סופר נני למתקדמים: נעמה סבג מייעצת להורים דרך מצלמות
רוצים מישהי כמו "סופר נני" אצלכם בבית בלי להופיע בטלוויזיה? לנעמה סבג-שמש יש פתרון חדשני עבורכם. אתם תציבו מצלמה בחדר הילדים או בסלון והיא, בזמן אמיתי, תצפה, תעיר, תתקן. תוך חודש, היא אומרת, תחושו בשיפור משמעותי
מגיעה אליכם הביתה ובהינף שרביט גורמת לילדים לישון כל הלילה, להיות צייתנים כל היום ושהשמחה תשוב לשרות במעונכם - אתם לא היחידים. אבל אז אתם נזכרים במחיר החשיפה - ההתערטלות כמעט - שמשלמות המשפחות שמצטלמות לטלוויזיה, ואתם אומרים לעצמכם שעדיפה שנה ללא שינה מאשר שעת טלוויזיה אחת שבה אתם ויקיריכם עוברים ניתוח אופי בשידור חי.
אז הנה הבשורה שלנו: לנעמה סבג-שמש, יועצת ומנחה מוסמכת בתחומי ההורות ומדעי ההתנהגות, בוגרת M.A בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, מגשרת ויועצת זוגית, יש דרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
בארבע השנים האחרונות היא מטפלת ומייעצת להורים בנושאים שונים ובעיקר בהתנהלות מול הילדים, אך לדבריה, השינויים לא התחוללו בקצב משביע רצון לטעמה. "במהלך שיחות רבות עם הורים שמעתי משפטים כמו 'הלוואי והיית רואה בעצמך' או 'אולי פשוט תבואי אלינו?'. אבל ידעתי שהנוכחות שלי תשפיע על הסיטואציה, מה גם שכאשר ילד בן שלוש רואה מישהו נותן להוריו הנחיות, זה שובר את הסמכות ההורית. חיפשתי פתרון שיאפשר לי לצפות, לא להתערב ברגע האמת כדי לאפשר להורה להפעיל שיקול דעת, אבל מאידך, לקבל תמונה מדויקת ומלאה. עד שבעלי פשוט אמר לי - 'למה שלא תציבי מצלמה?'".
כל כך פשוט. איך לא חשבו על זה קודם?
סבג-שמש: "חקרתי וביררתי ואני אכן הסנונית הראשונה בארץ. זה קיים רק בתוכניות טלוויזיה, ועובדה שגם לי לקח לא מעט שנות ניסיון בעבודה להגיע לכך. היה קשה להשיג מצלמה שתהיה קלה לתפעול, שלא תאלץ אנשים להיות תלויים באינטרנט, ושתאפשר לי לראות את החומרים מהמחשב שלי בחדר. לאחר שהבעיות הטכניות נפתרו החלטתי לנסות קודם כל על עצמי, על מנת להיכנס לנעליו של המצולם ולחוש מה הוא מרגיש. וגם כדי לוודא שאין תקלות טכניות".
התהליך מתבצע כך: לאחר שהורים פונים אליה עם בעיה שקשורה להקניית הרגלי שינה לילדים או
לבעיות התנהגותיות שונות, הם מתבקשים לקרוא על גישת "האינטליגנציה הרגשית", שהיא שיטת הטיפול שבה נעזרת סבג-שמש: "בשונה מהI.Q-, הE.Q- (אינטליגנציה רגשית) היא כלי שניתן לרכוש במהלך כל החיים", היא מסבירה. "אני מתמקדת בעיקרון המדבר על מודעות עצמית - כאשר ההורה מודע היטב לרגשותיו ולרצונותיו הוא יכול להתנהל טוב יותר מול הילד, ללא היסוס ובמינימום רגשות אשמה. אינטליגנציה רגשית מדברת גם על יכולת להסתגל למצבים ושינויים - עלינו להיות יצירתיים כאשר אנחנו נמצאים במצבים 'בעייתיים' עם הילדים.
"אני מדגישה גם את חשיבות הדוגמה האישית, וכדי להקנות לילדים כישורים רגשיים וחברתיים, עלינו
להתנהל איתם באותה הדרך - להיות אמפתיים כלפיהם, לראות
מכאן ואילך הטיפול יכול להתנהל בשני אופנים: ללא מצלמות - אבל אז נדרשים ההורים למלא דו"חות
שניתנים להם, ובהם לדווח על המתרחש בבית - עסק די מייגע, או לבחור בטיפול בעזרת מצלמה. לאחר תשאול וקבלת רקע על המשפחה, מתקיים מפגש ראשוני שבו בונים תוכנית עבודה, עוד בטרם הגעת המצלמה.
סבג-שמש: "את המצלמה מחברים בחדר השינה של הילד או בסלון, בהתאם לבעיה, ואני צופה בהם מדי יום או ברגע האמת או בדיעבד, ושולחת להם משוב במייל. במידה שראיתי משהו שממש צורם או דפוס שחוזר על עצמו, אני מתקשרת ומשוחחת איתם. בדרך כלל במהלך הליווי אנחנו נפגשים פעם נוספת וההורים צופים בעצמם, מה שבדרך כלל גורם להם ללא מעט תדהמה".
כמה זה עולה?
"1,400 שקל לטיפול, שנמשך כחודש לערך".
ואיך התוצאות?
"השינוי הוא מהיר, כי לאמת אין פנים רבות, ובדרך כלל תוך חודש הבעיות נפתרות. אבל בדרך כלל
המשפחות ממשיכות להתייעץ ולשתף אותי במידת הצורך. אני שם גם אחרי שהמצלמה כבר לא".
לא קשה להם החדירה הזו לפרטיות?
"אני מזהירה את ההורים מראש שאני מתכוונת 'להיכנס להם לוורידים', אבל כשלא מעגלים פינות התהליך הוא ממוקד ויעיל. ללא ספק בהתחלה זה עלול ליצור אי נוחות, אך כאשר מדובר בצילום רצוני תוך שאיפה לשיפור ברמת החיים, התחושה שונה. בדרך כלל מהר מאוד שוכחים שהמצלמה שם".
היתרונות, לדברי סבג-שמש, הם רבים. "בזכות המצלמה אני רואה את האווירה הכללית בבית, את
הדינמיקה, את אותם דברים שקשה ולא נוח לדווח עליהם. הפרשנות הסובייקטיבית של כל הורה מנוטרלת, העובדות לא נשכחות, אני רואה דברים שההורים בכלל לא מודעים לכך שהם לא תקינים ויכולה להעיר בעצמי, יש לי תמונה יותר מלאה".
תמונה מלאה אולי כן, אבל האם זו גם תמונה אמיתית? אנשים מתנהגים אחרת כשיש מצלמה בסביבה.
"במידה מסוימת זה קצת כמו לככב ב'האח הגדול', אתה מנסה לשחק התנהגות, אבל מהר מאוד האמת יוצאת לאור. גם אם בהתחלה ההתנהלות משוחקת על מנת להרשים, זה בסדר, בסוף היא משתרשת באופן טבעי. יש בזה יתרון שההורים יודעים שצופים בהם, והם משתדלים יותר".
האם ישנם יתרונות נוספים?
"בניגוד לביקור אצל פסיכולוג או במכונים השונים, כאן ההכוונה היא יומיומית, עין מקצועית
ואובייקטיבית רואה את הדברים ומקצרת תהליכים. בעבר היו לי זוגות שהחלו תהליך והפסיקו אותו מפני שלא היה להם זמן לכתוב דו"חות, מה גם שלא תמיד הבנתי את הדו"חות - היו בהם חוסרים וזה יצר קשיים. בזכות המצלמה נחסכת מהם הטרחה, ומבחינתי, תמונה אחת שווה אלף מיילים. מעבר לכך, עבור ההורים, ליכולת לצפות בעצמם יש ערך מוסף משמעותי, שמסייע להם להיות יותר מודעים לכשלים, ולכן יותר קל להם לטפל בהם".
מהם הכשלים האופייניים?
"יש הרבה. נתינת יתר, למשל. הורים רוצים לתת לילדים שלהם את המקסימום, והם אינם מבינים שזה לא סותר לדעת להגיד 'לא' כשצריך. הרבה מנתינת היתר נובעת מרגשות אשמה של ההורים, הם מגיעים בשעות לא שעות ועדיין נותרים עם רגל בעבודה, והילד מרגיש את זה.
"אני אומרת להורים - תהיו שעה ביום, אבל תהיו שלו. ילד צריך להרגיש נאהב וחשוב, זו לא חוכמה לקנות לו גלידה בזמן שיחה עם עוד לקוח. גם אני אמא לשני ילדים, ואני מבקשת לחזור ללקוחות שלי בערב. הורה לא יכול להיות מחמש עד שבע בטלפון ולצפות שהילד ייכנס למיטה בכיף".
עוד תקלות?
"בעיית גבולות. הגבולות צריכים להיות ברורים, אבל לא פעם ההורים משנים את השגרה בהתאם ליום שעבר עליהם. היום אין להורה כוח לשחק אז הוא מאפשר לילד לראות טלוויזיה, ומחר יש לו כוח ופתאום הוא לא מרשה. ילדים מאוד אוהבים יציבות, להורים יהיה הרבה יותר פשוט וקל אם יקפידו עליה.
"נכון שזה מפתה להיכנע לדחפים, אבל חינוך חשוב להעניק בכל זמן ומקום, ולא רק כשנוח. יש לפעמים מצבים קיצוניים, גם אני לעתים מאוד עייפה ולכן מחליטה שאני אתנהג כאילו לא ראיתי שהחדר של הילד מבולגן. אבל כשהילד יודע שראיתי שהחדר מבולגן, אני לא יכולה להתעלם. אם ראיתי והערתי, עלי להתעקש או להתנהג כאילו לא הבחנתי בכלל. יום אחד להתעקש איתו שיסדר ולמחרת רק לזרוק את ההערה לחלל האוויר, מבלבל. ילד זקוק לשגרה, ושגרה, בניגוד לתכונות אופי, אפשר לשנות".
החיים דינאמיים, את יודעת, מה עם קצת גמישות?
"אין סיבה שילדים לא יפתחו גמישות, אבל קודם כל חשוב שהם יקבלו את הכלים לכך. למשל, קודם שהילד ילמד להרדים את עצמו, ואז הוא יוכל להירדם בעגלה בקניון. אם בזמן תהליך הלמידה ההורה מצפה לגמישות, זה בעייתי. אני מבקשת מההורים לראות את הדברים מנקודת המבט של הילד. אם אמא הרגילה את הילד להירדם על הידיים, היא לא יכולה להחליט בבת אחת להפסיק - זו שבירת אמון. כשההורה מחליט לעשות שינוי, הילד טרם מודע לכך, ולכן חשוב לעשות את זה נכון - בהתחשבות ובהדרגתיות. גם אנחנו המבוגרים לא אוהבים שינויים, וכך גם הילדים שלנו - הם מוחים, ומי שלא יודע לדבר מוחה בעזרת דמעות או מניפולציות".
האם יש מכנה משותף להורים שמגיעים אלייך?
"מרבית ההורים הם ממעמד בינוני גבוה, ולא במקרה. הגרעין לרוב הבעיות מתחיל בחוסר נוכחות הורית בבית. ההורים מציגים את עצמם מראש: 'אני רונית, אני עורכת דין, בעלי מהנדס ויש לנו ילדה ש... או ילד ש... ישר את מבינה מה המיקום של הילד במשפחה.
"והרבה מהבעיות נובעות מכשלים בתקשורת בין ההורים. בזכות המצלמה ניתן לנטרל התנצחויות, חוסר כבוד, לגעת בכל אותם מאפיינים שאנו גם לא מעוניינים שהילדים יפנימו. כל הורה מאמין בדרך אחרת, וזה לא תמיד פשוט".
יש לך עצת זהב אחת לכל ההורים באשר הם?
"אני באה מתחום של מדעי ההתנהגות, ולשיטתי דוגמה אישית היא לפני הכל. צריך קודם כל להיות בני אדם לפני שנעשים הורים. כשהורה יגיד לילד שלו: 'כעסתי עליך בצדק, אבל אני מתנצל על הדרך, הייתי צריך להביע את עצמי אחרת' - גם הילד ילמד שזה בסדר לכעוס, אבל שבמקום להתפרץ ניתן להירגע לבד בחדר. מותר להרגיש כל רגש, אבל אסור להתנהג כל התנהגות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם