אני מחליט משמע אני קיים: על הצורך של ילדים להחליט לבד
ילדים עצמאיים הם ילדים שיודעים לקבל החלטות ולעמוד על דעתם מגיל צעיר מאוד. כן, מותר להם לטעות. לא, אנחנו לא אמורים "לתקן" עבורם את המציאות. ולא, הם לא יכולים להחליט עבור עצמם כל הזמן
"חשוב מאוד לתת לילדים לקבל החלטות בעצמם. הבית מהווה זירת אימון לחיים, ככל שנאמן אותם יותר לקבל החלטות ולשאת בתוצאות של ההחלטה שלהם, נהפוך אותם לילדים בטוחים יותר, וכך באופן ישיר גם תחושת הערך העצמי שלהם תעלה - כשילד מרגיש שהוא מסוגל ושסומכים עליו, תחושת הערך העצמי שלו עולה בהתאם." "ואם הוא יקבל החלטה מוטעית,"? אני תוהה. "אז הוא טעה, שום דבר נורא לא קרה," מרגיעה ספקטור.
"הורים רבים מתקשים לאפשר לילדים שלהם לטעות ולכן הם מגבילים את האפשרות שלהם לבחור, אבל זה מאוד חשוב לתת לילד גם לקבל החלטות לא נכונות, כי הוא לומד מהן. כמובן שצריך לסייג ולציין כי לא מדובר על החלטות שעלולות לסכן את חייו או את בריאותו (לחגור חגורת בטיחות, למשל, זה לא עניין של החלטה.(
"בסופו של דבר, הרצון של ילדים להיות גדולים נובע מהרצון שלהם להחליט ולשלוט על החיים שלהם. רוב רובו של הזמן נתונים הילדים שלנו במסגרות שכמעט ואינן מאפשרות בחירה. אבל דווקא בבית יש להם הזדמנות להתנסות בקבלת החלטות."
כל גיל וכל שלב התפתחותי מזמן עמו התמודדות עם מגוון החלטות, אבל מה שתקף לכל הגילים גם יחד הוא הצורך להיות קשוב לצרכים ולטעמים של הילדים, ולתת להם להרגיש בעלי ערך. מאידך גיסא, בכל שלב על ההורים לנסח לעצמם את הכללים או הערכים שעל פיהם הבית מתנהל, ולהגדיר מה יהיו הנושאים שבהם לילד לא תהיה אפשרות בחירה, מהם הנושאים שהם באחריותו הבלעדית של הילד, ועל אילו נושאים מחליטים במשותף. לפניכם תהליכי קבלת ההחלטות האופיינים לגילים השונים, כפי שמפרטת אותם רוני ספקטור:
בניגוד אולי למה שנהוג לחשוב, תינוקות מקבלים החלטות מרגע שהם יוצאים לאוויר העולם. הם מחליטים אם הם רוצים לאכול אם לאו, ואם יאכילו אותם בניגוד לרצונם הם יקיאו או יפלטו. בשלב זה התינוק מקבל בעיקר החלטות קטנות בנושאים
בגיל שנתיים, פחות או יותר, חלה קפיצה מדרגה משמעותית בכל הקשור בפיתוח העצמאות. הפעוט מגלה את החופש שלו ורוצה להתנסות בו, ולא בכדי זכה גיל שנתיים לכינויים שונים הקשורים במרד, כמו "גיל הלא-לא," "גיל ההתבגרות הראשון" או ."terrible two" הרצון לחופש והמרדנות שמתחילה לפעפע מביאים איתם רצון עז לקבל החלטות עצמאיות, אולם פעוטות בגיל זה עדיין לא בשלים ל"בחירות נבונות." לפיכך, לפני שנותנים להם להחליט באמת, מאפשרים להם לבחור מתוך שתיים-שלוש אפשרויות נתונות. למשל, שואלים אותם מה הם רוצים לארוחת ערב, ומציעים להם לבחור בין חביתה לטוסט. בגיל הזה גם מתחיל להתפתח טעם אישי ורצון לבחור לבד בגדים, מה שעלול להפוך למקור לא אכזב לעימותים. אין צורך לתת להם חופש בחירה מוחלט, אבל כדי למנוע ויכוחים מיותרים כדאי לאפשר להם חופש לבחור מתוך מספר פריטי לבוש המתאימים למציאות, המוצעים על ידינו (לא נציע להם גופייה וכפכפים בחורף.(
גם בין כותלי הגן המשפט המכונן "אתה לא מחליט עלי" מופיע בתדירות גבוהה למדי, והפעם הוא מופנה לחברים. אלא שבגן, הילדים לא באמת יכולים להחליט על עצמם, ולכן בבית הם רוצים לקחת את המושכות לידיהם ולנתב את החיים שלהם ושל הסובבים אותם. עלינו לאפשר להם לקבל כמה שיותר החלטות ולאפשר להם בחירה חופשית בתוך גבולות הבית, ששורטטו מראש. בגיל הגן נכנס למעגל ההחלטות גם הנושא החברתי. רצוי לתת לילדים חופש בחירה בנושא החברים. שהרי גם אם ננסה להכתיב להם מי יהיו החברים שלהם אחה"צ, הרי שבשעות הגן הם בוחרים לבד, והעניין לא בשליטתנו. גם אם נדמה לנו שהבחירה החברתית שלהם מוטעית, עלינו להבין שהיא כנראה משרתת אצלם צורך כלשהו ועלינו לכבד אותה. בנוסף, צריך לאפשר להם להתמודד עם בעיות חברתיות לבד ולא להחליט עבורם איך להתנהל. למשל, אם הילד
מציג בפנינו קושי חברתי, חשוב לשאול אותו כיצד הוא היה רוצה להתמודד עם הקושי. ההורה יכול להראות לו את ההשלכות של דרך הפעולה, לעזור לו להבין את המשמעות של המהלכים, אבל בסופו של יום עליו לאפשר לו להחליט לבד באיזו דרך ינקוט.
.1 הילד צורח "את לא תחליטי עלי?"
הוא לא יוצא נגד הרעיון שיש לנו דיעה שונה משלו. להפך, הוא זקוק לדיעה שלנו, אבל הוא יוצא נגד הדרך שבה אנחנו קובעים עבורו. כשאנו רוצים להחליט דבר מה עבור הילדים שלנו, חשוב שלא נעשה את זה כחלק ממאבק כוחות, אלא לנסות לעשות זאת באווירה טובה. מומלץ להסביר לו מהי הסיבה להחלטה, ולא לתת תחושה שאנחנו סתם "מנפנפים" בכוח שלנו. למשל: "הצעצוע הזה יקר מדי ואי אפשר לקנות אותו," "אתה יכול לבחור ממתק אחד, כי אלה כללי הבית," "אי אפשר ללכת לגן עם נעלי עקב כי זה לא מתאים לגיל שלך." כדאי מאוד גם לנסות ולקבל החלטות במשותף. לדוגמה, ההורה קובע כמה זמן מותר לילד לשחק במחשב או לצפות בטלוויזיה, אבל הילד קובע מתי הוא משחק או באילו תוכניות הוא צופה".
.2 הילד אומר "הגוף שלי ברשותי" ולא מוכן לצחצח שיניים, להסתרק, להתקלח?
צריך להבהיר לו שאף שהגוף שלה ברשותו, הוא עדיין באחריותנו, ובנקודה הזו אין לו זכות בחירה. מצד שני גם כאן צריך להסביר לו מדוע חשוב שהוא יצחצח שיניים, יתקלח וכדומה, ובמקביל לחפש את המקומות שבהם הוא כן יוכל להחליט - למשל, לבחור לבד מברשת שיניים, שמפו וכן הלאה.
3. הילד בוחר בדרך מוטעית ואחר כך צועק "הכל בגללך?"
כל החלטה, אפילו הקטנה ביותר, גוררת עימה השלכות, ועדיף שהילדים ילמדו את תוצאות ההחלטה שלהם "דרך הרגליים" ולא דרכנו. גם אם הם קיבלו החלטה מוטעית, שהייתה מנוגדת לדעתנו, עלינו להימנע מה"אמרתי לך" ולא לחכות להם בסיבוב, כי זה יכניס אותנו למאבקי כוח ויגרום לילד להרגיש מושפל. במקום זאת עלינו לתת גיבוי להחלטתם, להיות אמפתיים כלפי האכזבה שנבעה מבחירה לא נכונה ולשדר להם שאנחנו סומכים עליהם גם כשהם טועים. כך יהיה סיכוי שלהבא הם לא יטעו. אגב, ילדים שמרגישים שההורה סומך עליהם, לא יפחדו לקבל החלטות שמישהו אחר קיבל עבורם. אם יש מצב שבו הילד מתלבט בין שתי אפשרויות, ואחת נראית לנו מוטעית, ניתן, ברוח טובה, לעזור לו להבין את ההשלכות/סיכון של כל בחירה, אבל לתת לו את ההרגשה שהוא בסופו של דבר זה שמחליט.
4. הילד מתקשה לקבל החלטות?
לקבל החלטה זה לא עניין קל. כל החלטה משמעה ויתור על אפשרויות אחרות. לעתים מדובר בסך הכל בילדים נוחי מזג, ולכן אם חוסר ההחלטיות לא מתלווה לבעיה חברתית או התפתחותית, לא צריך לדאוג ולייצר בכוונה הזדמנויות לבחירה. אולם לפעמים מדובר בילדים סגורים ומופנמים, שמראים דפוסים של הימנעות גם בתחומים אחרים וחוששים לשאת באחריות על הבחירות שלהם - ילדים שלא סומכים על עצמם או שהסיטואציה המחייבת בחירה מלחיצה אותם. לילדים אלו מומלץ להעניק עידוד מכיוונים אחרים, לעודד אותם על כל עשייה שלהם ולחזק את הדימוי העצמי שלהם כדי שלא יפחדו לבטא את הצרכים והטעמים שלהם. לפעמים "האשם" הוא בהורה, שמתעקש להחליט באופן גורף בכל עניין שקשור בילד. זהו, כמובן, דפוס שגוי. אם נחליט כל הזמן עבור הילדים, הם יהפכו לתלותיים ויחפשו בבגרותם דמויות שיחליטו עבורם, ולכן על הורים כאלה לשחרר ולספק לילדים הזדמנויות להחליט ולבחור.
5. הילד חייב לומר תמיד את המילה האחרונה?
יש ילדים בעלי צורך בשליטה, שעסוקים כל היום ב"להחליט על עצמם ועל אחרים." מדובר בדרך כלל בילדים שמשדרים סוג של מצוקה, כי כשאין להם מנדט להחליט הם חשים שהעולם בוגד בהם ושהם אינם מסוגלים להתנהל, אלא רק כשהדברים מתרחשים לפי ראות עיניהם. הטעות שהורים רבים עושים במקרים אלה היא שהם נענים לכל רצון ובחירה של הילד, מפחדים להציב לו גבולות ונותנים לו לנהל את הבית, מתוך תקווה שכך הוא יהיה מאושר. אבל חשוב לדעת שהילדים הללו הם הכי פחות מאושרים, כי מחוץ לבית העולם לא מאפשר להם לקבל כל מה שהם רוצים ולא רוקד לפי החליל שלהם. דווקא ילדים כאלו זקוקים הכי הרבה לגבולות ברורים, שמסמנים להם על מה הם יכולים להחליט ועל מה לא. אלה ילדים שסבורים בטעות שכשהם לא מחליטים אז אין להם ערך, והתפקיד שלנו הוא לתת להם להרגיש שייכים גם כשהם לא מחליטים וגם כשאנחנו מחליטים עבורם - אבל את זה צריך לעשות מתוך כבוד רב אליהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם