ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » רומניה

גוטה מורצה רומניה: טיול ג'יפים בין הכפרים

"בוקרסט לא טוב, אין עבודה!" גיחכה העובדת הזרה במטוס, אך את יופיה האמיתי של רומניה גילינו דווקא מחוץ לעיר, בנופים הפראיים ובתושבים החביבים שהעוני לא מעכיר את רוחם

כשהמטוס החל להנמיך טוס וחצה את העננים הכבדים הוא נרעד קלות. קרעי ענן ליוו את הירידה האטית, ופתאום, בבת אחת, התגלה הנוף מהחלון: מחרוזות מחוברות שיצרו מאות נקודות זוהרות לצד נהר אדיר, רוחש ומרצד. זוהי בוקרשט, בירת רומניה. הנוסעים הערים דבקו בחלונות העגולים. לצדי ישבה עובדת זרה שחזרה לרומניה אחרי כמה שנות עבודה בישראל. מחרוזת האורות לא עשתה עליה רושם. היא הניפה יד מזלזלת. "בוקרסטי?" גיחכה בעברית בסיסית. "בוקרסטי, לא טוב". היא הבחינה במבט התמה שלי והסבירה: "יפה בוקרסט, אבל אין עבודה".

נקודות האור הספורות מחוץ למעגל של בוקרשט הבהירו לנו שכאן אין בזבוז חשמל ומשאבים אחרים. לאחר הנחיתה, בשעת לילה מאוחרת, קיבל את פנינו שדה התעופה הצונן של הבירה. כמה סידורים מהירים, וכבר יצאנו רכובים על ג'יפים צפונה, אל שולי הרי הקרפטים הנישאים.

כשהיום האיר, אחרי נסיעה של שעתיים, כבר היינו למרגלות רכס הבוצ'ץ, בלב שדות חרדל צהובים. עוד לא ידענו, אבל המקום הזה היה רק טעימת הפתיחה לכל היופי שעוד היה לפנינו. כביש ציורי צר, שבצדיו עצי צפצפה כבירים, התפתל בין הכפרים שלמרגלות הרכס. הג'יפים צלחו נחל קטן ושוצף ופלשו אל המדרונות הירוקים. היה נדמה שיד לא אמונה הניחה משטחי דשא ירוק בהיר על הרכסים. הגשם חדל, וקשת ססגונית הופיעה מעלינו. לא היינו מוכנים ליופי כזה רק עם הקפה ראשון.

בימים אלה נמצאת רומניה רגע לפני הזינוק התיירותי, ובכל מקום ניכרת תנופת הפיתוח המואצת. מלונות ופנסיונים נבנים ותשתית הכבישים מתחדשת בדרך רומנית, מעט מרושלת. עם זאת, ניכר שיופיה האמיתי טמון דווקא מחוץ לעיר, בנופים הפראיים הנפרסים. ואכן, כדי ללגום את מלוא יופיה של הארץ הזאת, חייבים לחדור לתוכה, לעומק השטח, דרך יערות עד וחודי המצוקים של הרי הקרפטים, אל הכפרים הסקסוניים העתיקים. בין המקומות האלה מקשרות דרכי עפר, כבישים רעועים ולעתים בוץ שמצריך נסיעה זהירה בג'יפ.

הגענו לרומניה לאחר שעבר עליה חורף קשה. הטמפרטורות בהרי הקרפטים ירדו למינוס 30 מעלות. אבל בימים אלה הכל מתחיל לצמוח מחדש. השדות הפרוסים בעמקים כבר הספיקו לנער מעליהם את השלג והקרח, וחיטת הקיץ ממלאת את השדות בשיבולים ענקיות וגאות. לצדן פרוסים שדות הזועקים בצהוב חרדל. עצי היער שעמדו בשלכת מצמיחים עלים רכים, זוהרים בירוק בהיר, ועשב ירוק מרפד כל גבעה

ויער ומשמש מאכל לבהמות. גם האגמים מלאו במים שאותם מנתבים סכרים ענקיים, בדרך אל תחנות הכוח הקטנות.

לא קל לטייל בתוך כל הבר הזה, לפחות לא לזוג בודד. לכן מומלץ להצטרף לסיור מסודר, מלווה במדריך שלמד את הדרכים במשך שנה ארוכה, יצר את הקשרים ועשה את עבודת ההכנה. וכך, גם אנחנו הצטרפנו לקבוצה של חמישה זוגות, שאיתם יצאנו לטיול ג'יפים באדיבות חברת מדראפט. יחד עם גלעד המדריך, יצאנו לטעום פלח טעים במיוחד מהארץ הגדולה והיפה.

לנוכח כל היופי הזה, לא פלא שרומניה נחשבת לפנינה בלב דרום מזרח אירופה, מוקפת במדינות שהיו פעם חלק מהאימפריה של ברית המועצות. מצפון אוקראינה, ממזרח הונגריה ויגוסלביה לשעבר ובדרום גבול ארוך ומשותף עם בולגריה. לרומניה מוצא לים השחור, שם נפרסת הדלתא הגדולה של הדנובה, ושם גם חלפו הכובשים, ששהו בה והרסו, עד שהגיעו החדשים. תקופות המלוכה היו קצרות, מזיקות, והותירו אחריהן שלל ארמונות מנקרי עיניים.

משטר האימים של צ'אושסקו הותיר צלקות עמוקות בלב העם הרומני. אחרי משפט קצר נעלם המנהיג עם רעייתו, אבל מעטים ידעו לנצל את המצב שבין תקופת שלטון אחת לשנייה. מרבית התושבים נותרו בעוני עלוב, ספונים בכפרים נידחים שנסגרים עם בוא החורף. אך העוני אינו מעכיר את רוח העם הרומני. הרומנים חביבים, גאים ומקבלים את המטייל הזר בחיוך מבויש. רועי הכבשים והעזים שפגשנו בשדות הירוקים וביערות שמחו לחלוק איתנו קפה על המדורה בלב קרחת יער, הכפריים נפנפו לשלום כשחצינו כפרים רדומים.

לצד הרומנים חיים גם הצוענים הצבעוניים בדלות מאושרת ונטולת דאגות. פגשנו לא מעט מהם כשטיפסנו לרכסים הירוקים שמעל העיירה בראן. חלקם קצרו את השחת בעזרת מגל והעמיסו את הקציר על עגלות רתומות לסוסים. שם, על הרכסים הגבוהים, הכפרים הציוריים מזכירים את נופי שווייץ, אך הם יפים ופראיים מהם. באזור ההוא השבילים הולכים ונעשים קשים, הג'יפים מחליקים בעלייה והנהיגה הופכת לאתגרית ומהנה.

במהלך נסיעה כזאת הגענו לאגם פשטרה, שכלוא בין הפסגות המיוערות. שביל צר מטפס מעומק היער אל האגם הגדול ומשטחי דשא ופרחי אביב ממלאים את קרחות היער. מכל מקום בוקעים המים בקילוחים עדינים, שנאספים לנהר שוצף ורב עוצמה. האגם עצמו, שתחום בסכר ענק, הפשיר לא מזמן. בצדו זורמים מים המפעילים תחנת כוח זעירה, בראשו כפר קטן עם בתי עץ. שביל צר לצד תהום אדירה מוביל את הג'יפים אל סיניה, עיר תיירותית החבויה בין ההרים. בסיניה בתים נאים, בתי מלון, מסעדות משובחות ובעיקר-ארמון הפלש המפואר, עדות מנקרת עיניים לשלטון המלכים. בארמון גילופי עץ וציורי קיר, שבהם נהג צ'אושסקו להתגאות כשאירח בו את חבריו.

משם המשכנו לכפר ויסטרי, שם נפגשנו עם משפחה כפרית טיפוסית. במהלך המפגש זכינו לאכול בביתם את המאכלים המסורתיים, ללגום את המשקה החריף צ'ואקיה בלגימה אחת ולבצוע את לחם התירס הטעים. בנוסף זכינו לפגוש בבעלי מלאכה שאומנותם כמעט נשכחה, כמו רועי הצאן, חובצי הגבינות ומכיני הפחם המסורתיים. לאחר מכן ביקרנו בכנסייה העתיקה המוקפת בחומה עם מגדלי שמירה. בעבר, בעתות צרה, היו ממהרות משפחות הכפר להתחבא בין החומות.

אחרי ששמחנו עם תושבי ויסטרי, המשכנו לעיר העתיקה סיגישוארה, שנחה על הר. העיר היפהפייה הזאת נשתמרה מימי הביניים. היא עטופה בחומה גבוהה עם צריחי שמירה, ובין סמטאותיה המרוצפות בניינים וכנסיות עתיקים, וגם ביתו של וולאד צפש דרקול-דרקולה האגדי. את הלילה בסיגישוארה העברנו באחד מבתי המלון בעיר, שלו תקרות מצוירות ומרתפי יין אפלים שבהם הדמיון חוגג.

לרומניה לא הגענו עם ציפיות, המעט שקראנו על המדינה לא בישר טובות. לרגע לא חשבנו שנפגוש מראות נוף מדהימים, אך בסוף התבדינו. ההכנה שלנו וכמות הידע שצברנו הייתה עלובה למדי. כל דלת נפתחה בפנינו עם חיוך רחב, לעתים עם הבזק של שיני זהב. חמישה ימי טיול ברומניה שינו את דעתנו על המדינה ובהחלט רשמנו אותה לסיבוב נוסף, ארוך יותר, אל הנופים המסחררים, אל האוכל המתובל ואל האנשים מאירי הפנים.

הכותב היה אורח חברת MEDRAFT 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...