פרופ' סטריינג'לאב: שאלות מעניינות על אהבה
איזה זוגות ייפרדו אחרי שנה ואיזה יזדקנו מול השקיעה? למה נשים מוכנות למות בשביל גבר שדורך עליהן ואדישות למי שאוהב אותן? והאם אי פעם ימציאו כדור שיגרום לנו להתאהב במישהו שבאמת פנוי לקשר?
מתברר שהקרבה לאדם האהוב גורמת לכך שהמוח מאבד חלק מיכולתו להעריך נכונה את האופי והאישיות של האדם הנאהב. תופעות דומות נצפו גם באימהות צעירות ביחס לתינוקות שלהם - גם הן בטוחות שהילד שלהן מושלם למרות שהוא לא."
ואם זו לא נחמה, אז מה כן?
בעולם נערכים מדי שנה אלפי מחקרים שמתמקדים ברגש החמקמק שבונה את כולנו. כבר עשורים רבים שהאהבה היא מושא תשוקתם של מדענים שאפתניים, שמנסים להבין האם יש לה חוקיות: האם ניתן לדעת מראש אילו זוגות ייפרדו אחרי שנה ואילו יישארו להזדקן ביחד? למה נשים מוכנות למות בשביל טמבל שדורך עליהן, ואדישות למי שאוהב אותן באמת? איך זה שדפיקות הלב והפרפרים נעלמים מיד עם התשלום הראשון של המשכנתה? ומהן הסיבות שמובילות אותנו דווקא לאדם מסוים?
"מחקרים חדשים מוכיחים שוב שדפוס האהבה שלנו כלפי בן הזוג נקבע במידה רבה על סמך האנשים שפגשנו בתחילת החיים, כשהכוונה היא בעיקר להורים שלנו," אומר פרופ' יובל. "היום, אחרי מאות מחקרים, ברור יותר מתמיד שהדפוס של האהבה שלנו כלפי ההורים יקבע במידה רבה איך ייראו האהבות שלנו בהמשך: האם נהיה מאהבים אדישים או שנהיה דביקים וחרדתיים, כאלה שרק מפחדים שיעזבו אותם."
מה שנקרא בעגת הרחוב: "המטלפנים האובססיביים."
"אכן. יש לא מעט אנשים שאימא שלהם לא הייתה זמינה והם פיתחו דפוס התקשרות חרדתי. הם תמיד מפחדים שאימא תלך ולא תחזור, כך שמספיק, לצורך העניין, שלא מחזירים להם טלפון, כדי שהם ישקעו בחרדה אמיתית. אדם כזה יכול בתחילת הקשר להיות מאוד כיפי ומשקיע, ורק בהמשך מתברר שגם 20 טלפונים ביום לא מספיקים לו כדי לחוש בטוח. הוא באמת מאמין כל הזמן שעוד רגע עוזבים אותו, וכמובן זו נבואה שמגשימה את עצמה. באוניברסיטת קולומביה עקבו אחרי סטודנטיות בתחילת מערכת יחסים, וביררו איתן עד כמה הן חוששות שבן הזוג ינטוש אותן. אצל רוב הבחורות שהיו יותר מודאגות הוא אכן עזב, כלומר הן הביאו על עצמן את מה שהכי פחדו ממנו."
אז מה עושה מי שסובל מחרדת נטישה? הרי אי אפשר לנצח אותה.
"שום דבר לא אבוד. הייתי מציע להתייחס לזה כמו לנטייה; יש אנשים שנולדו עם נטייה להשמנה, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להיות רזים אם ישמרו ויטפלו. כך גם אדם שחווה קשר לא בטוח עם אימא: אפשר וצריך להילחם בזה, למשל בעזרת טיפול פסיכולוגי. ממש לאחרונה התחילו לטפל בחרדת נטישה עם כדורים כמו 'ציפרלקס' ו'פרוזאק,' והתברר שאנשים שהרסו לעצמם המון מערכות יחסים יכולים בזכות התרופות לקיים קשרים רומנטיים שסוף סוף יצליחו."
"מעניין שכשאנחנו חושבים על בן זוג רומנטי אנחנו נוטים לחשוב על העתיד, אולם הבחירה שלנו קשורה דווקא יותר לעבר," מוסיפה פרופ' איילה מלאך-פיינס, פסיכולוגית חברתית-קלינית ומהחוקרות הישראליות הבולטות בתחום האהבה הרומנטית. "אנשים נוטים להתאהב בבני זוג המזכירים להם באופן כלשהו דמויות משמעותיות
"את בהחלט תימשכי לכך שהוא חכם ורגיש, אך מה שיגרום לך להתאהב בו היא העובדה שהוא נוטה להיות מרוחק, בתנאי כמובן שהיה לך אבא מרוחק - שכן במקרה כזה בן זוג מרוחק ייתן לך הזדמנות לתיקון. כך גם הילדה שאביה בגד באימה, תבחר דון ז'ואן פלרטטן בתקווה שיהיה נאמן לה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, ההתאהבות שלה בדון ז'ואן מתרחשת דווקא בגלל הבוגדנות שלו ולא למרות הבוגדנות. אבל למרבה הצער במקרים רבים בני הזוג משחזרים את חוויית הילדות הקשה,
במקום לתקן אותה".
כלומר אנחנו נמשכים לאדם דווקא בגלל התכונות השליליות ולא בגלל החיוביות.
"אנחנו בהחלט נמשכים לתכונות חיוביות של אנשים, אך מה שגורם לנו להתאהב, בעיקר כשמדובר באהבות אובססיביות, הן ההזדמנויות לתיקון. הדבר המפתיע הוא 'חוכמת הלא מודע,' כלומר עד כמה המודל הרומנטי המופנם הוא מודל מתוחכם לתיקון של פצעי העבר. גם ניסיון קליני וגם המחקרים המצטברים מעידים עד כמה אותה אהבה רומנטית שאמורה להיות עיוורת, כלל לא עיוורת."
עוד הרבה לפני הנשיקה הראשונה, למדנו כולנו לשנן ש"הפכים נמשכים." בהייה אקראית בזוגות בקניון או ברחוב תאשש, לא אחת, את ההנחה הזאת - על סמך מאפיינים חיצוניים בלבד: הענק שתפס לו בחורה קומפקטית, הערס שאוחז בקיבוצניקית עם סנדלי שורש או המבוגר שמחבק בחום צעירונת. אבל חלקם הארי של המחקרים העדכניים, מגלה פרופ' מלאך-פיינס, מלמדים דווקא על כוחו הגדול של הדמיון במשיכה רומנטית. ככל שבני הזוג דומים יותר זה לזה מבחינת רקע, עמדות, ערכים, השכלה, גנטיקה, בריאות נפשית וכדומה - כן גדלים סיכוייהם להתאהב עד שכרון חושים.
"האהבות הגדולות כללו דמיון בין בני הזוג," היא מסבירה, "החל בדמיון בגובה, במבנה גוף, ביופי, ברקע משפחתי ובעמדות, וכלה בדמיון ברמת ההתפתחות הפסיכולוגית. עם זאת, אנו נוטים גם להימשך לאנשים השונים מאיתנו בהיבט משמעותי אחד: הגבר הרציונאלי נוטה לאישה אמוציונלית, ואישה ילדותית תיטה להימשך לגבר אבהי. זו התפיסה של בן הזוג ה'אידיאלי."'
זו לא טעות לראות בבן הזוג אידיאל לזוגיות?
"פרויד טען שהתאהבות היא שלב ילדותי בקשר זוגי, בו אנו רואים את בן הזוג בעיניים לא מציאותיות. זו הסיבה שהוא אמר שרצוי להתבגר ולאמץ ראייה ריאליסטית יותר של בן הזוג. אבל מחקר שנערך לפני מספר שנים מעיד כי תפיסה אידיאליסטית של בן הזוג היא נבואה שמגשימה את עצמה: כשאישה רואה בגבר שלה אדם רגיש ותומך ומתנהגת אליו בהתאם, הדבר יגרום לו להגיב כלפיה באופן זהה. כלומר, בניגוד למה שפרויד אמר, עדיף להחזיק בדימוי האידיאלי של בן הזוג, משום שהדבר יעודד אותו להתנהג בהתאם לדימוי ולתחזק אותו."
מה, אם כך, קובע האם בני זוג יישארו יחד או ייפרדו איש איש לדרכו?
"בסדרת מחקרים שערכו חוקרים בארצות הברית צולמו זוגות נשואים במהלך ויכוח. אחד הממצאים החשובים של המחקר היה שביטויים של בוז, ביקורת וזלזול הם בין המנבאים הטובים ביותר של פרידה."
אבל עוד לפני שמגיעים הוויכוחים, הבעיה העיקרית היא שההתאהבות נגמרת. איך זה שעם כל אלפי המחקרים בתחום עדיין לא המציאו כדור ששומר על האהבה גם אחרי 20 שנה?
"תתפלאי, אבל עובדים על זה," מפתיע פרופ' יובל. "בימים אלה אני מעורב במחקר שבודק חומר שנקרא אוקסיטוצין. ההורמון הזה מקשר בין עצבים במוח, ופעם חשבו בטעות שהוא מצוי רק אצל נשים. בעת קיום יחסי מין עולה ריכוז האוקסיטוצין פי שלושה עד חמישה בגברים, ובנשים אפילו יותר. האוקסיטוצין יוצר תחושה של חום, שמחזקת את ההתקשרות של בני הזוג וגם של האם והתינוק. במחקר שנערך בציריך אנשים קיבלו תרסיס של אוקסיטוצין לאף במהלך משחק שעניינו נתינת אמון, ומהר מאוד הם סמכו יותר על הצד השני. במחקרים מהזמן האחרון נמצא כי האוקסיטוצין גורם לנו להיות אמפתיים יותר, קשובים יותר, מוכנים יותר להעניק מעצמנו לבן הזוג ובשלים יותר לאינטימיות. הנתון הזה הוכח כבר בלא מעט מחקרים, וייתכן מאוד שזה בעצם הכדור עליו את מדברת. אגב, משתמשים בחומר הזה לא ככדור, אלא בתרסיס הזלפה."
אני מכירה כמה גברים שווים ביותר שכבר שנים בורחים מקשר מחייב. כל מה שצריך זה להזליף עליהם אוקסיטוצין כשהם ישנים, והכול יסתדר?
"זה כמובן מורכב יותר, אבל בהחלט מסתמן שהחומר משפיע משמעותית על נכונות ויכולת לאינטימיות והתקשרות. מובן שהכול בשלבי ניסוי ואי אפשר עדיין לקנות את החומר ב'סופר-פארם' ולהזליף, אבל המחקר בעיצומו. אני באמת סקרן מה יקרה עם זה, מי יודע, אולי עוד נספיק להשפיע על הגבר הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם