מלחמת הטובים נגד הרעים: איפה טעינו?
גנדי אמר: "אל לנו להרוג את אויבינו. עלינו להרוג באויבנו את הרצון להרוג אותנו". רן דרן גורס כי זוהי תמצית סיפורו של המאבק האנושי, מלוק סקייווקר וספיידרמן ועד יעקב אבינו
מדוע כל כך הרבה ספרים, סרטים ושירים עוסקים במאבק בין הטוב לרע? אפשר לטעון שברוב המקרים לא מדובר אלא בריגוש דרמטי זול, אבל מקובלים, מורים לספרות ופסיכולוגים יסכימו כי קיים משהו נצחי ומיתולוגי בסיפורי המאבק בין הטוב והרע: לא מדובר רק בבידור ילדותי או בהיסטוריה עתיקה, אלא בכוחות פסיכולוגיים שנפגשים ומתנגשים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. לכן סיפורים אלו תמיד רלוונטיים ופופולריים. אני טוען כי העלילה החוזרת הזאת משקפת את המציאות הפנימית של רובנו, וכי יש דרכי התמודדות עמה.
הדוגמאות לסיפורים כאלה מתחילות בסיפור המקראי ונגמרות בגיבורי-על נוסח הוליווד. ספיידרמן, למשל, פוגש את אויבו הנורא ביותר דוקא בדמות שמייצגת את האלטר-אגו שלו – "ספיידרמן השחור", המייצג, למעשה, את החלקים המודחקים באישיותו. רק כשספיידרמן מוכן לוותר על היתרונות הגלומים בצדו האפל הוא מצליח להשתחרר מהשפעותיו ולנצחו. בספר בראשית (פרק ג') נאלץ יעקב, "איש תם יושב אוהלים", להיאבק במלאך ערב פגישתו המחודשת עם אחיו עשיו, הצייד הפראי. חז"ל מסבירים כי המלאך עמו נאבק היה "העשיו שבתוכו". רק לאחר ניצחונו יכול יעקב לאזור עוז ולהתייצב מול אחיו פנים מול פנים.
אז מהו באמת הצד האפל? רבים סבורים כי מדובר באיזה רוע מפלצתי ששמור לאנשים שמאכלסים בתי כלא וסרטי מאפיה, אך למעשה מדובר בכוח טבעי הקיים בכולנו: זהו "היצר הרע" של היהדות ו"הנפש הבהמית" של החסידות, הבורות של הבודהיזם, "הצל" של יונג ו"הצד האפל של הכוח" במלחמת הכוכבים של לוקאס.
למעשה, הכוח הזה אינו רע: הוא פשוט לא מכוון נכון. זוהי אותה החופשיות היצירתית שהביטוי השלילי שלה הפריע לאמא לישון צהריים ולמורה לחשבון לגמור את השיעור; זהו כוח שדוכא אצל רובינו מגיל צעיר, כדי שנהיה ילדים נוחים וממושמעים, תלמידים שקטים וצייתניים ומאהבים זהירים ואימפוטנטים.
לוק סקייווקר. לפגוש את החושך
מתוך: מלחמת הכוכבים, שובו של הג'דיי
בקומה זקופה
הפסיכולוג הגרמני, קארל גוסטב יונג, נהג להגדיר את הצד האפל כ"צל". הוא הגדיר אותו כאותם חלקים בעצמנו שאנו מסרבים לראות ולבטא. באותו אופן הוא חילק את הגבריות לגבריות בוגרת שבאה לידי ביטוי דרך ארכיטיפים דוגמת המלך, הלוחם, הקוסם והמאהב – ומנגד לביטוי האפל הנגדי שלהם. כך גורס יונג, כי כאשר האיזון הנפשי מופר יכול המלך להיהפך לעריץ והקוסם למכשף. כמעט כל שיטה רוחנית מציעה כלים למפגש ולהתמרה של הכוחות האפלים ולהפיכתם לחיוביים. שחרור ושימוש מתוקן בכוח הזה, תוך מפגש אמיץ עמו, יכול להעניק עוצמה וחיות שבלעדיהן אנו חיים רק באופן שטחי.
אז מהו רוע? בקבלה מפרשים את המילה "רע" כרצון עצמי, שאינו רע כשלעצמו. הוא יוצר את הכלי שמאפשר קבלה של האור האלוהי. מטרתו של המקובל היא לתקן את הרצון העצמי, לא להשמיד אותו.
ואיך
זה עוזר לי כשאני יוצא למועדון בתל אביב? בתחום המשיכה בין נשים לגברים ניתן לראות דבר מעניין. רוב הנשים לא באמת אוהבות "גברים נחמדים". לעתים הן יעדיפו גברים אלימים ונצלניים המחוברים לצד האפל שלהם, מאשר ילדים "טובים" המנותקים ממנו. הסיבה היא שאפילו ברמה האינסטינקטיבית נשים מרגישות שגבר שמנותק מהחלק היצרי שלו לא מסוגל לתת לה את כל מה שהיא צריכה. גבר כזה לא יספק אותה מינית ורגשית, ומבחינה אבולוציונית היא חשה כי זה אינו מסוגל להגן עליה באפקטיביות.
אני לא טוען שהאידיאל הגברי הוא זה של פרא חסר שליטה. האידיאל צריך להיות אדם שפגש את הצד האפל שלו ולמד לשלוט בו ולהשתמש בו באופן חיובי. זהו מצב המכונה ביהדות "קומה זקופה". אדם שחי בקומה זקופה הוא בעל "שיעור קומה": מי שפגש בצד האפל שלו ותיקן אותו לטובה.
גנדלף הלבן. נגע במעמקי האפלה צילום מסך מתוך הסרט
בסצנה הקלאסית משובו של הג'דיי לוק לא הרג את דארט וויידר, אלא רק את הצד הרע של דארת' וויידר. הוא השתמש בצד האפל, אבל הצליח לשלוט ולהתעלות מעליו. כשלוק הצליח לגבור על הרע בתוכו, היה לו הכוח לגבור על הרע באביו. הוא ביצע את מה שהטיף מהטמה גנדי: "אל לנו להרוג את אויבינו. עלינו להרוג באויבנו את הרצון להרוג אותנו".
גם בשר הטבעות נאלץ גנדלף האפור, הקוסם הטוב, ליפול למעמקי התהום במאבקו עם הבאלרוג, מפלצת האפלה. כדי לחזור לפני השטח הוא עקב אחרי המפלצת במחשכי האדמה, ולבסוף מצא את הדרך למעלה. שם, על פסגת הר, נאבקו שוב הניצים - עד שהקוסם הרג את השד. כשהבאלרוג עלה מהתהום ונוצח בידי גנדלף נהפך זה לגנדלף הלבן - ראש מעגל הקוסמים: גנדלף היה חייב לגעת במעמקי האפלה כדי להיות טהור באמת.
משתי הדוגמאות האלה ניתן להבין כי הדרך להיאבק עם הצד האפל היא לפגוש אותו, לשפוך עליו אור ולעדן אותו. ההר, לדעתי, הוא המקום הפנימי של ראיית דברים מפרספקטיבה גבוהה. בראש ההר ניתן למצוא את "אור המודעות", זה שיכול להרוג כל "מפלצת".
העוצמה היצרית
גנדי. האויב שבפנים צילום: אי-אף-פי
אסטרטגיה נוספת להתמודדות עם הצד האפל היא זו של תרגול חמלה וחוכמה. בסיפור הארתו של הבודהה, מצוין כי נהג לבחור לשבת תחת עץ עתיק בזמן שסערה נוראית מתקרבת. על פי הסיפור, מארה (השטן), שבע בנותיו וכל צבאו התייצבו נגדו כדי למנוע ממנו להשיג את ההארה. הבודהה ראה את הפרעותיו של מארה בחמלה. הוא ראה את הסבל שמתוכן נבעו פעולותיו, והבין שאין הוא אלא שיקוף של הרע הקיים בתוכו. ברגע שבודהה זיהה זאת נהפכו חיצי האש של מארה לפרחים מלאי הדר.
במיסטיקה היהודית מבינים את עבודת האלילים כתפיסה של המציאות ככוחות נפרדים, בעוד שהאמונה אומרת שאין עוד מלבדו. לפי השקפה זו, גם הרע וגם הטוב מגיעים מן האלוהים האחד. ראיית החלק הרע כבעל שורש רוחני חיובי מאפשרת פרוש מחודש של מצבים הכרוכים בסבל. ראייה כזאת נותנת כוח לראות את החיובי בכל דבר - גם בשלילי.
אם כך, העלילה בה הטוב פוגש את הרע חוזרת כמעט בכל סיפור קנוני. בדברי ימי האנושות חוזר הסיפור הזה ומסופר שוב ושוב בצורות שונות ובהתאם לרוח התקופה, כי הוא תמיד רלוונטי. בעיניי, הקפיצה הרוחנית האמיתית מתרחשת כאשר אנו מגלים את העוצמה היצרית שלנו ולומדים לחבר אותה לכוח הרוחני הגבוה בתוכנו. במצב זה, יש לנו כוח להוביל את עצמנו ואת שותפינו למסע קדימה, ואפילו לספק את בת או בן הזוג באופן עמוק בהרבה.
לאתר הבית של רן דרן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם