועוד רגע הם פותחים משחק לוהט בחדר האדים.
ההבדל בין שני השבטים - השחקנים והמהמרים - הוא הבדל מהותי שבולט לעין ומעורר מחשבות על גישות שונות לחיים. המהמרים צבעוניים יותר, קולניים, עם כוס יין ביד אחת וסיגריית דמה (בחלל הטורניר אסור לעשן) בשנייה.
"מהמרים לא חושבים על הצעד הבא. הם יילכו עד הסוף עם הקלפים שלהם, הם זורקים, דוחפים. לפעמים הם פוגעים ולפעמים לא,“ מסביר רשף, שעבר לגמר ומעביר את הערב בקזינו, יושב בעייפות ועוקב אחרי הדרמות בשולחנות הבלאק ג‘ק.
ומהו אחוז המהמרים כאן?
"יש משהו כמו 30 אחוז מטורפים. אבל השולחן שלי עבר עם שישה שחקנים לגמר, לפחות ארבעה מהם שחקנים מצוינים. בשולחנות כאלה מאתגר יותר לשחק.“
בזמן שרשף שוזף את עיניו בקזינו, היום השני מביא איתו עוד כוכבים, אכזבות והפתעות. ברונשטיין, הפייבוריט הצנום, שהתלונן אתמול על האגרסיביות של השחקנים, נראה כמו ילד בן 12 לצד הכרישים שלצדו, ומחייך בסיפוק מהשולחן. מקומו בגמר מובטח בזכות תרגיל נועז שהפיל שחקן אחר. מתברר שגם השחקנים המחושבים ביותר נאלצים לקחת לפעמים סיכון, במיוחד כשהזמן דוחק והצ‘יפים אוזלים.
"אני אינדיאני, רציתי לעלות עם צ‘יפים יותר גבוהים. אבל תשמע, אם הייתי מביא את העשר, לא הייתי הורג את שניהם,“? מתלונן יונתן חג‘ג,‘ בן 40 באר-שבע, אחת הדמויות הבולטות בטורניר, שצבר לא מעט אויבים בזכות הסגנון הטיזרי וההערות המתנשאות שפיזר סביבו. מקום ,36 שזיכה את האינדיאני הבאר-שבעי ב4,200- שקל, לא מרשים את החבר שלו: "מה יש לך להרוג? היית שומר על המקום שלך. כמו כבשה הם גזרו אותך,“ מרצה לו חבר. "זה לא נורא, אבל זה נורא,“ מסכם חג‘ג‘ ומתרחק לעבר הבר.
גם גלושנקו ורשף, שני אנדרדוגים מעוררי תקווה, התאדו ממשחק הגמר בשלבים שונים, לפני שהפרסים הכספיים נכנסו לתמונה. ברונשטיין עוד מחזיק מעמד, אבל לאט לאט המשחק "שותה“ אותו, כמו שאומרים כאן, ולבסוף הוא מועזב במקום ,32 מוטרד ומובך מהמצלמה וממחיאות הכפיים שמלוות אותו חזרה לאנונימיות.
העשירייה האחרונה, שתשחק עד שהמג‘יק תתקרב לגבול החוקי לישראל, משלבת מהמרים, שחקנים ואפילו אחד שמחזיק בכינוי "הקוסם.“ הנושרים יישארו לצפות, מרוצים ועייפים. "זה לא חוקי בארץ, והאנשים הגיעו בשביל החוויה, לא מתבאסים מההפסד. עצם העובדה שכולם פה ישראלים, והכל ברמה מקצועית וברמה גבוהה, זה הכיף,“ מסכם גלושנקו, כבר בלי משקפי שמש וכובע.
הספינה שבה כולם מתאבזרים כמו פאף-דדי, שותים קריסטל ומכנים את עצמם אינדיאנים, עומדת לחזור למציאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם