שאנטי אלגנטי: איך מכינים פּטֶה שעועית
שעועית היא השמלה-השחורה-הקטנה של כל מזווה. חייב להיות לפחות סוג אחד שלה בכל בית, ועם טיפול נכון אפשר לקחת אותה כל פעם לכיוון מפתיע חדש, כמו למשל פּטֶה שעועית אדומה
שעועית, שעועית, גרגר מכשף
ככל שתאכל יותר, יותר תצפצף
ככל שתצפצף יותר תרגיש יותר שִמחה
אז תאכל שעועית בכל ארוחה!
השעועית וחבריה האחרים ממשפחת הקטניות נחשבים בריאים ומומלצים בשל תכולת החלבון והברזל הגבוהה שבהם. בגלל תכונות אחרות שמאפיינות את השעועית היא לא רכשה לה שם של מזון אלגנטי, אבל לא נראה שזה אכפת לה – אוכלים אותה בכל העולם, זניה רבים מספור, והיא סופגת בשמחה את כל הטעמים, מהחריפות של הצ'ילי קון קרנה המכסיקני ועד המתיקות של לחמניות אנאפן יפניות ממולאות במחית שעועית אדומה.
אני גיליתי ששעועית היא השמלה-השחורה-הקטנה של המזווה. על השמלה השחורה הקטנה אומרים שבארונה של כל אישה חייבת להיות אחת כזאת. אם את דלפונה ומלתחתך צנומה, שמלה שחורה קטנה אחת תספק לך את כל ההופעות הנדרשות. בעזרת תכשטת מתאימה, אביזרים ותסרוקות את יכולה לדלג בין השאנטי לאלגנטי, בין המאופק למפוקפק. ככה גם השעועית. חייב להיות לפחות סוג אחד שלה במזווה, בעיקר אם אתם צמחונים. אספקת החלבון מובטחת, וכל מה שנשאר זה להחליט איך מאבזרים אותה היום. מתכון אחד, פשוט עד להביך כמעט, יכול להתנהג כניגוב לבנטיני ממשפחת החומוס או כמטבל פלצני שיסתדר מצוין עם השם "פּטֶה שעועית" ויוסיף גוון ורוד ענוג לשולחן האוכל. תיכף נגיע אליו.
כצמחונית אני נוהגת להתיידד עם הרכיבים שאני קוצצת, חורכת וממליחה. אין לי תרנגולות ועגלים לפטפט איתם, אז אני מעמיקה את ההיכרות שלי עם הטבע הדומם של המטבח, גם אם "טבע דומם" הוא לא בדיוק ההגדרה לשעועית. למדתי שקטניות למיניהן הן היבולים הראשונים שבני האדם תרבתו. החקלאים ילידי אמריקה מגדלים שעועים מסוגים שונים כבר 6,000 שנים וכריסטופר קולומבוס הוא שהפיץ את הזרעים העטופים בתרמיל ברחבי העולם. אבל במזרח התיכון לא חיכו לקולומבוס.
הוכחה מספר 1: רבי יונה אומר בתלמוד הירושלמי: "למה נקרא שמה שעועית? - שהיא משעשעת את הלב, ו'מהלכת' את בני מיעים". הרבי, כמו הילדים האמריקאים, ידע ששעועית זה כיף. בתקופת התלמוד לא הכירו את הזנים המשייטים בחמין, שכאמור, אז עדיין לא הגיעו לחופי הים התיכון, וכנראה שמדובר בזן אחר של קטנית - אולי לוביה.
הוכחה מספר 2: את החכם היווני פיתגורס אנחנו מכירים בעיקר כמתמטיקאי, אבל מדובר, רבותיי, באייקון לייף-סטייל בטוגה. חסידיו של פיתגורס היו צמחונים ולמעשה בתקופתו צמחונים כונו "פיתגוראים". תזונתם של התלמידים הייתה חפה מבשר אך גם משעועית. קיימות כמה השערות בנוגע לאיסור המוחלט על
ההשערה המקובלת ביותר לחשש מפני השעועית היא התפיסה הקדומה שלפיה אנשים ושעועים עשויים מאותו החומר. פרשנות יצירתית אומרת שבאותה תקופה רווחה הסברה שבשעועים "יש את הכמות הגדולה ביותר של חומר מונפש שממנו עשויות הנשמות שלנו". השורש הלטיני animus, שמשמעותו "רוח חיים", "נפש" או "נשמה", מקביל ל-anmoi ביוונית, מילה שמשמעותה "רוח". השעועית, לטעמו של פיתגורס, עשתה יותר מדי רוח, והוא הוציא אותה מחיי החומר שלו. ובאותה הרוח – הנוצרים הרומאים הקדומים נהגו להכין תבשיל של קטניות ומרווה ביום השני של חודש נובמבר, יום המתים, ולהשאיר אותו מחוץ לבית עבור הנשמות שמהלכות על פני האדמה. לא ברור מי נכנס במי – השעועית ברוחות או הרוחות בשעועית, על כל פנים על פי המסורת, הילדים אכלו את שיירי התבשיל שהותירו אחריהם המתים. בפסטיבל החורף של יפן נהוג לפזר פולי שעועית מחוץ לבית ולבקש "שטן בחוץ, מזל בפנים".
עכשיו, הגיע הזמן לעשות משהו עם הפולים המקסימים האלה. החיסרון המרכזי של קטניות גדולות הוא שצריך להשרות אותן ללילה לפחות, וגם לאחר מכן הבישול ממושך יחסית. לכן, על מנת לייעל תהליכים, מומלץ להשרות ולבשל במים ללא תבלינים כמות גדולה של שעועית, חומוס או פול בכל פעם. מבשלים עד ריכוך, אבל מבלי להגיע לשלב שבו הגרגרים מתפרקים. את העודף שאין בו צורך למתכון שומרים במקרר או בפריזר ושולפים לפי הצורך כתוספת חלבונית למרק, סלט או נזיד או כמלית למאפים מלוחים. במי הבישול וההשריה אפשר להשתמש להשקיית העציצים. במתכון שלפניכם רצוי להשתמש בשעועית אדומה או בשעועית מנומרת בגלל הצבע הוורדרד היפה שמתקבל, אבל ניתן להשתמש בקטניות כמעט מכל סוג, כי מה שיש כאן זו בעצם גרסה צבעונית לחומוס.
פטה שעועית / "חומוס" משעועית
רכיבים:
½1 כוס שעועית אדומה או מנומרת מבושלת (הכמות לאחר הבישול)
5-4 כפות טחינה גולמית
5-4 כפות שמן זית או לפי הטעם + שמן זית לזילוף
1 כף מיץ לימון או לפי הטעם
מלח ופלפל
ההכנה:
משתמשים בשעועית מבושלת פושרת. אם הכנתם מראש ושמתם במקרר, מחממים אותה עם מעט מים. מסננים את מי הבישול ושומרים אותם. מכניסים למיקסר את כל המרכיבים ומערבלים. מוסיפים את נוזל הבישול לפי הצורך לקבלת מרקם משחתי חלק. אם יש צורך להסמיך, מוסיפים טחינה או עוד גרגרים מבושלים. טועמים ומתקנים תיבול.
הגשה בגרסת הניגוב: מסדרים בצלחת כמו חומוס עם מכתש ליציקת שמן זית ומפזרים פטרוזיליה למעלה. מגישים עם פיתות, חמוצים וזיתים. מומלץ להגיש חמים או בטמפרטורת החדר.
הגשה בגרסת הפטה: מברישים דפנות פנימיות של צלוחית בשמן זית, ממלאים בממרח השעועית והופכים על גבי צלחת. מגישים עם צנימים או קרקרים ולא מזכירים את המילה חומוס.
הערה: שמן הזית יכול להפוך את המאכל מסתם יציקה למעדן. אל תתפשרו על האיכות שלו דווקא בגלל שמשתמשים בו כאן בכמויות די נדיבות.
הזנה: 9. כבר אמרנו ששעועית היא מקור טוב לחלבון וברזל. הלימון שבמתכון יעזור לברזל להיספג. יחד עם פיתה או לחם מקמח מלא וכמה ירקות תקבלו ארוחה מושלמת, אך עם זאת, לא מומלץ להפריז.
ידידותיות לסביבה: 9. כל הרכיבים מקומיים, אך מדובר בבישול ממושך. רצוי לקנות את השעועית, ואם אפשר גם את הטחינה והשמן, בתפזורת במכלים או שקיות רב פעמיים.
ידידותיות למשתמש: 8. קל לתפעול, אבל דורש היערכות מראש.
הדאווין: 10. כי יגידו לכם "וואו! חומוס משעועית" או "מממ פאטה!"
זיל הזול: 9. רוב המרכיבים זולים, אבל מומלץ להשקיע בשמן הזית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם