פסגת החומוס: איפה כדאי לנגב?

דרך ארוכה עשתה ישראל מקופסת החומוס המשומר של תלמה ועד לפריחת החומוסיות תחת כל עץ רענן. אתמול התכנסו נציגים של חמש מהן ביפו, הממלכה הרשמית, להשוואת טעמים ובדיקה מקרוב של הגרגירים

אביעד פוהורילס | 14/4/2010 11:48 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לא תמיד חומוס היה כאן משהו להתגאות בו. אני זוכר את מנות הקרב שהיינו מקבלים בצבא. בין התירס בקופסה והלחם הפרוס אחיד הייתה גם קופסת שימורים נחבאת אל הכלים, ובצדק, קטנה ודי שטוחה, של תלמה. בתום מאבק עיקש עם הפותחן, היית מבין שהכל היה לשווא.

גם אחרי לעיסה ארוכה, קשה היה להבחין אם מדובר בסוג של פטה כבד, או רובה שמיועדת לסתימת חריצים בחרסינה מעל האמבטיה. בסוף רצה שמועה שמדובר בחומוס שהכינה איזו דודה מהאגודה למען החייל, שנולדה בגליציה.

רק כשהתחלנו להסתובב בארץ, למדנו שיש אנשים שעובדים ומבינים בזה. למשל כשהיינו יורדים ברחוב הגיא בעיר העתיקה, לא רחוק מהבית של אריק שרון, אי אפשר היה בלי להיכנס לאבו שוקרי. היינו בוכים מהטעם הנהדר בקערה, מההרכב המושלם של המשחה, הגרגירים והתטבילה (מטבל, "דיפ") המורכב משום, מלח, מיץ לימון, פלפלונים חריפים שצורבים את הסימפונות. לקינוח היינו לוקחים עוד חצי מנה חומוס בצלחת וסוגרים עם שוקולדים קטנים בנייר עטיפה סגול מבריק מבית החרושת סילבנה ברמאללה, ודיו לסוסים.

כיוון שהאזור הזה הופך לצפוף ועצבני, כולם רבים פה עכשיו על הכל. הלבנונים טוענים שגנבנו להם את החומוס, בסמטאות הצרות של אבו גוש מתנהל קרב מאסף של קשרי דם עד גרגר החומוס האחרון, ונדרש להזעיק את ז'אק כהן, כבר בן ‭,80‬ לרוץ בין דלפק לדלפק כדי להשיג הפסקת אש. את האמת? לשם אנחנו לא נכנסים בשביל חומוס. הוא כבד מדי, ממוסחר מדי, טעים פחות. מקסימום כנאפה.
צילום: ראובן קסטרו
מציגים את הסחורה. 1. בהדונס (עם הרבה גרגירים). 2. אבו מאהר (מינימליסטי). 3. אבו שאקר (עם מעט טחינה). 4. אבו מרואן (הרבה פטרוזיליה). 5. פינתי (עם פול) צילום: ראובן קסטרו
איפה הגדולים?

חלק מהם התקבץ אתמול ביפו אצל פאיז, הוא אבו מרואן, בפנייה ימינה מרחוב יפת למנדס פראנס. לפני 60 שנה מנדס פראנס היה ראש ממשלה יהודי בצרפת, ומאז שמת, לפחות אצלנו, הוא סלב ענק. בסמטאותיו צילמו את "עג'מי‭,"‬ ובפינות המוצלות מנגבים אצל אבו מרואן או בקלבוני משולש, מסבחה או חומוס נקי. היוזמה הברוכה מדברת על תחרות בין מאה החומוסיות הטובות בארץ, אבל אף

על פי שאנחנו מכבדים את אבו שאקר החיפאית, אבו טאהר ובהדונס, חסרונן של הגדולים באמת הורגש בפוטו אופ.

איפה אבו חסן השכן, סעיד מעכו, רחמו וטעמי הירושלמים, אבו אדהם הגלילי, רונן מאשתורי הפרחי, אסלי בדיזנגוף, משאוושה בפינסקר וחליל הרמלאי. מאיר מ"פינתי" הזמין אותנו לסיור מודרך בסמטאות שוק מחנה יהודה. אולי נעצור אצלו ואולי נעדיף משהו קטן בצלחת מהפתיליות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים