סינדרום ירושלים: הפקת אופנה בסמטאות עיר הנצח
עלינו לבירה עם הדוגמנית יעל רייך, מצוידים בפריטים של רוז'י בן יוסף, המעצבת שהלכה לעולמה לפני שנתיים והותירה אוסף רווי סמלים שמייצגים את הקונפליקט המקומי. עיר הנצח
הייתה זו שמלת כפתן אדומה שנארגה בדוגמת בד הכאפייה ושולבה ברקמה בדואית היורדת מקו הצוואר מטה. שתי נשים בדואיות בלבוש מסורתי היוו תפאורה אותנטית ואקזוטית לדגמים שעיצבה בן יוסף, שיצירותיה ניסו להוות גשר לשלום בין יהודים לערבים בגבולות החדשים שנוצרו במדינה.
"אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כובשת," סיפרה בריאיון האחרון שהעניקה, מספר שבועות לפני שהלכה לעולמה ממחלה קשה. "צריך לבנות יחסים עם הערבים, שהם לא ירגישו שאנחנו רוצים לנצל אותם. עד היום מי שדואג לי ומי שמתקשר אליי אלו דווקא הערבים מעזה. יש משהו בנאמנות שלהם שמאוד מרגשת אותי. אם הייתי יודעת את כל ההיסטוריה של בד הכאפייה, אולי לא הייתי נוגעת בו."

באופן פרדוקסאלי, הגל האתני שהציף את תעשיית האופנה העולמית באותם ימים מצא את דרכו ארצה כסגנון ישראלי שנרכש בשוקי העיר העתיקה: מהכפתנים ודוגמאות הכאפייה, דרך חרוזי עץ הזית, הרקמה הפלסטינית, ועוד.
אבל גם דלות החומר השפיעה על עיצוביה של בן יוסף: בשנת 1972 נבחרה שמלת "סלימה" בעיצובה - שמלת כפתן עם קפוצ'ון עשויה בד מולידור (בד מגבת זול וסמרטוטי שנוצר במפעל הטקסטיל "מולר" בנהריה) - כבגד המייצג את האופנה הישראלית באגף לתולדות האופנה במוזיאון "מטרופוליטן" בניו יורק.
השבוע מלאו שנתיים למותה של בן יוסף, שבמקביל לבית האופנה "משכית" הייתה אחראית לביסוסה של אופנה ישראלית ייחודית, השואבת
לרגל יום ירושלים שצויין בשבוע החולף בחרנו להנציח מחדש את הפריטים של בן יוסף על רקע סמטאותיה של עיר הבירה הישראלית, הקדושה לשלוש הדתות ומייצגת יותר מכול את שלל הגוונים, הרבדים והקונפליקטים העומדים מאחורי המושג ישראליות.







חנויות: קרן וולף, שבזי ;1 יוסף, דיזנגוף ;213 יעל מניה, מקוה ישראל ;14 הלגה עיצובים, ה' באייר ;12 אניגמה, ה' באייר ;34 אמור, ה' באייר ;6 רוז'י בן יוסף לרקמה, מתוך התערוכה באירוע ; Dress codePas Pour Toi להשיג באבסולוט בגינרס; הסעות מי-שי שירותי הסעות בע"מ טל' 03-7514242.
שיער: יניב זאדה, דוגמנית: יעל רייך, ע. סטיילינג: לימור בר-אל, עיבוד תמונה: קרן סעד.








נא להמתין לטעינת התגובות



