גבר מי שמחזר: יועצת הדייטינג ממליצה בחום
אם תסתכלו על שועלי דייטינג מנוסים, כאלה שיודעים להשכיב כל בחורה, תגלו שאלה ממש לא האנשים ש"משחקים משחקים" בתחילת הקשר. אז מה הם כן עושים? חלק ראשון
אם תחשבו על זה, תגלו שכל סדרי העולם העתיק קיבלו תפנית: נשים וגברים מתכחשים לתפקידיהם הטבעיים, מה שבתורו גורם לריבוי השינויים בסדרי הילודה. אני לא יודעת מה זה אומר לגבי המין הגברי, אבל העובדה היא שהיום נשים שלא מצליחות למצוא בן זוג הולם, יכולות - וגם עושות את זה - לבד.
נכון, הן עדיין זקוקות לזרע מבנק הזרע או מידיד, סטרייט או הומו, אבל זה באמת חלק הכרחי אך פצפון יחסית לעובדה שאת הולכת להרות צאצא, ילד, שבתרבות שלנו הופך אותך מיידית למקובלת, מוצלחת ושייכת.
גברים רבים לא רוצים לחשוב על זה ונמנעים מדיון אמיתי בשאלה הזאת. איכשהו, כולם מדברים על הילדים שפעם יהיו להם, גם אם הם כבר מגיעים לארבעים ומעלה. נכון, טכנית גבר יכול לעשות ילדים גם כשהוא בן שמונים, אבל יש עם זה כמה בעיות. ואני כבר לא מדברת על המחקרים שמצאו קורלציה גבוהה בין גילו המאוחר של האב לאוטיזם, אלא על שאלה פשוטה הרבה יותר - איזו אישה בגיל הפריון תרצה לעשות ילדים עם גבר שמבוגר ממנה בהרבה מאוד שנים? וזה בדיוק העניין: גברים ונשים נמצאים באחת התקופות המבלבלות ביותר, כאשר הערבוב בין הישן והחדש מעביר את שני המינים על דעתם.
אנשים מסתחררים מההיצע שיש לעולם הזה, ושוכחים שבעצם, בפנים, יש להם טבע פרימיטיבי שעדיין משפיע עליהם ופועל במקביל לאותו תת מודע שהיום כולם כל כך מודעים אליו.
גברים רבים למשל עדיין מאמינים שאין להם תאריך תפוגה, בעיקר הודות לדוגמאות עדכניות על נשים צעירות שנישאות לגברים מבוגרים. אבל השינויים הפכו גם את הנשים לבררניות. מקרים של נשים צעירות
היום נשים מרוויחות מספיק בשביל לאפשר לעצמן אי תלות כלכלית, המכתיבה בתורה מזג פחות כנוע, שמכתיב בתורו פחות מוכנות להילחם על מטרה רגשית, או לנשום עמוק, להבליג, ולעבור הלאה.
אבל יש משהו אחד שעדיין ממיס אנשים, ובעיקר נשים: התחושה שמישהו נלחם עליך.
כשאני פוגשת זוגות נשואים באושר, בעיקר כאלה שהכירו ונישאו בגיל מבוגר יותר, שלושים ומעלה, אני שומעת כמעט תמיד את אותה המנטרה הקבועה: "בהתחלה, אני לא ממש רציתי, אבל הוא נלחם עליי. והיום אני מודה לאלוהים על זה".
למרות שזה יישמע לכם מוזר, עד גיל 25-28 אין שום בעיה להתחתן. זוג שמכיר באחד ממעגלי החיברות, יוצאים יחד, עוברים לגור יחד, סביר להניח שהם גם יתחתנו, בעיקר אם אחד מהם ירצה את זה מספיק וינווט את צעדיו בחוכמה.
מתי מתחילות הבעיות? בסביבות גיל 30 ומעלה. ולמה? כי אז מתחילים החיים האמיתיים. ואנשים, בתגובה, נהיים קשים קצת יותר. גם אנשים שכבר התחתנו נהיים קשים יותר ובעייתיים יותר אחרי גיל שלושים, רק שהם נמצאים בתוך זוגיות, אז הקושי שלהם פחות בולט ומתועל לאפיקים אחרים, ואילו אנשים שלא נמצאים בזוגיות, הקושי שלהם לא רק בולט יותר אלא גם כואב יותר.
ולכן למצוא זוגיות אחרי גיל 30 זה קשה יותר. לא בלתי אפשרי אבל בהחלט מורכב הרבה יותר ודורש היערכות והתנהלות שונה לחלוטין מזוגיות בגיל צעיר יותר.
אחת הסיבות הבולטות ביותר היא הטוטאליות וההתמסרות. בגילאים צעירים, הרבה יותר קל לאנשים להיות טוטאליים בתוך קשר ולהתמסר לחלוטין לבן הזוג, משלב מוקדם יחסית. אצל אנשים צעירים טוטאליות והתמסרות מעוררות יותר את הצורך הפנימי להתמסר חזרה למי שמתמסר אליך ככה, ואילו בגילאים מבוגרים יותר, החשדנות, הניסיון השלילי, העבר שהראה שזה יכול להיות כואב - עוצרים את ההתמסרות ההדדית. ולכן אחת הדרכים המוצלחות ביותר עבור גברים לזכות במישהי, היא לשדר את אותה הטוטאליות וההתמסרות, או במלים פשוטות: לחזר.
אם תסתכלו על שועלי דייטינג מנוסים, כאלה שיודעים להשכיב כל בחורה, תגלו שאלה ממש לא האנשים ש"משחקים משחקים" בתחילת הקשר. הם ממש לא מתעסקים בטכניקות של "ייתנו - ייקבלו". ההיפך הוא הנכון: הם רק נותנים.
ותנו לי לספר לכם על גורי. גורי הגיע אליי עם בעיה שהיתה מזכה אותו בתואר "צרות של עשירים". גורי ידע לגרום לכל בחורה להתאהב בו. אבל עברו השנים, הוא כבר עשה את כל העיר, ולא הצליח להשתחרר מתסמונת מידאס (המלך שכל דבר שנגע בו הפך לזהב, גם אוכל ומים, ולכן מת ברעב). הוא היה נמוך, לא רזה ולא שמן, עם פנים נעימות, לא יותר. לא מישהו שהיית מסובבת אחריו את הראש. אבל גורי ניחן בתכונה אחת חשובה: הוא ידע לחזר אחרי כל בחורה - והכי חשוב - לגרום לה להתאהב בו.
על גורי נדבר בשבוע הבא. עד אז, נסו לשאול את עצמכם מה מונע מכם להיות כאלה.
בהצלחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם