היפים והאמיצים: טיפוס מצוקים לא למשוגעים בלבד
טיפוס מצוקים זה כבר לא רק שעשוע לחובבי אקסטרים רציניים. רון גרינר הגיע לתחום בעקבות צוואה של חבר, התמכר, ועל הדרך הוריד 20 קילו וגם הפסיק לעשן
הענף מחולק לטיפוס ,Indoor על קיר טיפוס מלאכותי (שגרסאות מוקטנות שלו מככבות כמעט בכל פארק שעשועים לילדים) ולטיפוס על מצוקים אמיתיים בטבע. המתקדמים עושים את זה בהרי האלפים ובהימלאיה, ולאחרונה אף הוחלט להפוך את הטיפוס לענף ספורט אולימפי.
כבר בכניסה לחנות בעלת השם המדיף ניחוח שוויצרי ,Alpine Style הנטועה דווקא ברחוב החשמונאים המיוזע בתל אביב, אוחזת בי סחרחורת. שלל חבלים, טבעות, רתמות ונעלי טיפוס, מבהירים שזה ספורט לרציניים בלבד. מי שבוחר לבלות זמן איכות בין חגווי הסלע, ראוי שלא ייקח שום צ‘אנס. הציוד חייב להיות איכותי וגם יקר כמובן, אחרת יהיה צורך בעיקר בשפכטל שיגרד את המטפס המחפף מהרצפה.
רון גרינר ובוריס בבייב, מטפסים מושבעים שמשמשים כבעל ומנהל החנות בהתאמה, מושיבים אותי לשיחה מול קיר הטיפוס דמוי הסלע הטבעי שבקומה התחתונה, למען אראה ואירא. לדברי גרינר, מטרת הקיר המלאכותי, הנגיש והמעוצב לנוחות המטפס המתחיל, היא להפוך את חוויית הטיפוס ליומיומית, ללא צורך לשנות יותר מדי את סדר היום. "מפתיע לגלות אנשים עם חליפות, שמגיעים לכאן, עוברים לנעלי טיפוס, מטפסים כמה דקות, אפילו בלי רתמה וחבלים, יורדים וחוזרים לעבודה.“
הקשר בין טיפוס המצוקים לבין עולם העסקים, ברור לדעתו. "מעבר לרצון להגיע לפסגה, בשניהם נדרשים לרוח תחרותית, קבלת החלטות בזמני לחץ, שיקול דעת, דיוק והתמודדות עם קשיים ומכשולים בלתי מתוכננים.“
גרינר, ,49 בעל מפעל לחיסום פלדה לשעבר, הגיע לטיפוס בעקבות צוואה של חבר. "ב2004- הקמתי חברה למתכת בשווייץ,“ הוא מספר. "בשלב מסוים היא נקלעה לקשיים ורציתי למכור אותה, אבל רואה החשבון השוויצרי
כשחזר ארצה, החל גרינר ללמוד טיפוס בצורה רצינית והפך לדבריו לאדם אחר. "בעקבות האימונים השלתי 20 ק“ג ממשקלי והפסקתי לעשן. בקיץ ,2007 אחרי אימונים על קירות טיפוס ועל מצוקים במדבר יהודה, בחרמון ובצוק מנרה, יצאתי עם משלחת טיפוס לקירגיסטאן. עברתי שם חוויית טבע מדהימה, שמעולם לא זכיתי לה.“ החוויה עלתה גם בלא מעט קשיים. "ישנו באוהל סיירים קטן, לא התקלחנו שבועיים, אכלנו לוף רוסי נוראי והתמודדנו עם מזג אוויר קשה ועם גשם שלא הפסיק לרדת. אבל אחרי יומיים, כשהשרירים קצת השתחררו, זה היה פשוט נפלא. אף פעם לא הייתי כל כך מנותק מהעולם. זה ניקוי הראש האולטימטיבי.“
גרינר חזר ארצה "היפראקטיבי בצורה מטורפת“ לדבריו, והחליט לחלוק את החוויה עם אחרים. לפני כשנה פתח את החנות, שמשמשת כמרכז קונספט למטפסים ומספקת ייעוץ על ידי מטפסים מנוסים וציוד המיובא ברובו משווייץ. "לפני שיצאנו לקירגיסטאן הלכנו לקנות ציוד, ואם היינו קונים את החבלים שהציעו לנו בחנויות בארץ זה היה נגמר רע. פשוט לא היה ציוד מתאים.“
בבייב, ,35 המנהל את החנות, התחיל לטפס בצבא, כששירת בתפקיד לוגיסטי בחרמון. הוא ארכיאולוג בהשכלתו וחובב טבע, שהקים בעבר חברה לטיולי אתגר ובהדרגה עזב את כל עיסוקיו האחרים לטובת הטיפוס. היום הוא מוציא משלחות טיפוס להרי הקווקז ובחורף מטפס על מפלי מים קפואים באירופה, עוד אחד מענפי הטיפוס התופסים כיום תאוצה.
כשאני מנסה לברר מי האנשים שנמשכים לספורט הזה, גרינר ובבייב מסרבים להתחייב על טיפוס ספציפי. "זה יכול להיות כל אחד, אבל בעיקר אנשים שאוהבים טבע,“ הם מוכנים לסייג. "אנשים מיוחדים שאוהבים אתגרים. הרבה מהם הגיעו לשיאים בחיים המקצועיים ומחפשים משהו אחר. רובם מתייחסים לזה בהתחלה כתחביב, אבל מתמכרים ומתחילים לצאת במשלחות טיפוס לחו“ל.“
אנשים הנמשכים לסכנה?
בבייב: "לאו דווקא. זה לא חיפוש אחרי מכת אדרנלין, כמו בבנג‘י למשל. זה יותר חיבור לטבע ולעצמך.“
אבל יש גם לא מעט תאונות, לא?
גרינר: "יש, אבל בכביש נהרגים יותר. נכון שיש סכנות, חוץ מנפילה אתה יכול להיקלע למחלת גבהים או מפולות שלג. טיפוס קירות, לעומת זאת, הוא ספורט בטוח למדי, ובכל מקרה חשוב לקבל פרופורציות. הייתי מאושפז פעם במחלקה אורתופדית וראיתי כמה אנשים מגיעים לשם בגלל תאונות אידיוטיות כמו החלקה באמבטיה או נפילה מסולם.“
איך יודעים שמצוק מסוים מתאים לטיפוס?
בבייב: "אתה לא מטפס על סתם מצוק שנתקלת בו בדרך. יש מצוקים מוכרים ומסודרים, שמישהו כבר ניסה לפניך וברור שיש אפשרות לטפס עליהם בצורה בטוחה.“ גרינר: "אין כאן הפתעות. אתה צריך להיות מוכן, לדעת בדיוק איזה ציוד לקחת ולהכיר את המסלול פיקס.“
מה צריך בשביל להיות מטפס טוב?
גרינר: "הרבה משמעת, יכולת התמדה, כושר גופני בסיסי, שיווי משקל וטכניקה. זה ספורט מאוד אינטליגנטי. הוא גם מחזק מחשבתית ומשפר את הריכוז. אתה חייב להיות מאוד ממוקד כדי לדעת איפה להניח את היד בפעם הבאה ולכן זה יכול מאוד להועיל, למשל, לילדים עם בעיית קשב וריכוז.“
דימה פולינסקי, מנהל פרויקט תוכנה בן ,36 גילה גם הוא לאחרונה שהתמכר לטיפוס. "הגעתי לזה במקרה כשבאתי לחנות לחפש ציוד לקראת טיול בגרוזיה. אני מטייל לא מעט, אבל זה לא היה אף פעם בקטע של טיפוס. ברגע שנחשפתי לזה, לא יכולתי להפסיק.“
פולינסקי מצא בטיפוס דרך לחיזוק מנטאלי, אפילו יותר מאשר לשיפור הכושר ועיצוב השרירים. "זה משפר מאוד את הריכוז, כי כשאתה על הצוק, אתה לא יכול לחשוב על דברים אחרים וחייב להיות ממוקד. זה מעין מאבק מול עצמך. אתה צריך לשלוט בפחדים ובתחושות הפנימיות, יותר מאשר במאמץ הפיזי.“ פולינסקי לא מתעכב יותר מדי על ממד הסכנה. "הגובה לא מפחיד אותי, בקירות טיפוס יש תמיד מזרן עבה ואין סכנת חיים, וגם מסלולי הטיפוס בטבע הם מסודרים ויש אבטחה.“
מאז שנכנס לסיפור לפני שנה, הספיק פולינסקי לטפס גם על מצוקים באלפים ואפילו על קרחונים, וחזר מאושר. "זו הרגשה ממכרת, זה שולף אותך מענייני היומיום. אתה יוצא מזה בנאדם חדש, עם זווית חדשה על מה שקורה לך בחיים.“ אשתו לא מצטרפת למסעות הטיפוס שלו ומעדיפה ענפי ספורט צמודי קרקע כמו סקי ואופניים, אבל כשיהיו לו ילדים הוא ייקח אותם לטפס איתו ללא ספק. "זה ספורט שבונה את האישיות, זה מלמד אותך להתגבר על הפחדים ולהאמין בעצמך. זה כלי מאוד חינוכי.“
טיפוס מצוקים אפשר להתחיל כבר בגיל שמונה, על קירות טיפוס למתחילים, אבל בבייב מספר שראה גם ילדים בני שלוש מטפסים. "בקירגיסטאן אתה רואה המון ילדים בני 15-14 שבאים לטפס בשטח,“ מספר גרינר, "זה כמו פעילות של תנועת נוער ונעשה במימון המדינה. יש משמעת ברזל והכול מתקתק. גם במוסקבה יש המון ילדים ובני נוער שעוסקים בטיפוס קירות ובמדינות האלפים זה בכלל מאוד נפוץ.“
בארץ מתקיימות תחרויות טיפוס קירות, בהן נמדדת המהירות בה מגיע המטפס לראש הקיר. בעולם אפשר למצוא תחרויות כמו "גרזן קרח הזהב,“ שמתקיימת מדי שנה בשאמוני שבצרפת, למרגלות המדרונות הצפוניים של המון בלאן: כל מטפס מגיש את רשימת המסלולים שעשה בשנה האחרונה וצוות השופטים בוחר מהם את המעניין והאתגרי ביותר. לאחרונה עברה הזירה מהאלפים המוכרים להרי ההימלאיה הגבוהים והמאתגרים יותר. "המטפסים מחפשים כל הזמן את הגבוה והחדש יותר,“ מסכם גרינר. "בהימלאיה יש מצוקים בגבהים של 7,000 ו8,000- מטר, כך שאפשר לומר שהשמיים הם הגבול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם