רוצים הוד: ראיון עם המעצבת ליהי הוד
אם תרצי שהמעצבת ליהי הוד, אחותו של האמן ניר הוד, תעצב את שמלת כלולותייך, תצטרכי: .1 הרבה כסף. .2 לתת לה להוביל. .3להסכים לנעול נעליים שחורות. תסמכי עליה. לגליאנו זה עבד
היא בחורה מלאת סתירות, נערת טבע זרוקה מצפון תל-אביב שמעידה על עצמה שהיא טנורקסית (מכורה לשיזוף,( וכמי שלמרות כל ההצלחה והאופציות הבינלאומיות שלה - שעליהן נרחיב בהמשך - בוחרת לחיות בישראל. "דווקא דלות החומר היא שיוצרת משהו אחר," היא אומרת. "בשמלות הכלה שלי הייתי רוצה לחזור לגלאביות ולפשטות ולחומרים האפריקאיים שהתרגלנו לראות במגזינים של פעם כאופנה ישראלית. זה גם פאתטי בעיני לנסות ליצור כאן קוטור כשאין מי שיעצב אותו, מזג האוויר לא מתאים ואין מורשת. איך אני יכולה לבוא ממקום של חוסר תרבות ולייצר משהו שהוא לא שלי."?
הוד מעצבת בעיקר שמלות כלה, "אבל לא בנישה הרגילה," לדבריה. "כשתבואי אלי לחנות לא יהיו לך 20 שמלות כלה לבחור מהן. יש לי הרבה חלקים נפרדים ושמלות לא גמורות. כלה מגיעה אלי, אני מראיינת אותה ואז מתחילה לדגם עליה את הבגד."
- בחרת נכון כלכלית, תעשיית הכלות בארץ רווחית במונחים של ייאמנו.
"תשמעי, אני מתה על זה. הייתה תקופה שחייתי בניו יורק, שם תעשיית הכלות היא משהו מטורף, ואחרי הפורנו זו התעשייה הכי גדולה. ואני חייבת לאהוב את זה משום שזה מה שאני עושה."
- בתור בחורה שמצהירה שהיא מתכוונת להתחתן בסיני, מול 40 איש בגלביה וכפכפים, איך את מתחברת לנישה?
"דווקא מהמקום הזה אני מבינה למה הן רוצות להרגיש נסיכות וחיה איתן את הפנטזיה. אני הולכת עם הכלות עד הסוף, ואני אוהבת כלות. אני הכי אוהבת את הכלות שמגיעות עם כפתורים שהן אוספות במשך כמה שנים. אצלן חתונה זה הדבר הכי חשוב בחיים ואני איתן, למרות שאני אוהבת שהכלות שלי טבעיות ולא מתאמצות."
וכאן, כנראה, נחשפת עוד סתירה. מצד אחד, "אני אוהבת 'ללכלך' את הכלות שלי ולזרוק קצת צבע בתוך הלבן, כמו פרח או
רוצה שיתפרו לך שמלת כלולות אצל הוד? אין בעיה, אבל כדאי שתביאי בחשבון שזה הולך לעלות לך. מיס "איי דו" שלה, לדבריה, חייבת להיות ממעמד כלכלי גבוה. "קשה לי היום לעשות שמלות כלה זולות. אני מתמקדת בחומרים הכי טובים ובתפירות הכי טובות. כלות שרוצות שמלה ב5,000- שקל אני מפנה למקומות אחרים. לפעמים אחרי החתונה אני טובלת את השמלות בצבע שחור או כחול עבור הלקוחה והופכת אותן לשמלות ערב לכל דבר. חוץ מזה, אני מוכרת גם בגדי ערב ואת הקולקציה שלי שאף פעם לא אוותר עליה, משום שזה ה-ארון שלי, ואין שם שום דבר שאני לא הייתי לובשת. אבל גם הערב שלי מאוד לא לוקח את עצמו ברצינות."
- איך התגבשה ההחלטה לפתוח חנות משלך?
"ברגע שהבנתי שאני לא עוברת עם בן הזוג שלי לניו יורק (מה שקרה לאחרונה, ו.ד,( הכל קרה מהבטן. עבדתי מהבית כל הזמן, ובמקרה נכנסתי לחנות והרגשתי את כל האנרגיות ואמרתי לאמא שלי 'עכשיו אני חותמת חוזה.' עשיתי תוכנית עסקית מצחיקה ולקחתי הלוואה מהבנק, בגלל זה אני עובדת כמו מטורפת ולא ישנה כל כך טוב בלילה. החנות שלי היא פינתית. פינות עושות לי את זה. השיפוץ נמשך הרבה זמן ועשיתי הכל לבד. היה חשוב לי שהכל יהיה כמו שדמיינתי. הקארמה של האזור טובה, והחבר'ה מקסטיאל (חנות הריהוט המפורסמת שנמצאת בשכנות, ו.ד) מפרגנים."
- ממי ירשתם את הנטיות האמנותיות המובהקות, ניר ואת?
"מהצד של אבא. אבא של סבא שלי היה חייט של הצבא הסובייטי, וסבתא הייתה תופרת במלחמת העולם השנייה חזיות מסדינים לכל העשירות שהיו באות אליה, והייתה מתקנת גרבי ניילון. מאז שהייתי ילדה תמיד ציירתי, למעשה אני חושבת שאצלי זה הרבה יותר חזק, כי ניר לא צייר כשהיה קטן כמוני. אני מציירת כבר מגיל ארבע."
- את מעצבת אופנה והוא מצייר. איפה נמצא החיבור ביניכם, לדעתך?
"גם ניר מאוד אופנתי בהווייתו. הציורים שלו הם מאוד 'פאשן.' הרבה יותר מהקונספט, הציורים שלו זועקים אסתטיקה. גם הבנות שהוא בוחר לצילומים שלו בעלות יופי מאוד מסוים."
- את וניר תמיד הייתם מחוברים זה לזה?
"תמיד היינו ביחד. כילדה תמיד הערצתי אותו, קודם כל מעצם זה שהייתי בת יחידה (לשניים אח נוסף, טל, ,36 ו.ד.( הוא תמיד עשה דברים נורא מעניינים ושיתף אותי. מגיל צעיר אני מתלווה אליו לכל דבר שהוא עושה."
פעם היא רצתה להיות וטרינרית, אבל בערך בזמן השירות הצבאי הוד גילתה את האינטרנט, ועמו את האופנה. "הייתי סמלת מבצעים, והייתה לנו כבר אז גישה לאינטרנט. לא היה לי אז מחשב בבית, לא היה אז סטייל.קום. במקביל קניתי כל הזמן מגזינים והתעדכנתי הרבה." היא החליטה ספונטנית ללכת למבחנים של שנקר, עם תיק עבודות אד-הוק שהכיל חולצות גבריות מנייר משי. "הלכתי על אינטואיציה. היה נראה לי הגיוני שאתקבל, ופשוט התקבלתי."
הוד סומנה ככוכבת במחזור שלה. כסטודנטית נשלחה לסטאז' בן שלושה חודשים אצל המעצב הישראלי המצליח אלי טהרי. "החלפתי את ניר בניו יורק. הוא עבר לגור בארץ ואני עברתי לדירה שלו. חייתי את העיר ועבדתי בשדרה החמישית. זה היה מדהים לגמרי," היא מדווחת.
- הסגנון של אלי טהרי מאוד שונה מזה שלך. מה לקחת משם?
"התחברתי לקובי הלפרין, המעצב שלו בפועל, שמאוד השפיע עלי. למדתי להיות דקדקנית ושאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. מבחינת העבודה וההתנהלות, יש הרבה מה ללמוד מטהרי, הכל טוטאלי. היה חשוב לי לראות איך הצד של המכירות עובד. מעצבים, בסופו של דבר, ללקוחות. בעיקר במציאות של היום, את לא באה ומכניסה את כל הפנטזיה שלך בבגד, את חיה את המציאות. כל כך חסר לי להיות האשת עסקים הזו, זה משהו שאני צריכה ללמוד, ואת זה לא לומדים בשנקר אלא רק מהניסיון ומהחיים."
כשחזרה לארץ התחילה לעמול על פרויקט גמר מפתיע, מסחרי וזרוק, שנקרא "רגעים," כשם שיר של המשורר חורחה לואיס בורחס, שהיווה השראה. "רגעים" התקבלה בשלמותה לתחרות ה"איטס" (אינטרנשיונל טאלנטס אוורדס,( והוד קיבלה שיחת טלפון מהסוג שכל סטודנט לאופנה היה הורג בשבילה. על הקו הייתה אליסה פולימנו, אז הארט דירקטורית של המגה מעצב ג'ון גליאנו ואחת השופטות בתחרות. "היא הודיעה לי שהם מעוניינים שאני אבוא לעשות אצלם את הסטאז' שלי. זה דבר שלא קורה כל יום."
ואכן, בשנת 2005 נסעה לפריז. "אליסיה פתחה לי את העולם הזה, היא הייתה סוג של אמא שלי שם," היא מספרת. "היא בונה את ההשראות ומשם בוחרים מה הופך לעיצוב. היא דמות מאוד קיצונית, כאילו לקוחה בכלל מעולם אחר. יש לה הרבה נשמה, אבל היא נראית לפעמים גם כמו דמות מצוירת. בהתחלה פחדתי ממנה."
- יצא לך לעבוד עם גליאנו עצמו?
"המון. מדובר בסטודיו קטן. ללא הסטאז'רים אין להם קיום, משום שאנחנו אלו שישבנו מבוקר עד ערב, פיתחנו את הלוגו של גליאנו מחדש, את כל הכפתורים, הצווארונים, הרקמות והדיטיילים. אליסה עשתה את איסוף החומר והביאה לוחות השראה, ומשם את עפה לך בדמיון. יש שם חדר שהוא כמו חדר משחקים והכל מלא בכפתורים, חרוזים וצבעים ומותר לך לעשות מה שאת רוצה. לקחתי את גליאנו עצמו וציירתי אותו בטוש כפרנקלין רוזוולט. זה הפך להיות הדפס על טי-שירטים והדפס על כפפות שזכו ב'ווג' כאחד מעשרת הפריטים הכי טובים של גליאנו. כשהוא ראה את זה הוא התעלף, וזה הפך לפרינט אהוב עליו."
- ספרי עוד משהו על גליאנו.
"הוא ידוע כמישהו שיוצא בסיומה של כל תצוגה לקוד קידה, מחופש לדמות שקשורה לנושא הקולקציה. הוא תמיד הולך עד אמצע הבמה, כי הוא טוען שעוד לא הגיע לסוף הדרך. ברגע שהוא יגיע לסוף הדרך - הוא יילך עד הסוף. אצל גליאנו אתה יודע ולא יודע למה לצפות. כשהוא בא לסטודיו לעבוד מגיעה דמות רגילה, שהגיעה הרגע ממכון הכושר שלה. בקולקציות הוא לוקח השראות מתקופות קדומות ומחבר את זה כמו שרק הוא יכול. ביחס לעולם של דיור ממנו הוא מגיע, הליין של גליאנו עצמו הוא מהיותר זרוקים, אבל הטיפול בפרטים הוא של קוטור ברמות הכי גבוהות."
- תני דוגמא לפדנטיות.
"הסטודיו לתפירה. האנשים שבאים לעבוד שם בשש בבוקר מתלבשים כמו רופאים ומטפלים בהכל בעדינות בכפפות."
אחרי חצי שנה של סטאז' הוצע להוד תפקיד נחשק בעבודה עם לקוחות ,V.I.P אבל היא כבר רצתה לחזור הביתה.
- מה היה לך רע?
"הייתי מאוד בודדה. באתי כמו ברברית מישראל, ואני רגילה עוד מימי הצבא ושנקר לחלוק הכל עם כולם בלי לשאול. היה קטע עם אחד הסטאז'רים שלקחתי לו מחק מהקופסה, והוא אמר 'בפעם הבאה תבקשי רשות,' או שמישהו אוכל חטיף ואת מבקשת ביס והוא עונה לך 'לא, זו ארוחת הצהריים שלי.' אלו דברים כאלו שאת אוגרת ובאה עם זה הביתה וזה מתפוצץ. זה התאים לי לתקופה וזהו."
אחרי פריז התחילה הוד, אז בת ,25 לחפש את עצמה מקצועית בארץ. אחרי פרק זמן קצר מצאה את עצמה מחתימה כרטיס במשך שנה בקסטרו.
- מה הקשר בינך לבין קסטרו?
"בקסטרו רצו אותי ונתנו לי מסגרת מעולה. אני חושבת שבקסטרו למדתי הכי הרבה, כי למדתי לעצב בגדים שאנשים באמת הולכים איתם. בגליאנו את מציירת עם טושים על הבגדים, מייצרים את זה בצורה הזו כפריט בודד, ומישהי קונה את זה ב20- אלף יורו. בקסטרו למדתי מה הלקוחות רוצות באמת."
אחרי שעזבה את קסטרו החליטה להקים מותג משל עצמה. לאחר שטרחה על התוכנית העסקית, הוד קיבלה הצעה מחברת סאקס, שנקנתה על ידי פוקס. "הם חיפשו מעצבת. מראיון של חצי שעה נשארתי שם שש שעות ולמחרת התחלתי לעבוד."
הוד נשארה בסאקס שנתיים ופיתחה שם קו שנקרא ."FREE TIME" הוא הוצג בתערוכת האופנה ,"BREAD AND BUTTER" ולדבריה נמכר היטב. אחרי שנתיים מעולות מיצתה ופרשה. במקביל החלה לעצב שמלות כלה לחברות, כסוג של תחביב, והעסק צבר תאוצה.
- במה עוד מתבטאת האג'נדה שלך?
"לא נראה לי שאי פעם תוכל להיות לי מוכרת. אני מרגישה שהחנות שלי היא כמו חנות ממתקים מפעם, ורק אני יודעת מה לשלוף מהיכן."
- העבודה עם הכלות לא עושה לך חשק להיות כלה?
"אף אחד לא נשוי אצלנו, וכולם תמיד נמצאים במערכות יחסים מפגרות. יצאתי ממערכת יחסים מאוד רצינית שנמשכה שנתיים. לי זה היה ברור שזו אהבת חיי והכל התנפץ לרסיסים. אז אני באמת כבר לא יודעת. המשיכה שלי היא לחנונים של מחשבים, והחלום הגדול שלי זה בכלל לא להתחתן, אלא למצוא מישהו שאני אקום בבוקר, אוהב אותו הכי בעולם והוא יהיה האבא של הילדים שלי."
- מה העבודה עם הכלות תרמה לך?
"בזכות הכלות למדתי הרבה דברים על עצמי, ולמדתי על היכולת שלי להכיל אנשים ולהגיע לאינטימיות ברמה הכי גבוהה שנדרשת בעבודה עם כלות, שזה עם סופר קשה ולחוץ."
- מעבר למראה, את וניר דומים זה לזה?
"אנחנו שונים מאוד. כשאני איתו אני מאזנת אותו. אני מרגישה שאני הבוגרת מבין שנינו. בזמן האחרון התקרבנו מאוד. עברתי גם המון שינויים, ונראה לי שהוא כבר לא רואה בי רק האחות הקטנה. באחד על אחד הוא מוריד אותי למטה, אבל אני מקבלת פידבקים מאחורי הקלעים שהוא סוג של מעריץ אותי."
- איך טל, האח הסנדוויץ,' מסתדר עם שתי פרסונות כמוכם?
"הוא מתעסק בכלל בנדל"ן ולא מחפש את הבמה. הוא זה שאם נקלעת לצרה, תתקשרי אליו. הוא זה שאפשר לסמוך עליו, הוא זה שיילך לפתוח את החנות אם אני מאחרת. הוא עוזר לי המון."
- מה לגבי שיתוף פעולה בינך לבין ניר?
"אני מדגמנת עבור הפרויקטים שלו כבר מגיל .14 למרות מה שנראה, הוא גם לא ממש חזק בעסקים וצריך מישהו שידחוף אותו. יש בינינו איזה דיבור על משהו. הוא מתעסק באופנה מפן אחר כבר המון שנים. ניר היום הרבה יותר FINE מפעם, הוא לובש מותגים וחובב נעליים של בלנסיאגה. היה לי פעם רעיון שהוא יצייר על שמלות שאני אצור ונעשה תערוכה ביחד. אז הוא אמר לי 'אוי, תפסיקי עם השטויות שלך' אבל אני בטוחה שזה יקרה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם