ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

ממשלת ארה"ב מודיעה בתדהמה: אזור 51, בערך מה שחשבתם

דוקא עכשיו, כשלמאלדר יש זקן עבות, נחשף פלח מהאמת שמאחורי כור מחצבתן של מרבית תיאוריות הקונספירציה והחוצנים של המאה ה-20. מפקדי "אזור 51" מוסרים, לראשונה, את גרסתם לאירועים

רועי אור | 10/5/2010 9:50

"אזור 51" הוא המוסד הצבאי המפורסם ביותר בעולם, אבל רשמית הוא לא באמת קיים. לפחות, לא עד היום. אם הוא היה קיים, הוא אמור היה להיות ממוקם במרחק כמה עשרות קילומטרים מלאס וגאס, במדבר נוואדה, בין בסיס חיל האוויר האמריקני לשטח נטוש ששימש בעבר לניסויים גרעיניים.

אבל על פי השלטונות האמריקנים - לא היה ולא נברא. אי אפשר לנסוע באזור הסמוך לאזור 51, ועד לאחרונה היה כל המרחב האווירי שמעל לאזור ועד החלל החיצון סגור לתנועת כלי טיס. כל אזכור של אזור 51 נמחק ממסמכים רשמיים, אפילו מאלה שכבר לפני עשרות שנים הוסרה מעליהם הסודיות.

כשטח שמוקף חומות של חשאיות, וברור לחלוטין שמתרחשים בו אי אילו עניינים שמוסתרים מעיני הציבור - לא מפתיע שאזור 51 הפך להיות עמוד תווך חשוב בכל הקשור לתיאוריות קונספירציה, במיוחד אלו הנוגעות לפעילות חוצנית על פני הפלנטה. בין ההסברים הבולטים לגבי המתרחש במקום היתה התיאוריה לפיה מדענים אמריקנים מפתחים בו כלי טיס סודיים, המבוססים על טכנולוגיה חייזרית.

לפי הסיפורים, שקיבלו אחיזה במציאות דרך סרטים הוליוודיים והסוכנים החשאיים מאלדר וסקאלי, במקררים בבסיס שמורות בהקפאה עמוקה ותחת שמירה קפדנית גופות חייזרים קפואות ניצולי מה שכונה "תקרית רוזוול", שהיו אובייקטים לניסויים חודרניים. ואילו מתחת לשטח הבסיס מסתעפת רשת מנהרות תת קרקעיות, המחברת ברשת תחבורה סודית בין בסיסים סודיים נוספים ברחבי ארה"ב.

בתחילת שנות ה-2000 פורסם בתכנית "טודיי שואו" כי שבעה אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב מאמינים כי הנחיתה על הירח בוימה וצולמה למעשה באזור 51. לצד אלה אפשר למנות את מיליוני המעריצים של הסדרה אקס-פיילז, שגדלו על הרעיון לפיו "האמת נמצאת אי שם בחוץ", או ליתר דיוק בהאנגרים של אזור 51. אגב, האנגרים שעל פי הממשלה האמריקנית לא קיימים כלל, אבל בגוגל ארת' הם לגמרי שם.

הבעיה עם אזור 51 היתה, מאז ומתמיד, שאיש "מבפנים" לא אישר מעולם, ולו גם שמץ מאותן השמועות, לאחר שהממשלה הצליחה ליצור חומת שתיקה הרמטית סביב הנושא. עכשיו, לראשונה, פותחים חמישה אנשי צוות שעבדו בבסיס את הפה, ומספרים לתקשורת מעט מקורותיהם במקום. הם כיום בגילאי 70-90, ומורשים לדבר על חלקם בפרויקטים שהסי.איי.איי ביטל את סודיותם בשנת 2007. מדובר, בין השאר, בתכנית לבניית מטוסי אוקסקארט שבה היו מעורבים: מטוסי ריגול חדשניים שטסו במהירויות של פי כמה ממהירות הקול.

ניסויים צבאיים סודיים בכלי טיס דמויי דסקית. אזור 51 אקס פיילז - כרזת הסדרה

פרויקט שחור

מעדויותיהם של אנשי הפרויקט אפשר ללמוד שלפחות חלק מהסיפורים והפולקלור סביב אזור 51 מבוסס על עובדות אמיתיות. כך, למשל, הם מספרים שבתקופה שבה עבדו בבסיס הם קיבלו משכורות במזומן או בהמחאות של חברות מסחריות: התלושים מעולם לא היו שייכים לגוף ממשלתי רשמי כלשהו, בוודאי לא לצבא ארה"ב. הם גם מדווחים על שימוש בשמות בדויים ובקודים סודיים של דיווח בכל פעולה שביצעו במסגרת עבודתם. בשפת הסי.איי.איי הוגדרה התנהלות זו "פרויקט שחור".

את העדויות בדבר הצפיות הרבות בעב"מים סביב האזור הם מייחסים לתושבים

מקומיים ולטייסים שלא היו בסוד הפרויקט – וצפו למעשה במטוס הריגול הניסיוני אוקסקארט. לדברי אנשי הצוות, למטוס היה מבנה דמוי דיסק, וטייסים באזור נאוודה שטסו בגבהים נמוכים היו עדים לעתים לטיסות ניסוי של האוקסקארט שטס גבוה מעליהם, ועל כן ראו למעשה את גחונו. מהירותו היחסית של מטוס הריגול, הגבוהה כמה מונים מאלו של מטוסי אותה תקופה, וקרני השמש שהשתקפו ממנו, הקנו לו, באופן טבעי, מראה עב"מי מובהק.

קולונל האג "סליפ" סלייטר, בן 87 כיום, היה המפקד של אזור 51 במהלך שנות ה-60. הוא מספר בראיוןשהעניק לאחרונה למגזין אל.איי טיימז שבמהלך השנים שפיקד על הבסיס התקיימו במתחם 2850 טיסות מבחן של מטוס הריגול, ומסכם: "הרי לכם כמות אדירה של צפיות בעב"מים".

הנוהל, לדברי סלייטר היה קבוע: הטייסים האזרחיים שהבחינו במטוסי הריגול הניסיוניים היו מדווחים על נוכחות העב"ם לממונים עליהם, ועם הנחיתה בקליפורניה פגשו בסוכני אפ.בי.איי שדרשו מהם לחתום על טפסי סודיות. אבל למרות הדרישה לשקט תעשייתי, לא כל הטייסים שמרו בסוד את מה שראו, ומכאן נולדו אגדות העב"מים של אזור 51. המספר הגדול של צפיות בעצמים בלתי מזוהים באזור נאוודה הצית בשלב מסוים מהומת עולם, שאילצה את חיל האוויר האמריקני לייסד את פרויקט "הספר הכחול" הזכור לטוב מסדרת האקס פיילז, שמטרתו המוצהרת היתה תיעוד הצפיות בעצמים בלתי מזוהים באזור.

בלי חוצנים

אגדות העב"מים שצמחו במהרה גם נתנו השראה לכמה מעשי קונדס. אחד מטייסי האוקסקארט לבש על עצמו פעם חליפה ומסיכת גורילה וטס הפוך בצמוד למטוס פרטי. כשהטייס המרוגש פנה יותר מאוחר לכתבים וסיפר שראה מטוס בלי פרופלור שהטיס קוף, הוא קיבל כתגובה בעיקר צחוקים מבטלים ומזלזלים. תקריות מעין אלה הרתיעו טייסים פרטיים מלדווח על "כל מיני דברים מוזרים" שהיו עדים להם באזור. לעתים היו אלה טיסות ניסיוניות אמיתיות, בכלי טיס בלתי מזוהים שהיו גם הם אמיתיים בדרכם.

מאחר שמעטים מבין אנשי הפיקוד העליון של חיל האוויר האמריקני בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הוכנסו בסוד העניינים של פרויקט אוקסקארט, עוררו העדויות על עבמ"ים באזור דאגה גם בקרב אנשי הצבא עצמם. היו גנרלים שהאמינו כי הרוסים שולחים כלי טיס סודיים לסיבובים בשמי ארה"ב, כדי ליצור היסטריית המונים בשל מה שהוגדר כחשש לפלישת חוצנים.

ההמראות הרבות של מטוסי האוקסקארט, וגם תקלות שונות כמו נחיתות חירום והתרסקויות באזור, יצרו מערכת של הפחדות ושוחד מול מי שנחשף למה שאסור לראות, מגלים עכשיו אנשי צוות אזור 51. משפחות שצילמו בפיקניק סמוך למקום פגשו מהר מאוד אנשי סי.איי.איי שהחרימו את סרטי הצילום והזהירו שלא ידברו על התקרית. במקרים אחרים שולמו פיצויים בסך אלפי דולרים לשריפים ולאזרחים, כדי למנוע פטפטת מיותרת. ג'יימס נוס, לשעבר אחראי על אבטחה במתקני 51, הוסיף: "אני לא חושב שהיה אכפת לממשלה ולסי.איי.איי מסיפורי העב"מים שצמחו. זה אפילו עזר להם להסתיר מה באמת התרחש שם".

נוס, כמו שאר אנשי אזור 51, טוען שמעולם לא נתקלו בחייזרים או בטכנולוגיה חוצנית במתחם. אבל נראה שאיש לא מוכן לקבל את הדברים כהווייתם – אלא לכל היותר כפלח אחד מהאמת לגבי מה שהתרחש באזור באותן שנים. הרי מן הסתם האינפורמציה שמשחררים לנו עכשיו, באיחור מדאיג של עשרות שנים, היא עדיין חלקית. באותה מידה, בעוד עשור או שניים עשוי מישהו בצללים האפלים של סוכנות הביון האמריקנית להחליט שאנחנו בשלים לדעת יותר.