הסטודיו האינטימי שלי: ביקור אצל מעצבי אופנה
איך מתחילים לעצב קולקציה? באיזה מגזין הכי טוב לעלעל כשמחכים למוזה? ומה היא מוזיקת הרקע האידיאלית? חמישה מעצבי אופנה מכניסים לחדר העבודה שלהם
מעצב ומקבל לקוחות במספר חדרים קטנים עם גינה, בסטודיו השוכן לא רחוק מהחנות בתל אביב, שאותו מנהלת אמו הפעלתנית.
הצעד הראשון: "בכל פעם אני מתחיל ממשהו אחר, למשל מהצבעוניות או ממוטיב מרכזי כלשהו, ואז מחפש חומרים באינטרנט.
חומר קריאה: "ה'ווג' הבריטי, שהוא הטוב ביותר בעיניי, i-D בשביל החדשנות והמון בלוגים של אופנה. יש לי גם אוסף של ספרים מתערוכות אמנות שבהן ביקרתי."
תמיד איתי: "אר-נובו, התקופה בה הייתי רוצה לחיות, על עבודות היד והקישוטים האמורפיים שהיו בה, וגם הצייר גוסטב קלימט, מהדימוי הנשי שלו ועד לעבודה עם הפרטים הקטנים."
שעות עבודה: "אני כל היום בסטודיו, אבל את הקונספט הראשוני אני אוהב לגבש דווקא בבית, בשקט שלי. אולי יום אחד, כשיהיה לי סטודיו ענקי עם מפלסים, אני אעשה לי חדר 'הירגעות."'
ברקע: ,88FM" המון קפה, שוקולד ושאריות של תבשילים ביתיים ש'האימהות' (צוות הסטודיו, רובן נשים מעל גיל ,50 פ"צ ) מביאות."
הסטודיו לא שלם בלי: "שטיח הבמבי שהיה בחדר שלי המון שנים. במקום לעבוד עם לוח שעם, שזה סכמטי ובנאלי, החלטתי להשתמש בו. הוא מאוד עבה ואפשר לתקוע בו סיכות בכיף."
רגע של השראה יוצאת דופן: "לקולקציה האתנית שעיצבתי חשבתי בהתחלה על הודו ומצרים כמקור השראה, ואז פתאום נתקלתי בעטיפת אלבום של עפרה חזה. כך הגעתי לתימן."
חולקת חלל גדול ומואר, כולל מיני-סלון ומטבחון, עם המעצבת הגרפית והמאיירת נעמה רז, שאחראית לגרפיקה של המותג ועל עיצוב הסטודיו. בין הסטודיו לחנות במתחם גן החשמל בתל אביב מפריד בית קפה אחד בלבד.
הצעד הראשון: "זה יכול להתחיל מסרט שראיתי, או טיול שעשיתי - הכול מגרה אותי. לא תמיד אני מחפשת, לפעמים ההשראה פשוט באה. אחר כך מגיע סיפור מסגרת: אווירה שאני רוצה להעביר, סיפור שאני רוצה לספר, ובתהליך העבודה הדברים מתבהרים ואני מתחילה לשמוע בראש את המוזיקה ולדמיין את הדמות, הטייפ-קאסט של הקולקציה."
חומר קריאה: "המון מגזינים שכואב לי הלב לחתוך אותם, אז אני סורקת. יש לי תיקיות במחשב עם השראות לכל הקולקציות. ספרים שאני מזמינה ב'אמזון,' כמו הספר המדהים Fashion at the Edge (הוצאת ."(University Press Yale
תמיד איתי: "הנושא שאני עובדת עליו חייב להצחיק אותי. גם אם הנושא רציני, אני חייבת למצוא בו טוויסט משעשע."
שעות עבודה: "נורא קשה לי להחליט שאני 'באה לעבודה.' לרוב אני מגיעה מהחנות, ללא שעות מוגדרות. אני אוהבת לעבוד בבוקר, שאצלי זה בעצם שעות הצהריים."
ברקע: "אייפוד עם אוזניות - יש לי יותר מאלף שירים ואני שרה איתם בקול רם, והמון קפה עם סיגריות. אני פח אשפה."
הסטודיו לא שלם בלי: "המגזינים הישנים שלי, אליהם אני מתייחסת כמו אל ספרים."
חולשת על מאתיים מ"ר של בדים ודגמים, בתוך מפעל טקסטיל ישן בפתח תקווה, שהוקם בשנות ה60- על ידי משפחת בלום. קרין בלום, נצר למשפחה, היא שותפתה העסקית של קליין.
הצעד הראשון: "יש לי המון גזירי עיתון ומגזינים, גם כאלה שלא קיימים יותר בשוק, מתויקים בקלסרים. בתחילת העבודה על כל קולקציה אני עוברת על הקלסרים ומוציאה את כל מה שנראה לי רלוונטי. הצעד הבא הוא הכנת ,Books Mood - ספרי השראה לפי נושא, בהם הגזירים מתחברים לקולאז'ים."
חומר קריאה: "את המגזינים and Confused Pop, Another Magazine, Dazed והמון ספרים היסטוריים, כמו ספר איורים עתיק של ציפורים שמצאתי בחנות יד שנייה באנגליה."
תמיד איתי: "כשביקרתי בתערוכה מדהימה שאורגנה על ידי ארכיון האופנה הלאומי של צרפת, לקחתי משם את התובנה שהחלק הפנימי של הבגד, הבטנה, חשוב כמו החוץ - כדי שיהיה אפשר להגיע לאופרה ולהניח את הז'קט על הכיסא, והוא עדיין ייראה מרשים."
שעות עבודה: "עד לפני שנה, כשנולדו לי תאומים, הייתי עובדת 24 שעות ביממה, והמשכתי לסרוג אפילו בבית החולים לפני הלידה. עכשיו אני אוהבת לעבוד בערב, אחרי שהילדים הולכים לישון."
ברקע: "אני אוהבת לעבוד בלי לפטפט, עם מוזיקה ברקע, ואני לא אוכלת בכלל. אני אפילו מרזה בתקופת עבודה על קולקציות. לצדי תמיד יש כוס קפה שאני מחממת עשרות פעמים, כי אני שוכחת ללגום ממנה."
הסטודיו לא שלם בלי: "אוסף הכפתורים והתחרות העתיקים שאספתי מכל העולם, מברלין ועד תל אביב."
רגע של השראה יוצאת דופן:
"ביססתי קולקציה שלמה על קורי עכביש. כרגע אני בתקופת אר-דקו, שתשתלב עם שתשתלב עם איזשהו ניגוד מופרך - אולי ציורי מערות"?
מעצבת כבר שבע שנים יחד עם צוות של 20 עוזרים ותדמיתנים, בסטודיו הצמוד למפעל רחב ידיים בחולון, אליו עברה לאחר שהחלל הקודם נשרף כליל.
הצעד הראשון: "אני מתחילה לעבוד עם חומרי הגלם, שמגיעים ממפעלים בכל העולם. במשך שלושה שבועות אני לומדת את החומרים, ומתחילה לבנות מהם קולקציה. אם, למשל, מתקבלים הדפסים שבטיים, משם זה ימשיך. כשעובדים עם רשת חנויות וכמויות גדולות תהליך העיצוב שונה."
חומר קריאה: "אני מנוייה לאתר ,WGSN שמספק לי מידע על כל החידושים האמנותיים והאופנתיים. מעבר לזה אני אוגרת ספרים וחפצים שאני קונה בפריז, לונדון וניו יורק."
תמיד איתי : "כל סוגי המדים: מדי צבא, פנימייה, נזירות - מדים מכל התקופות והסוגים. על הכול יש לי ספרים."
שעות עבודה: "אני מגיעה לסטודיו בבוקר ועושה משמרות עם בעלי - תלוי מי שומר על הילדים. הרבה פעמים נופל לי האסימון דווקא בנהיגה, כשהראש נקי ולא טרוד."
ברקע: "אני צריכה שקט מוחלט. מסתגרת בחדר ועובדת, ואם אני בשוונג אני גם לא אוכלת ולא שותה כלום. אני מאוד סגפנית, זה לא כמו שמדמיינים - אני לא קמה באמצע הלילה, שומעת מוזיקה ומחכה למוזה שתבוא."
הסטודיו לא שלם בלי: "הכלבה שלי, אוסקר, שתמיד מארחת לי חברה."
רגע של השראה יוצאת דופן: "את קולקציית הגמר שלי ב'שנקר' ביססתי על השואה. לפעמים הפרות הכי קדושות מספקות הכי הרבה השראה."
עובדת בקומה השנייה של בית גרמני מתקופת ההתיישבות בקרית ביאליק, הרחק מהחנות בגן החשמל בתל אביב. עדיין משתמשת בשולחן שאבא בנה לה בתקופת הלימודים ב"שנקר."
הצעד הראשון: "אני מתחילה מהשראה מרכזית, שמנחה אותי כל עונה, ואז אוספת חומר: חתיכות עיתונים, כפתורים ישנים, קצת מכל דבר, ובמקביל מחפשת בדים - בעיקר בפריז. זה מנתק אותי. לפעמים אני מצלמת תמונות בטבע או ברחוב."
חומר קריאה: "המגזין ,ViewPoint שנותן פתח להשראות גלובליות והלך הרוח של התקופה, וחוברות עיצוב פנים. העונה ליוו אותי ספרים על בדואים ועל כת האמיש, שתי אוכלוסיות שמשמרות סגנון חיים כפרי וקרוב לאדמה בתוך חברה מודרנית."
תמיד איתי: "זווית מסוימת של ארץ ישראל, הים-תיכוניות בשילוב השפעות מחו"ל." שעות עבודה: "הסטודיו קרוב אליי הביתה. אני מגיעה בדרך כלל בתשע וחצי בבוקר, עושה הפסקה בצהריים ועובדת שוב עד סביבות ארבע."
ברקע: "רעש מרגיע של סביבת עבודה: מכונות תפירה, גזירה, והמון 'קוקה-קולה זירו,' משקה שאני מכורה אליו ברמות קשות."
הסטודיו לא שלם בלי: "צלחת מאוירת של סבתא שלי ז"ל, שעלתה מפולין והייתה מציירת על קרמיקה. מצאתי אותה במקרה בשוק הפשפשים בחיפה, ומאז היא איתי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם