רוכב בעקבות הרצון: מסלול נננחמני-מדברי
רבי נחמן דיבר המון על הבעירה של הרצון. הוא אמר שהכול הולך אחרי הרצון, והסביר שהוא הנקודה הפנימית והמהותית. רן ובר לוקח אופניים והולך לחפש את הרצון בשבילי המדבר
ניסיתי. זה לא שלא ניסיתי לסדר הכול כדי לקחת את האופניים, אבל זה לא הסתדר. המוכר בחנות ניסה לשכנע אותי לקנות את מנשא האופניים היקר באלף שקל ולא את הזול ב-250 ₪, ובסוף התברר שזה בגלל שאין לו את הזול במלאי. חוצמזה, בסוף אני נוסע עם ערן ולא עם האוטו שלי, אז גם ככה אין מקום. הסברתי גם לילד הפנימי שזה לא טוב לקחת אופניים אם לכולם אין, כי הם יקנאו או יצחקו עליי בסתר לבם.
לאור כל האמור התקבלה החלטת חבר המושבעים הפנימי שלי שלא לקחת את האופניים. הילד, בפרצוף מאוכזב, דרש לכתוב בפרוטוקול שהוא בכל זאת מתעקש לקחת את האופניים ומוחה על ההחלטה הלא הוגנת. כך יצאתי לדרך עם כמה חברים לסדנת התבודדות במדבר עם הרב ארז משה דורון ועם גידי דבוש, במקום חלומי שנקרא חאן מרחב עם.
אין על המדבר. זאת פשוט פלנטה אחרת. ככל שהתקרבנו למקום בג'יפ המאובק של ערן, המדבר הלך וכבש את המרחב במלוא הודו. האוויר החם החל למלא את הרכב, ומבעד לחלון השבילים המתפתלים נראו מאוד מזמינים. הנוף פה כל כך שונה מהיער לידי. זאת היתה יכולה להיות רכיבה מסוג אחר לגמרי. אולי כן הייתי צריך להביא את האופניים? טוב, לא הבאתי וזהו.
אתה לא רוצה להרגיש את הרצון כי אתה לא רוצה להרגיש את התסכול
צילום: SXC
הנקודה היא לרצות
סיימתי את התפילה המוקדמת, זאת שהתחילה ב-6:15, ומצאתי את עצמי ליד הבית של ניר, אחד מהבעלים של החאן, ב-7:00 בבוקר. "אתה רוצה גם קסדה?" הוא שאל בחיוך. סקרתי בשקיקה את האופניים שלו. "כן, תודה, גם מים אם יש" - אמרתי בהיסח הדעת. הוא הדריך אותי לגבי הכיוון הכללי ושילח אותי למסלול נחל חצץ שבמהלכו יש בורות חצץ ובור מדברי עתיק מלא מים קרירים. "תוכל לטבול שם", הוא הציע בהתלהבות. הודיתי לו ושמתי פעמיי לכיוון השביל.
במוחי התרוצצו מחשבות על אתמול. ניסיתי לחשב את הזמנים. הלכתי לישון בשתיים בלילה, אחרי התבודדות של שעה ושיחה עם חברים וקמתי בחמש. זאת אומרת שישנתי... 3 שעות?! אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ישנתי כל כך מעט. זה ממש מדהים איך לפעמים אתה יכול לישון שמונה שעות ולהרגיש גמור, ולפעמים 3-4 שעות ואתה מלא אנרגיה.
בעודי מתפתל עם השביל נזכרתי בהתבודדות ובהנחיה שקדמה לה. לחפש את הרצון. לראות כמה הרצון דולק בי, כמה הוא בוער בי ואם לא – למה אני לא נותן לו לבעור. מה אני מרוויח מזה שאני לא נותן לרצון שלי להיות בגילוי. עד כמה שזה נשמע מוזר, למה לאדם לכבות את הרצון שלו? מתברר שזה המצב
אצל הרבה האנשים.
השמים במדבר היו זרועי כוכבים. זה יישוב כל כך קטן – אולי 35 משפחות, ואין ישובים קרובים – אז הכוכבים מאוד ברורים בלילה. היה קצת קר, אבל באתי מוכן מראש עם ציוד תרמי משובח. כל כך כיף שיש לך את הזמן לעצמך, פשוט לחקור מה קורה איתך. לתת את הזמן לדברים להיפתח וללבלב בתוכך, כשאתה עטוף בדממת הלילה.
רבי נחמן דיבר המון על הרצון. על הבעירה של הרצון, על החשיבות של הרצון. הוא אמר שהכול הולך אחרי הרצון. הוא הסביר שהרצון הוא הנקודה הפנימית והמהותית. בשיחה לפני ההתבודדות היו כאלו שאמרו שהם רוצים אבל לא מצליחים לבצע דברים. זאת לא הנקודה. הנקודה היא לרצות – ללא קשר לתוצאות. פשוט לרצות. כמו ילד שרוצה. זה לא קשור אם יקבל את הממתק או לא. הוא רוצה והרצון שלו מאוד פעיל, וכל ההורים שבינינו מהנהנים בחיוך של התשה בשלב הזה.
אז למה, למרות שהרצון מאוד התעורר אצלי בזמן האחרון, אני חווה הרבה פעמים חוסר רצון? מין תחושה שהרצון שלי מאוד כבוי? איך זה יכול להיות, שאלתי את עצמי ואת אבינו שבשמים. יש לך תשובה בשבילי? אתה יכול להסביר לי את הפינה הזאת? מה קורה עם הרצון שלי, אבא?
הילד הפנימי מרוצה
רן ובר. לנתק את ההתניה צילום פרטי
מתוך הדיבורים הרגשתי את הבעירה בגוף מתגברת. זה היה רצון בלי כתובת. רק רצון, בוער בתוכי בעוז. רצון לא להירדם במקום. רצון לעזור ולשתף, רצון להיות ככל שאפשר להיות. המחשבות על ההתבודדות עברו בי בזמן הרכיבה בשביל ומילאו אותי בחדווה. איזה כיף! מאוד נהניתי משבילי המדבר, והאופניים היו ממש מעולים. נתתי לעצמי לרכוב עליהם הרבה יותר מהר מהרגיל, וכמעט לא האטתי או עצרתי בירידות. היו קפיצות קטנות אבל בסך הכול החזקתי מעמד.
עצרתי את האופניים ליד השלט הקטן "בורות חצץ", ירדתי ונעמדתי מול עץ אשל שתול בתוך בור. התחלתי לרדת אל תוך הבור, ובמהרה נפערה לפני מערה ענקית ובתוכה מבנה קשתות עתיק מלא במים קרירים. היססתי מעט אם להיכנס. המים היו קרים מאוד וגם לא צלולים לגמרי, בגלל אבן הגיר שנמסה לתוכם.
יאללה. הגעתי עד פה לא? נכנסתי. (היה מדהים).
הדרך חזרה לחאן היתה הרבה יותר ארוכה. היה לי זמן שוב לחשוב על הרצון. בעצם, רבי נחמן רוצה לנתק את ההתניה שלנו, שלפיה רצון קשור לתוצאות. זאת אומרת שאנחנו רגילים שאם אני רוצה זה אומר שזה חייב לקרות כרגע. בכוחניות. תנו לי את זה עכשיו! רבי נחמן אומר לא. רק תרצה. ועם זאת תהיה פתוח להקשיב למה שקורה. תהיה חזק עם הרצון הפנימי, אבל מאוד רפוי ומקשיב עם איך שזה מתבטא בחיים.
זה מאוד התחבר לי עם מה שקרה בסוף עם האופניים. מאוד רציתי לרכוב שם. לא הסתדר לי להביא את שלי, אבל רציתי. "פתאום" היו אופניים לבעלים של החאן. ולא סתם אופניים, אלא אופני שטח ממש טובים. והוא הציע לי לרכוב עליהם, ובאופן מפתיע הוא הגיע דווקא למניין התפילה המוקדם שאני הלכתי אליו. והיו עוד נקודות שהשלימו את התמונה למסע פנימי בעומק המדבר.
הילד הפנימי היה מרוצה. הוא עמד והתבונן אל הנוף האינסופי של המדבר. "אמרתי לך", הוא אמר לי. הכול הולך אחרי הרצון!
שיעור ראשון בקבוצת הלימוד עם רן במכמורת ביום שלישי 4/5 שעה 20:30.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם