זה בראש שלך: מונולוג של גבר צעיר ומקריח
הגבר המקריח הוא קורבן לפור האכזר של הטבע, פיון חסר מזל במלחמה על הגנום האנושי המובחר. זו מלחמה מהזן המחרפן: בכל פעם שאתה מביט במראה אתה מבין שהפסדת. יוני בינרט, ,30 מרים ידיים
כמובן שאין לי הוכחות מדויקות ואמנם עברו 15 שנה, אבל אם תשאלו אותי, שם זה התחיל. השורה התחתונה היא שאני קירח. טוב, מקריח, אבל זה כמעט גמור.
הנה שלוש עובדות מרתקות ומוזרות על התקרחות: אשכנזים מתקרחים יותר מספרדים, גברים ללא שיער גוף סובלים פחות מהתקרחות ומי שכמעט ואינם מתקרחים הם הסקנדינבים. שלושתן נדמות כאירוניות במקצת כשאני, אשכנזי שעיר ובלתי-סקנדינבי, עוצר לחשוב עליהן.
והאירוניה לא נגמרת שם: כבר עברנו את שלב האפליה המתקנת והכל אמור להיות נורמלי עכשיו, אז למה האשכנזים נדפקים? האם זה הוגן שבנאדם ייאלץ להיות קירח ושעיר בו זמנית? והסקנדינבים האלה: גם מערכת בריאות מתפקדת, גם נופי-טבע ראשוניים, גם כוסיות למכביר וגם רעמות בלונדיניות עשירות שנעות ברוח הפראית הנושאת את ריח הים, הדגה והחופש? אין מנוס מלקבוע כי הגבר הישראלי האשכנזי המקריח הוא קורבן לפור האכזר של הטבע, פיון חסר מזל במלחמה האקראית על הגנום האנושי המובחר. זו מלחמה מהזן המחרפן ביותר: בכל פעם שאתה מביט במראה אתה מבין שכבר הפסדת.
עוד שתי עובדות מוזרות בנוגע
אני, לדוגמה, ממוקם בשלב 5 המדכא, שלב שאני מכנה "שלב האי.“ את הכינוי הענקתי לו עוד לפני שנחשפתי לסולם נורווד-המילטון, והסיבה פשוטה: מדובר באותו שלב שבו נעלם השיער באזור שגובל במצח, כשהוא משאיר אחריו קווצת שיער עקשנית ונואשת שמסרבת להבין כי זמנה קצוב. זה קרב מאסף ואבוד: לא נותר לי אלא לגלח את השיער, פן איראה כמו טינטין. לעזאזל, אני כבר די מצפה לשלב .6
המצוקה, ולא הצורך, היא אבי ההמצאה. למעשה, היא אמו. המתקרח המודרני יעשה את המקסימום הנדרש כדי להילחם בנוירוזות הנלוות להתקרחותו. אני, למשל, מגלח את הראש בקביעות, פעם בשבוע. אני עושה את זה זמן רב כל כך שכבר הפכתי למעין שוקי זיקרי/ סוויני טוד, לפחות בכל הנוגע לראש שלי: חמש דקות, כיור סביר וכמות ראויה של קצף גילוח הם כל מה שאני צריך בשביל להיוולד מחדש כ“סתם אחד שמגלח את הראש ולך תדע אם הוא קירח או לא, אבל עזוב, זה לא משנה, האישיות שלו כובשת אותי בלי קשר".
למתקרחים אחרים יש השיטות שלהם. זוכרים את "סיפורי מוש“ האגדית? ובכן, אם לא, מדובר בסדרת אנימציה ששודרה פעם בחינוכית ונרשמה כאחד הדברים החתרניים יותר שראו בני התשחורת דאז: מוש הוא שור שעובד כחקלאי ומנסה להימנע מפציעות איומות שלהן הוא נופל קורבן מדי פרק. כמות הפעמים שהדמות הזאת נחבלת בראש אמורה היתה לפרנס פסיכיאטרים רבים בדורות העתידים לבוא, אבל לא במוש אלא באחד מחבריו עסקינן. האריה, אחת הדמויות הנלעגות יותר של הסדרה, הסתובב לו אנה ואנה כשקצה זנבו מחובר לראשו. הסיבה היתה פשוטה ומובנת מיידית לכל מתקרח: באמצעות הקצה הפרוותי של הזנב הסתיר האריה הנבוך עיגול קטן של קרחת, כמו נזיר פרנציסקני בימי הביניים. איך אפשר שלא להבין ללבו? הוא אמור להיות אריה, אחרי הכל, סמל לכל מה שגאה ואמיץ וחזק.
האריה הטרגי של סיפורי מוש הוא מהמלווים בריבית, זן עגום נוסף של מתקרחים-בהכחשה. הם נמצאים בכל מקום, המלווים בריבית האלה, כאנדרטות דוממות לקללת העידן המודרני, לחוסר הביטחון של הפרט בכל הנוגע לצורה שלו. תת אלוף אבי בניהו, דובר צה“ל, נמנה עמם, גם אהוד אולמרט. אם ראש ממשלה לשעבר וקצין בכיר בצה“ל נאבקים באיתני הטבע בנחישות התאבדותית שכזו, מי אנו אזובי הקיר שנלין? אם הם לא מסוגלים להביט על עצמם במראה ולומר "טוב, אני נראה כמו דביל, ובכל מקרה נמאס לי לשים יד על הראש בכל פעם שאיזו בריזה קטנה נכנסת מהחלון,“ איך נימנע אנו מביטול מוחלט בפני אלה שה‘ חנן בשיער?
וכמו במקרים אחרים, יש את אלה שילכו אף רחוק יותר. מחומצות אקזוטיות, דרך קונסילרים של סיבי שיער הנושאים מטען של חשמל סטטי(!) ועד פרי הדקל הננסי (נשבע לכם) - קיים מגוון רחב של טיפולים למניעת התקרחות ולהאטתה, אבל מה עם אלו שכבר נמצאים עמוק בתוך התהליך? ובכן, להם נותרת האופציה של השתלות השיער.
השתלות השיער הן קו ההגנה האחרון של המתקרח המודרני ובעל הפרוטה, בהנחה שהוא לא כל כך בעניין של פאות או כובעים או לא לצאת מהבית. השיטות מגוונות: מהטיפול הקלאסי של השתלת זקיקי שיער (שנלקחות מאחורי הראש, מהאזור שבו השיער לא נוטה להקליש) ועד לטיפולים מתקדמים של שכפול זקיקים (כשהזקיקים נחצים לשניים ומכפילים, למעשה, את צפיפות השיער באזור המושתל.(
הפלוסים העיקריים שטמונים בתהליך מסתכמים בעיקר בזה שיהיה לך, איכשהו, שיער. המינוסים? ובכן, אתה תיראה כמו מטומטם עד שהתהליך יושלם, אתה תסבול כאב פיזי מסוים (צריך להרדים את האזור קודם וכן, הכוונה היא למזרק שיינעץ בראשך בשלב כלשהו,( זה יעלה לך ממון לא מבוטל (שמתחיל באזור 7,000 שקל) ותמיד קיים הסיכוי שמשהו ישתבש ואתה תצא אייל גולן, קומפלט עם קעקוע-קרקפת תימהוני שמכסה על צלקות ההשתלה וחקירה במס הכנסה.
אז מה עושים? איך משלימים עם ההתקרחות שנדמית, לנוכח הפתרונות המגומגמים שמציעים עולמות הקוסמטיקה, האשליה והסדקית, כבלתי-נמנעת? ובכן, מקבלים אותה בהשלמה. כך עשיתי אני. כשתבנית האי הארורה שלי תעבור משלב 5 לשלב ,6 אני מניח שגם אפסיק לגלח את השיער בתכיפות שבה אני מגלח היום. ככה זה: אני מקריח, ואני לא מוכן להתבזות באינספור ניסיונות הסוואה בשביל לנסות ולהסתיר את העובדה הזו.
הניסיונות האלה הם חרב פיפיות - בסופו של דבר הם רק מדגישים את העובדה שיש לך במה להתבייש. צאו לרחוב והביטו סביבכם: בישראל יש יותר גברים קירחים פר מטר מרובע מכל מקום אחר בעולם. אז מה, אני צריך להתבייש שאני גבר ישראלי? את זה אני עושה בחו“ל, כשאיזה ערס צועק לדיילת שתביא לו שיבאס ומהר. פה אני גאה בעובדה הזו, קירח או לא. ?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם