על הדרך: מה מחפשים לפני שמוצאים את האמת?
אולי לא מגיעים לוויפאסנה כדי להתחמק מתשלום חשבון חשמל, אבל המניעים של רבים לא נובעים דוקא מהצורך למצוא את האמת הנצחית. העניין הוא בכך שלפעמים, על הדרך, הם מוצאים
בסיפור פונה המלך אל החכם, ומבקש שיעלה נושא לדיון פילוסופי. החכם מהרהר לרגע, ומשיב: "אנחנו רוצים להגיע ל'אמת', נכון? אז בוא נדון באמת."
"אם כן, מהי מטרת הפרישות שלכם? מהי התכלית שאליה אתם מכוונים?" מבקש המלך לדעת.
"הפרישות שלנו היא לשם העלמת הצער. התכלית הסופית שלנו היא להשתחרר מהכבלים לעולם הזה," עונה החכם.
"האם מטעמים נעלים שכאלו הצטרפו כל הנזירים למסדר?", משתומם המלך.
"בהחלט לא, הוד מעלתו! היו שהצטרפו מטעמים אלו, אך אחרים הצטרפו כדי להימלט מתשלום חובות, או מאימת עריצותם של מלכים או פשוט כדי להרוויח בקלות את מחייתם."
"ומה לגביך?" ממשיך המלך, "לשם מה אתה עצמך הצטרפת למסדר?"
"אני?" משיב החכם, "אני הייתי ילד קטן כשהצטרפתי למסדר, ובכלל לא היה לי מושג לגבי התכלית הסופית לפרישות שלי. חשבתי לעצמי, 'הם נראים חכמים, הפרושים הבודהיסטים האלה, הם בטח ילמדו אותי'. הם לימדו אותי, וכעת אני מבין הן את הטעם והן את היתרון שבפרישות."
מה המסר של הסיפור? מה רוצה החכם הבודהיסט לומר? ובעיני, השאלה הגדולה מכולן היא: מהי ה"אמת" שהחכם מלמד את המלך? המסורת הבודהיסטית מדברת על שתי אמיתות: אמת מוחלטת ואמת יחסית. אלו הן שתי רמות של מציאות – שתיהן, מבחינה מסוימת, קיימות ואת שתיהן ניתן לדעת. האמת המוחלטת היא ההבנה של המציאות כהווייתה, ללא ההמשגות המתעתעות שאנחנו "מלבישים" עליה, ובעיקר ללא הזהות העצמית הקבועה שהאגו אוהב להיצמד אליה.
כשאנחנו ערים לאמת המוחלטת, אנחנו מתחילים להבחין בכך שלזהות שאנחנו מייחסים לעצמנו אין בסיס ממשי במציאות. בין אם נראה בעצמנו אנשים מצליחים או כושלים, אהובים או דחויים, יפים או חסרי כל חן, כאשר נבחן דימויים אלו דרך משקפי האמת המוחלטת, אנו נבין שכל אחת מהזהויות הללו בדויה ממש כמו כל האחרות. הן בדויות משום שכל אחד מאיתנו עובר תהליך של שינוי מתמיד, ובתהליך הזה לא נותר אף יסוד עקבי ונצחי שניתן להצביע עליו ולומר: "זה אני!" במדיטציה, אנחנו יכולים להבחין בשינויים הללו בהתהוותם ולראות כיצד האגו מחפש, בכל פעם מחדש, להיאחז בזהות מוגדרת שעתידה לחלוף בקרוב.
ההבנה של האמת המוחלטת היא הבנה משחררת, משום שההיאחזות בזהות קבועה מלווה תמיד בכאב כלשהו. איך יכול להיות אחרת? חוסר הסיפוק גדול כאשר הזהות איננה רצויה
לצד האמת המוחלטת ישנה האמת היחסית, אשר מבטאת את העולם כפי שאנו מבינים אותו ביומיום, דרך ההמשגות. ברמת האמת היחסית, אנחנו משתמשים במלים כדי לדבר על רעיונות ולתקשר בינינו. האמת הזו היא פרקטית: היא כובלת אותנו לתמונת עולם מוצקה וסטאטית, שיש בה "עצמי" ו"אחר" בעלי זהות קבועה. מצד שני, בלעדיה איננו יכולים להסתדר ולהתמצא בעולם.
נראה שיותר מכל, החכם הבודהיסט בסיפור בוחר להתייחס דווקא לאמת הפרקטית של היומיום. במקום לתאר בפני המלך את המציאות שאין בה "אני" או "אתה", הנזיר מעדיף לדבר על הארציות, על היומיומיות ועל ההיבט האנושי של הקיום. כאן מתעוררת השאלה: מדוע הוא עושה זאת? מדוע השיחה בין המלך והחכם נסבה דווקא על שאלות קונבנציונליות, בשעה שלבודהיזם יש ראיית עולם עמוקה כל כך להציע?
אם אנחנו רוצים לזהות את התעתוע שהאגו שלנו בונה בכל פעם שהוא נאחז בזהות כאילו מדובר בעובדה מוגמרת, עלינו ראשית להיות ערים לקיומן של הזהות ושל ההיאחזות. באותו האופן, אם אנחנו רוצים להרפות מרגשות שליליים, כמו כעס, קנאה או תחושת נחיתות, עלינו קודם כל לשים לב לקיום המוצק והממשי שאנחנו מייחסים לרגשות האלה ולהזדהות שלנו איתם. "מי שרוצה לפרק את האגו, חייב להיות קודם כל בעל אגו בריא ויציב" - אומרת הנזירה ריטה שמרבה ללמד בארץ.
להבין את האמת היחסית זה גם לזהות את כל אותם משחקי האשליה של האגו. החכם הבודהיסט בסיפור מונה רק כמה מבין הסיבות הפרקטיות והארציות, שבגללן אנשים יוצאים למסע הרוחני (למשל, התגוננות מפני דרישות העולם). אולי קשה להצביע על אדם שנכנס לקורס ויפאסנה כדי לחמוק מתשלום חשבון החשמל, אך האם אין לכל אחד ואחת מאיתנו סיבות אחרות, מעבר להתפתחות הרוחנית עצמה, שמובילות אותנו אל התרגול? לעתים אנחנו מחפשים להרגיש חלק מקהילה של חברים או להרגיש אנשים "טובים" ו"רוחניים", לעתים אנחנו מתרגלים כדי "לצבור קארמה טובה" מתוך תקווה שחיינו יהפכו נוחים יותר, ולעתים קרובות – קרובות מדי – הדרך הרוחנית הופכת לתירוץ שמאפשר לנו דווקא להימנע מלהתמודד עם כל מה שמאיים על האגו.
צ'וגיאם טרונגפה, מורה טיבטי שנוי במחלוקת אשר לא היסס להשתמש באמצעים פרובוקטיביים וארציים במיוחד כדי להעביר את הרעיונות שלו, כתב ספר שלם על כל אותן הדרכים שבהן האגו יכול לתעתע בנו. "האגו מסוגל לשנות כל דבר לצרכים האישיים שלו, אפילו רוחניות." הוא כותב, "אחרי שכבר למדנו את כל הטריקים והתשובות של המשחק הרוחני, אנחנו מיד מנסים לחקות רוחניות, מאחר שמעורבות אמיתית תדרוש את השמדתו המוחלטת, ולמעשה הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא לוותר לגמרי על האגו."
אין לראות בדברים אלו ביקורת. נהפוך הוא. המסר של החכם הבודהיסט, ממש כמו המסר של צ'וגיאם טרונגפה, הוא בעיני שונה בתכלית השינוי: לדעת את האמת פירושו לזהות ולהכיר את הצדדים החזקים והחלשים שלנו, ובייחוד לקבל את האנושיות שבנו. נכון שהתכלית המשמעותית של התרגול היא להשתחרר מההמשגות המוטעות ומהרגשות השליליים, אך זה גם טבעי ואנושי להגיע לפגישת מדיטציה פשוט בשביל החברה. זה נכון שהתרגול מיועד בעיקר למוסס את האנוכיות והאגו, אך זה טבעי ואנושי לחפש בו גם הנאה מיידית, למשל דרך בנייה של זהות "רוחנית" יותר.
כשאנחנו לומדים את האמת על אודות האנושיות שבנו, אנחנו מצליחים לקבל ללא ביקורת את כל אותם צדדים חלשים ופחות "רצויים" שבנו, ואת המשחקים שהאגו שלנו משחק. לצד הכרה באיכויות הטובות שלנו, אנחנו מתחילים לזהות גם את הכעסים והפחדים, את העצלות ואת חוסר הסבלנות, אך איננו שופטים את עצמנו על כך. יש לזיהוי זה חשיבות רבה, מכיוון שהמודעות לאמת היחסית של היומיום היא זאת שמאפשרת להתקדם בדרך הרוחנית, להשתנות לטובה ולהגיע לידיעת האמת המוחלטת.
אבל האמת היא שהסיפור על המלך הסקרן-החקרן ועל הנזיר הבודהיסט החכם טומן בחובו מוסר השכל נוסף ומעניין. כאשר החכם עצמו נשאל לטעמים שהובילו אותו להתנזר, הוא מודה שכאשר החליט לפרוש מן העולם, היה צעיר מכדי לדעת מדוע הוא עושה זאת. פעמים רבות אין דבר מדויק מזה לומר על ה"אמת". כשמתעוררת בנו המשאלה לדעת את האמת, בין אם מדובר באמת המוחלטת או באמתות יומיומיות, אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק מה אנחנו מבקשים או מדוע. פעמים רבות, האמת נחשפת בפנינו בהדרגה לאורך הדרך, ככל שאנחנו מרבים לחקור אותה, ולעתים רק אז אנחנו מבינים מדוע ביקשנו לגלות אותה מלכתחילה. הממד של ההפתעה והגילוי בחיפוש אחר האמת הוא שהופך את הדרך הרוחנית למעניינת ולבעלת ערך של ממש.
לעתים, מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. כלומר, אנחנו מחפשים בדרך הרוחנית תועלת מסוג אחד ואז "על הדרך" מגיעים אל האמת. ולעתים, אנחנו מגלים שיש בעולם אמת אחרת מבלי שהתכוונו לכך בכלל. מה שטוב לזכור הוא שגם דרכים אלו אל ההתעוררות, וכן ההזדהות שלנו עם האגו ועם הרגשות השליליים, הם כולם חלק מהאמת עצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם