כוננות ספיגה: 3 גישות לגמילה מחיתולים
הדרך לשם רטובה ולא פעם מתסכלת אבל אין כמו תחושת הניצחון שחש פעוט שהצליח לעשות את זה. עם או בלי חיתולים, בסיר או ישר באסלה - שלוש גישות שונות ומנומקות לגמילה מחיתולים
גישה מספר :1 מגיל שנה וחצי עד שלוש
ד"ר כצנלסון: "הגיל אינו הפרמטר היחיד, גם בשלות הילד חשובה, ואלה הסימנים לבשלות: .1 התעניינות בהתפנות של מבוגרים .2 הודעה ש"יוצא לי," כלומר, מודעות גופנית; .3 מוטיבציה של הילד להוריד חיתול או לעשות את צרכיו בסיר או בשירותים; .4 פערי זמן גדולים בין החלפת חיתול והרטבתו מחדש; .5 הילד קם משנת הצהריים יבש; .6 הילד מגלה אי נוחות כשהחיתול רטוב
גישה מספר :2 מגיל שנה עד שנתיים וחצי
ד"ר קושניר: "לפי הספרות המקובלת בעולם, המוכנות להיגמל קיימת בטווח גילים זה והיא כוללת שלושה מרכיבים: מרכיב פיזיולוגי - הילד כבר יכול ללכת, לשבת לבד, לעלות על ישבנון, להוריד מכנסיים וללבוש תחתונים; מרכיב פסיכולוגי-נפשי - הילד מפגין בשלות רגשית המעידה על יכולת לתפקד בצורה בוגרת גם בתחום הפרידה מהחיתול; מרכיב קוגניטיבי - הילד מבין מה מצפים ממנו, רואה מה אחרים עושים בשירותים, מבין מה מטרתו של חדר השירותים ורוצה לחקות את הגדולים.
גישה מספר :3 מגיל שנה עד שנה וחצי
תייר: "תיאורטית, אפשר לגמול תינוק כבר בגיל אפס, אך הגיוני יותר לפצוח בתהליך בגיל שנה עד שנה וחצי ולפני גיל שנתיים הבעייתי. לא נדרשת לשם כך בשלות של הילד - הוא לא צריך לדעת ללכת, לדבר, לרצות או להבין. התינוק בשל מיום היוולדו מבחינה פיזיולוגית. עובדה שבמדינות במזרח הרחוק, דרום אמריקה ואפריקה, ילדים גמולים כבר מגיל חצי שנה. הבשלות היחידה שנדרשת היא זו של ההורה, שצריך להיות נחוש ונחרץ. גישת הגמילה שאני דוגלת בה קשורה גם באספקטים אחרים של הורות - שמחד הינה חמה, אוהבת, קשובה ומכבדת, ומאידך יודעת להציב גבולות, מטרות ודרישות. זוהי הורות מנהיגה שמראה לילד את הדרך, ולא הורות זורמת שנגררת אחריו."
גישה מספר :1 עם או בלי חיתול
ד"ר כצנלסון: "צריך להתחיל להדגיש בפני הילד שכל בני המשפחה עושים את צרכיהם בשירותים - כמודל לחיקוי. ואז, על פי גישה אחת, פשוט מורידים לתינוק את החיתול ומזכירים לו מדי שעה או לפי ההיכרות איתו, ללכת להתפנות. הגישה השנייה אומרת שמקיימים את ההליך הזה כשהילד עם חיתול. כך או אחרת, לא מנדנדים לו כדי לא להפוך את הגמילה למאבק, ונותנים לו חיזוק גם על הצלחה חלקית. נושא היציאות הגדולות (קקי) קצת יותר קל כי מרבית ההורים יודעים מתי הילד מתפנה (בבוקר, לפני/אחרי אוכל, לפני השינה וכדומה.( או אז מושיבים אותו על אסלה/סיר/ישבנון לפרק זמן של מספר דקות. אפשר לתת לו לשחק שם ואפשר להיות איתו. חשוב רק לא להושיב אותו לאורך זמן, אלא להתאים את משך הישיבה לרצון שלו. אם אחרי שלוש דקות הוא לא רוצה לשבת יותר, מורידים אותו מהאסלה ונותנים לו חיזוק על עצם הניסיון."
גישה מספר :2 עם חיתול
ד"ר קושניר: "לא מורידים חיתול וזהו, אלא מתכננים את הגמילה ברגישות - אם היא מתנהלת באופן הרמוני וחלק, היא תורמת לדימוי העצמי החיובי של הילד. אם היא כרוכה בתחושה שהוא לא עומד בדרישות, היא עלולה לחבל. לאור זאת, עוד לפני הגמילה והורדת החיתול ההורים צריכים לפנות לעצמם זמן כמו סופ"ש ארוך, כי אי אפשר לעשות את התהליך בלחץ. בשלב הבא חושפים את הילד לנושא על ידי הדגשת העובדה שההורים והאחים מתפנים בשירותים וכן באמצעות ספרים וקלטות שיכולים להגביר את המודעות והמוטיבציה שלו לנושא. לאחר מכן מומלץ לרכוש בובה ש'יודעת לעשות פיפי,' ויחד עם הילד לוקחים את הבובה כל פרק זמן מסוים לשירותים ונותנים לילד ללחוץ עליה כדי שייצאו המים. אז מוחאים לה כפיים, מחמיאים לה ונותנים לה פרסים. בשלב זה רוב הילדים רוצים להיות חלק מהחגיגה, ורק אז מורידים להם את החיתול. אם הילד לא מבקש, לא מורידים ולא מכריחים, כי חשוב שהתהליך ייעשה בשיתוף פעולה איתו."
גישה מספר :3 בלי חיתול
תייר: "גמילה היא פרויקט, ולכן חשוב שההורה יהיה פנוי רגשית, סגור על ההחלטה ובטוח שזה הדבר הנכון לעשותו. חשוב גם שלהורה לא יהיו שום ציפיות מהתינוק בשלב הראשון - לא שהוא יאותת, יבין, יגיד וכדומה, אלא שיבין שכל האחריות היא עליו, ההורה. על ההורה למצוא עיתוי מתאים שבו הילד בריא, שלא צפויים שינויים במהלך התקופה ואפשר לקחת מספר ימי חופש מהעבודה. בשלב הבא מגלגלים את כל השטיחים בבית, שמים מגבות בכל מקום שהתינוק מגיע אליו, וקונים הרבה זוגות תחתונים. אז מורידים לתינוק את החיתול באופן מוחלט בשעות הערות, ומגבירים את הקשב לשני אספקטים: ללו"ז של עשיית הצרכים שלו (לכל ילד יש לו"ז פנימי - מתי הוא עושה קקי או פיפי - למשל, אחרי הנקה) ואת שפת הגוף שלו. תינוקות מאותתים כשהם עושים את הצרכים שלהם בעזרת הבעת פנים, הוצאת קולות, מבט מסוים, תנוחה ספציפית וכדומה. "כשמכירים את הזמנים ומזהים את שפת הגוף, יוזמים את הבאתו של התינוק לסיר או לאסלה כדי להתחיל לנסות למנוע פספוסים. בדרך כלל התינוק ירצה לשתף פעולה. אם לא מצליחים בדרכי נועם, נכנס היבט ההורות הסמכותית: בצורה תקיפה אך לא תוקפנית מושיבים אותו על הסיר, גם אם הוא מראה סימני הסתייגות, מרגיעים אותו תוך כדי ולא מוותרים."
גישה מספר :1 להעיר את הילד בלילה
ד"ר כצנלסון: "בדרך כלל מתחילים את הגמילה בזמן ערות. יש ילדים שכתוצאה מכך נגמלים די מהר גם בלילה, ולאחרים לוקח יותר זמן. ילד שנרדם ומתעורר אחרי מספר שעות עם חיתול מלא או רטוב, ומבקש שיחליפו לו, מעביר מסר שהוא רוצה להיגמל גם בלילה וצריך לזרום איתו. בשלב זה מורידים את החיתול, דואגים שהוא ילך לשירותים לפני השינה, אומרים לו שהוא יכול להעיר את ההורים בלילה אם הוא צריך לשירותים או שמים לו סיר ליד המיטה, שיעשה לבד. אני מאמינה שיש מקום להעיר את הילד בחצות, למשל, באופן יזום, וללוות אותו לשירותים. התנאי הוא שהילד לא על הידיים ולא "זומבי" אלא ער ומודע לכך שהוא מתפנה. כך הוא יתחיל להתעורר לבד כשיחוש צורך."
גישה מספר :2 הזמן יעשה את שלו
ד"ר קושניר: "גמילת לילה אמורה להתרחש באופן טבעי כתוצאה מהורדת החיתול ביום. כשהילד קם בבוקר יבש, סימן שהוא מצוי בתהליך של גמילה. אם הוא קם יבש במשך עשרה ימים, אפשר להוריד את החיתול גם בלילה. אם אחרי שבועיים-שלושה הילד עדיין מרטיב בלילה, אפשר לחזור לחיתול ולדחות את גמילת הלילה. אם הוא ממשיך להרטיב אפשר להעיר, אבל צריך לזכור שכך גורמים לו להיות תלוי ביוזמה שלכם."
גישה מספר :3 שנת צהריים תחילה
תייר: "כל עוד התינוק לא נגמל בזמן ערות, ממשיכים לשים חיתול בשנת הלילה ובשנת הצהריים, ומסירים אותו מיד כשהוא מתעורר, כדי לראות אם הוא התעורר יבש או לא. אם אחרי פעמיים-שלוש הוא מתעורר יבש משנת הצהריים, אפשר להתחיל להשכיב אותו לישון בלי חיתול גם בלילה, תוך הקפדה שיעשה פיפי לפני השינה. אפשר גם להעיר אותו בלילה וללוות אותו לשירותים כדי שיעשה שוב פיפי ויחזור לישון, מתוך הרציונל שזו עדיין אחריות של ההורה. לאחר מספר לילות שבהם מעירים את התינוק בלילה, אפשר לתת לו לישון את כל הלילה בלי להעירו כדי לבדוק אם הוא מצליח להתאפק עד הבוקר."
גישה מספר :1 בהתאם למה שנהוג בגן
ד"ר כצנלסון: "סיר הוא אביזר ידידותי ונוח לילד אבל צריך לנקות אותו, כך שהוא מהווה שלב נוסף בדרך לגמילה. לגבי אסלה - יש ילדים שמפחדים מהעומק שלה (גם אם יש עליה ישבנון,( ולכן צריך להתאים את האביזר לילד. חשוב להביא בחשבון את השיטה הנהוגה בגן/ משפחתון, כי זה המודל שהילד מכיר, ועדיף לאפשר לו רצף והמשכיות."
גישה מספר :2 ישבנון
ד"ר קושניר: "אחד המחסומים של ילדים הוא הפחד מהאסלה בשל גודלה ועומקה, והישבנונים נותנים לכך מענה. אני ממליץ להימנע מסיר, כי הוא מהווה אלמנט של מעבר, ולהעדיף את האסלה."
גישה מספר :3 סיר
תייר: "מכיוון שמדובר בתינוקות, עדיף להשתמש בסיר, שצורתו מותאמת לאנטומיה של התינוק. גם הניידות שלו חשובה, וכך בכל רגע נתון אפשר יהיה לשלוף אותו מיד, ולא לרוץ לשירותים עם פיפי מטפטף. אין שום בעיה להעביר ילד שנגמל על סיר לשימוש באסלה."
גישה מספר :1 קשה באימונים, קל בקרב
ד"ר כצנלסון: "אם הילד כבר היה גמול וחזר לעשות במכנסיים, חשוב לברר מה הסיבה לרגרסיה ולהתייחס אליה. מעבר לכך, מומלץ לנסות לעשות מאמץ לא לחזור לחיתול, כי כך מעבירים מסר שלא מאמינים בילד, ושעם כל זיגזוג מרימים ידיים. המוטו צריך להיות: 'אתה ואנחנו נתאמץ כי אנחנו מאמינים בך, סומכים עליך, אופטימיים ויודעים שלמרות שקשה - אתה יכול.' בנוסף, אל תיכנסו לסוגיית 'הוא עושה בכוונה.' מתן פירוש כזה להתנהגות הרגרסיבית יגרום לכם להגיב בעוינות, ויהפוך את התהליך למאבק כוחות. ואולם, אם קרה משהו משמעותי כגון מחלה של הילד, אשפוז, גירושי הורים ושאר מצבים שבהם הילד מתמודד עם דברים קשים, יש מקום לשקול לחזור לחיתול."
גישה מספר :2 מותר לחזור לאחור
ד"ר קושניר: "תלוי בעוצמת הרגרסיה. כשהיא עמוקה, חשוב יותר לזרום עם הילד ולשמור על הרמוניה, ואם צריך - לחזור גם לחיתול. הקפידו רק לא לשדר אכזבה."
גישה מספר :3 חיתול משוחרר לא יוחזר
תייר: "בכל תהליך למידה יש התקדמות מזוגזגת, ולכן יש לקבל רגרסיה כמשהו שקורה ולא כסימן שהתהליך נכשל. צריך לשנס מותניים, ובשום אופן לא לחזור לחיתול, כי לא ייתכן שהורה שהתחיל בתהליך חינוכי שהוא מאמין בו ירים ידיים בכל פעם שמתעורר קושי. הרמת ידיים כזו משדרת אי אמון בילד, שבסופו של דבר, צריך להיגמל."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם