מתנתקים, סיפור אהבה: מאמר ששווה להדחיק
אם ננסה לאהוב מישהו רק כי השתכנענו שכדאי לנו, זה יכול להצליח? רבקה גוטסמן מסבירה למה לא, ובעיקר למה זה גם לא עובד הפוך: למה אי אפשר פשוט להתנתק ולהפסיק להרגיש
רגשות הם מיסודות החיים, וככאלו גלומה בהם עוצמה אדירה. אם יודעים כיצד להשתמש בה ולתעל אותה, הרגשות יכולים לשמש כמפתחות של גילוי, ככלים של העצמה ואף למחוללים של ניסים מופלאים. מאידך, אם מאבדים שליטה וכוחם של הרגשות (מכל גווני הקשת, גם הנפלאים ביותר) גובר על כוחנו, אפשר להיסחף, לטבוע או אף להישרף בהם.
בניסיון להתמודד עם עוצמות הרגש (שכאמור, עשויות להיות מאיימות ביותר) - ולעתים גם עם ההכרה בעצם קיומם של רגשות מסוימים (שכשלעצמו עשוי להוות איום) - המנגנון הפנימי נוקט בדרכים שונות. אחת מהן היא דרך הניתוק, שבאופן מוחלש פועלת כדרך של סינון. אופן ההתמודדות הזה גורם לנו להתנתק לחלוטין מהרגשות בתוכנו, או לסנן אותם באופן שבו איננו חווים עוד את הרגשות במודע, או שאנו חווים אותם שלא במלוא עוצמתם המאיימת.
מנגנוני הניתוק והסינון מגוונים למדי. הדחקת או הכחשת הרגש היא דרך נפוצה, במסגרתה אנחנו נוטים להגיד לעצמנו: "אני בכלל לא מפחד/ת", או "אני לא שונא/ת אף אחד". אפשר גם לגמד את הכאב ("כן, נפגעתי, אבל לא נורא"), לגמד את המקור ("לא שווה להתרגז בגללו/ה או בגלל זה"), את הרצון ("לא באמת רציתי את זה מלכתחילה") או את העצמי ("יש מסכנים ממני").
מעט מתוחכם מאלה הוא הניסיון לדבר על הרגש מבלי לחוות אותו, בעצם: לספר אותו כסיפור מהזיכרון, באופן שלא חווים אותו בזמן שמדברים עליו, כלומר הוא לא מגיע מהבטן. דרך נפוצה דומה היא קפיצה להסבר ולניתוח של מקור הרגש, המתמקד בתיאור הנסיבות, אירועי הילדות או גלגולים קודמים. רציונליזציה של רגש קשורה גם בנטילת אחריות על האירוע שחולל אותו ("זו אשמתי", "זה לא שלך זה שלי" וההיפך). יש המפעילים מנגנוני הגנה, דוגמת: "אסור להתאהב / להתרגש / לשמוח מהר מדי, כדי לא להיפגע שוב".
בקרב אנשי הניו-אייג' מקובל גם להעניק מסווה "מואר" לרגשות האמיתיים. כאלה הן תחושות (שעשויות להיחוות
אולם למרות רב-גוניותו, מיומנותו, תחכומו הגדול ואפילו אמיתות חלק מהטענות וההסברים של מנגנון הניתוק המשומן היטב אצל רובנו, עבור הרגש כל אלו אינם משנים. כי הוא בכל זאת שם, ואינו נעלם. יתרה מכך, הרגש ממשיך, בדרכים שונות ומגוונות אף הן, לאותת לנו ממקום מסתורו שזו לא כל האמת ושהוא עדיין כאן. קיים.
ואז, לעתים, מתחת לפני השטח, למרות ההבנה, הסליחה, הקבלה והשלווה שלכאורה, גם אם התאמצנו מאוד להתעלות מעל רגשות לא "תרבותיים" או לא "נאורים" ולהישאר "נחמדים" או "טובים", וגם אם עבר זמן, אפילו הרבה זמן - בכל זאת נשאר הכיווץ. וגם אם ניסינו להישאר מאופקים, הגיוניים או שקולים ולהשתיק רגשות של התלהבות או תקווה, עדיין יש את המקום שבכל זאת מקווה, שעדיין מתרגש.
אז למה ככה? בדיוק מאותה הסיבה שאם ננסה לאהוב מישהו כי הוא שכנע אותנו או הסביר לנו למה כדאי לנו - זה לעולם לא יהיה אותנטי. אי אפשר להסביר למה כדאי לאהוב. זה פשוט לא עובד כך. מי שאוהב פשוט אוהב. בלי הסבר או סיבה. כך פועלת האהבה, וכך פועל הרגש. את הרגשות אי אפשר לשכנע, לפתור, או לשנות כל כך מהר.
אם ה"רגש" השתנה במהירות, סימן ש"מצב הרוח" הוא זה שהשתנה. בעולם הרוח השינויים יכולים להיות מהירים. בעולם הרגש, לעומת זאת, אין זה כך. לרגש קצב משלו ורגש עמוק לא יכול להשתנות ברגע. למעשה, הרגש גם לא רוצה להשתנות ברגע. וכשאנחנו ממשיכים להתנתק נבנית חומה, ומאחוריה טמונים כל הרגשות, האירועים, החוויות והזיכרונות שלא חווינו במלואם באופן מודע.
ואז, קורה שיש "הסתננות" מבעד לחומה ומפלח אותנו רגש חד שמכווץ או מכה בנו, או שעולות מחשבות שאנחנו לא מאמינים שחשבנו, שאנחנו מתביישים בהן או שמא אף חוששים מפניהן. בתגובה, מייד נכנסים שוב לפעולה מנגנוני הניתוק ואנחנו, באופן אוטומטי, נוטים לסלק אותם מעלינו ולהגדיר אותם כג'אנק. אבל גם הניתוק יכול לעבוד רק עד גבול מסוים. לפעמים, במצב של עומס יתר, החומה לא יכולה להחזיק עוד מעמד, ואז היא נסדקת או אף נשברת והאדם חווה שבר בחייו.
וכמו האדם מתחילת המאמר, לפעמים אנחנו מחפשים מתחת לפנס את מה שאיבדנו, רק משום ששם יש אור. אבל בשביל להתמודד עם אובדן ולמצוא את מה שאיבדנו, צריך לעיתים לחפש גם בחושך. זאת אומרת, שצריך לעבור דרך הרגשות. ובעולם הרגש לא תמיד יש קיצורי דרך, ולכן צריך לעבור דרך. נכון, זה קשה, זה מפחיד - אבל לעיתים זו הדרך לריפוי אמיתי.
אפלטון אמר: "אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שמפחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר מפחד מן האור". מניסיוני, אדם מבוגר ימשיך לפחד מהאור כל זמן שימשיך להתכחש לילד בתוכו, שעדיין, באופן טבעי, ממשיך לפחד מהחושך.
רבקה גוטסמן, מפתחת "דרך הלוטוס", היתה מורה בכירה של שיטת הריפוי והתקשור "תטא הילינג". בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, התמחתה ביוגה, בטכניקות נשימה ובמדיטציות שונות. לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם