הממלחה המבודדת: ההומיאופתיה מזהה טיפוסים בודדים
אתם נמשכים לאהבות אבודות, ממליחים עוד לפני שטעמתם, נאחזים בעבר, בלוטת התריס מגמגמת והים עושה לכם את זה? אפשר שמלח הוא התרופה שלכם, במובן ההומיאופתי של העניין. טור חדש של רחל שבי
אולי מיס האווישם, אחת הדמויות המסקרנות ב"תקוות גדולות" של צ'רלס דיקנס, יכולה לעזור עם התשובה. כי האווישם זו, גם כמה עשורים מאז שבן זוגה נטש אותה ביום חתונתם, עדיין משמרת את שרידי החתונה שלא התקיימה, את אהבתה שנכזבה: שמלת הכלולות שלא הסירה מעליה, העוגה האכולה, קורי העכביש והשעונים שעצרו מלכת. משמרת, זו מילת המפתח. וכמו מיס האווישם, גם אשת לוט הנמלטת מסדום הנחרבת מסבה מבט אל העבר ולא פונה אל העתיד. אבל אשת לוט גם נותנת לנו כיוון מובהק אל עבר התשובה, ובעצם – אל עבר הריפוי: היא נמלטת ממאגר המלח הגדול בעולם, ונענשת בהפיכתה לנציב מלח.
בהומיאופתיה, מבטאות שתי הנשים פן מובהק של מארג התכונות של מי שזקוק לתרופה המופקת ממלח, הנחשב לאחת התרופות הארכיטיפיות, הוותיקות והשימושיות ביותר ברפואה זו. הוא מבטא את הקושי להשתחרר מהעבר - על הרע שבו, וביטויו באבל, בצער, ובכעס – אך גם על האחיזה בטוב שבו גם לאחר שזה כבר אינו עוד חלק מההווה. המלח יינתן למי שמתייבש, מתכמש, לא שולח ולא סולח, והוא מתאר מצבים שרובנו חווים בשלב כלשהו בחיים.
גם סלביה פלאת' ידעה לבטא את זה היטב: "וסביב ביתה הקימה / מחסום של תיל / בפני רוחות האיבה / ששום בן-מרי לא יוכל לקוות / להבקיע אותה בקללה, באגרוף, באיום, / או אף באהבה" ("רווקה", בתרגום שמעון זנדבק).

התרופה ההומיאופתית המופקת ממלח שולחני קרויה נאטריום מוריאטיקום (Natrium muriaticum), וכמו כל תרופה הומיאופתית קלאסית היא מבוססת על סדרות של דילולים במים ושל ניעורי התמיסה לסירוגין, עד שבמוצר הסופי לא ניתן עוד לזהות עקבות מולקולריים של המלח במים. באופן אירוני, דווקא התרופה ההומיאופתית הזו ממחישה את היעילות של תהליך הדילול-ניעור הזה. תמציתו של התהליך, הקרוי "פוטנטיזציה", היא הפיכת החומר בצורתו הגולמית לבעל פוטנציאל ריפוי עמוק ומשחרר. כלומר, באופן סמלי, שחרור המהות הפנימית, הפעילה, האנרגטית, מקליפות החומר.
המלח הוא חומר משמר. קולינרית, תרבותית ("ברית מלח" במקרא מסמלת קשר נצחי בין העם לשושלות המלוכה והכהונה) – וגם הומיאופתית. כאן, במובן הפתולוגי, הוא מתאים למי שמשמר בקרבו צער ממושך ופצעי עבר, ואינו מסוגל לבכות ולשחרר את הכאב הכבוש. העומס השלילי שלא מוצא פורקן מאכל את הנפש, מרעיל באמצעות טינה.
אם נבקש הסבר בודהיסטי, נוכל לומר כי מי שזקוק ל"שיעור של המלח" מתקשה לקבל שלתופעות ישנו טבע משתנה, ארעי, לא תמיד נשלט. האדם הזה מפעיל היקשרות יתר, ולכן כדי להימנע מלזרות לעצמו מלח נוסף על פצעיו – יפגין בהמשך חוסר היקשרות, יתרחק ויימנע.
בנסיבות מסוימות, יש שיצליחו לתעל את הריחוק הרגשי לנתיב חיובי, ולהלביש מסכה על גבי הפצע. כמו מתאבקי הסומו, המפזרים מלח בזירה טרם ההתגוששות כדי שזו תהיה הוגנת, אנחנו רואים שהנטייה לריחוק מאפשרת אובייקטיביות, שיפוט טוב והקשבה
אנשי המלח בהחלט יכולים להיקרא "מלח הארץ", ביטוי שהתקבע כסמל של יושרה ואיכות. מי שזקוק למלח ההומיאופתי יסייע לעלמות במצוקה – וגם לעלמים, לא ייתפס בחולשתו ולא יסגיר רגשות. להיפך: כמו הביטוי השגור באנגליה ומתייחס לאיפוק הבריטי המפורסם, "stiff upper lip", הוא ידאג שהשפה העליונה לא תרעד - סימן היכר ראוי של ג'נטלמנים מהממלחה המאוחדת.
אבל המחיר של המופנמות, המסוגרות, יכול להרחיק לכת ולמצוא את ביטויו בהימנעות בכל מחיר מקשר, או בחיפוש אחר קשרים בלתי אפשריים, או בלתי ניתנים למימוש. אלזה לסקר-שילר, המקוננת על חייה מאז מות אהובה – נקודת משבר שבהחלט עלולה להסיט למסלול הדורש את הטיפול ההומיאופתי הזה – מעידה על עצמה: "ואני כספר החתום לידידַי / ולזרה עד מאד הייתי להם" ("סנה הוי", מתוך הלקט "שיר אהבה", בתרגום שמעון זנדבק,עם עובד 2009).
אכילה בצוותא של לחם ומלח היא סמל תרבותי של הכנסת אורחים ואף כריתת ברית. מעניין שבעברית יש לנו ערך מוסף, שעולה בקנה אחד עם המידע ההומיאופתי: לחם ומלח נבנים ומדברים באותן אותיות. באבחון ההומיאופתי, העדפות של מזון נחשבות לאינפורמציה חשובה, ובקליניקה אנחנו רואים שמלבד סימן "מסגיר" - המלחה שיטתית של האוכל לפני שטועמים ממנו - מי שזקוק למלח בצורתו ההומיאופתית גם מאד מתאווה לאכול לחם.
וריאציה נוספת על האותיות, המתבטאת בדפוסי הרגש, היא הקושי להפעיל חמלה. זריית מלח היא אקט מלחמתי קדום, שבו הצבא המנצח פיזר מלח על האדמה כדי להפגין כיבוש ולהותיר אותה בשיממונה. אותה "ארץ מלחה", כלשון ירמיהו, נותרת מאוכלת, שוממת, ומעניין שהמילה "מלח" בלטינית התגלגלה בשפות שונות במילים שפירושן "חייל", ובעברית "מלח" נשזר ב"מלחמה".
"תיבול" של הדפוסים האלה בעזרת תיאורים קליניים יכול, מטעמים מובנים של אתיקה, להתבצע בצורה תמציתית ובטשטוש מידע מזהה. ילד בוגר ואחראי לגילו, אך גם כעוס ומסוגר, סבל ממיגרנות ומבעיות עצביות שהתבטאו בטיקים. הוא נרפא מכל קשייו בעקבות התרופה ההומיאופתית הזו. מקרה שני היה של אישה בשלהי שנות השלושים לחייה שמעולם לא היה לה קשר זוגי מכל סוג שהוא. מסיבות שלא נימקה - גם לא לעצמה - במשך שנים ארוכות של טיפול פסיכולוגי, היא היתה מרוחקת וסירבה בנחרצות להצעות שידוך. בהתבסס על הדפוסים הללו ועל זיקות גופניות שיתוארו מייד, היא קיבלה נאטריום מוריטיקום, ותוך שלושה חודשים דיווחה שהחלימה מקשייה והתארסה.
מקרה אחר היה של אסיר "צווארון לבן", שמיום הרשעתו לא הצליח לבכות וללבן את הצער על ההרשעה והשנים האבודות, ופיתח בעיות עור קשות. בעקבות הטיפול ההומיאופתי הוא הצליח להיפתח, להתאבל – ולשקם את חייו. זכור לי גם מקרה של חתולה צעירה ש"התאהבה" בחתול של השכנים. מימוש האהבה בין השניים לא התאפשר: היא היתה מעוקרת והאובייקט הנחשק היה קצת אדיש אליה - ובעיקר מסורס. היא נעשתה עצבנית, החלה ללקק מלחיות (כן, קראתם נכון), לנשנש זיתים מלוחים ולחטוף לבעליה את הלחם היישר מהפה. מנה אחת של התרופה ההומיאופתית הרגיעה אותה מאד, וגם את התשוקות הקולינריות הלא-אופייניות.
הספרות ההומיאופתית מונה למעלה מ-17 אלף (!) סימפטומים שונים המתחברים לדמותו של הנאטרום. ברור שאין טעם לפרט את כולם, אך אלה הן כמה מהבעיות השכיחות אצל מי שיכול להיעזר בתרופה הזו: בעיות בתפקוד בלוטת התריס, מיגרנות, תופעות של קדחת השחת, הרפס, אפטות (פצעים בפה), נזקי מלריה, אסטמה, קשיי שינה ותסמונת קדם וסתית. באופן כללי, נוטים מי שעשויים להיעזר במלח ההומיאופתי לסבול מחום (במובן הפיזי של טמפרטורה, אך גם החום כהזמנה להתקרבות). גם הים משמש תמיד נקודת התייחסות דיכוטומית, משום שקרבתו נוטה לשפר את מצבם או לדכדך אותם עוד יותר, כפי ששר אביב גפן: כשעצובים הולכים לים / לכן הים מלוח.
אני רוצה לחתום בבית מתוך שירו הנפלא של אלכס בן ארי, שהתפרסם בספרו "ימים סמויים", ושלטעמי מציג את האפשרות להתרפא וללמוד את הלקח של המלח: "שרשרת איים בודדים אנחנו. / טרופי ספינות מבלי שהפלגנו. / איש על אי�ו נגלה את האש, / נמציא כתב. נציב דחלילים בשדותינו / להרחיק את הבדידות. אך יש וראותינו חזקות / ונקרא איש לרעהו מבעד לרודנות הים. קרבים לאט. במשורה. בחסד. / בכוח תנועתן של יבשות".
רחל שבי מטפלת בהומיאופתיה קלאסית, חונכת ומרצה. היא פעילה בוועד האגודה הישראלית להומואופתיה קלאסית ואחראית על הוראת ההומאופתיה בארץ.לאתר הבית







נא להמתין לטעינת התגובות



