אז איפה אתם במימונה?
חגיגות המימונה כבר מזמן פרצו את גבולות גן סאקר, ומדיניות הבתים הפתוחים הוחלפה, לפחות בחלק מהמקרים, באירועים למוזמנים בלבד. חמש המימונות שהכי שווה לפקוד
המימונה, כך באופן רשמי, נחגגה במוצאי חג הפסח ונמשכת עד היום שלמחרת. על מקור שמה הדעות חלוקות: יש הטוענים כי מדובר בהילולה לזכרו של מימון, אביו של הרמב"ם שנפטר באיסרו חג של פסח. אחרים מפרשים "מימונה" מלשון "אמונה," כי בחודש ניסן עתידים ישראל להיגאל. פירוש אחר מדבר על המימונה כעל סעודת פיוס שהיו עורכים לכבוד "מימון מלך מלכי השדים," והפרשנות הפרקטית מייחסת את מקור השם "מימונה" למילה "ממון." כך או כך, מה שחשוב באמת - זה מי בא.
המסורת אמנם חודשה לראשונה בשנת 1966 בהשתתפות 300 עולים מבני העיר פס שבמרוקו, וב־1968 כבר השתתפו בחגיגות כ־5,000 איש, אבל השיא האמיתי של חגיגות המימונה, שיצאו מן המחתרת אל האוויר חופשי, סומן בשנות ה־90 כאשר עשרות אלפי אנשים, שרים וחברי המטכ"ל התייצבו בשמחה להצטלם עם מופלטה בין השיניים. המיקום של החג על לוח
מהריקודים ומהמלבושים המסורתיים של יהדות צפון אפריקה, נותרו השולחנות העמוסים דברי חלב, מתוקים, פירות וירקות, ברכת "תרבחו ותסעדו" ("תצליחו ותזכו במזל טוב,(" ובעיקר: בתים הומים. חצי מיליון החוגגים שהלכו והצטברו בארץ מתפזרים בין בתים פתוחים בערב החג, בגנים, בפארקים, ובאיי תנועה ביום שלמחרת. ועד כמה שזה יכול להישמע מוזר, בשנים האחרונות מחליפות את המסורת של דלת פתוחה בחלק מהבתים המארחים - הזמנות מעוצבות מודפסות. מי מחלק הזמנות? בבית של מי יש חלוקה למתחמים על פי קבוצות גיל? מי מתמידה מזה שלושה עשו־רים? במיוחד לרגל החג: חמש המימונות הגדולות והבולטות בארץ, מבאר שבע ועד בית שאן.
משפחת אלול, מזכרת בתיה: למוזמנים בלבד (אלא אם אתם מתעקשים)
יהודי העיר מקנז במרוקו נוהגים לומר את המשפט הידוע: "הכל מדבק חוץ מיופי." המימונה של רפי ועפרה אלול היא המקום לפלס את הדרך אל שורות הפוליטיקה, להתחכך באלפיון העליון או לפחות לטעום מופלטה־שתיים־שמונה. אם לא יועיל, לא יזיק. אלול, ח"כ לשעבר במפלגת העבודה, נוהג לארח משנת התשעים מימונות בסדר גודל עצום. לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים ב־2006 המתכונת השתנתה. פרופיל האורחים הוסט מאנשי פוליטיקה וצבא לאנשי עסקים כדוגמת שרי אריסון, דוד קמיניץ, מיקי שטראוס, ברונו לנדסברג ואיתן רף. אלה זוכים להזמנות אישיות - בשונה לגמרי מהמסורת הישנה והטובה.
המארחים: רפי (ח"כ לשעבר ויו"ר עמותת רוח טובה), עפרה (יו"ר המרכז האקדמי פרס). רון וזיו.
כמה אורחים: אלפים.
אפיון הקהל: אנשי עסקים מהאלפיון העליון ופוליטיקאים ששומרים אמונים.
מה בתפריט: רפי: "עוגיות טעימות, דברים טעימים, מתוקים עם דבש, מטעמים למיניהם, והרבה אהבה. קשר אישי עם אנשים, לבביות ושמחה. כולם באים ורוקדים - זה כיף."
זה הסוד שלי: "אנחנו אוהבים לאהוב את האנשים האלה, שמחים שהרבה אנשים הלכו בעקבותינו ואנחנו שמחים שזה הפך להיות חג של כולם. זו המורשת שלנו ואני מצפה מהילדים שגם ימשיכו במסורת הזאת."
זמן היערכות: "לפחות שלושה שבועות אנחנו עובדים על זה. יש ידיים שעוזרות: חברים, ברוך השם, אנחנו משפחה גדולה."
מסר לעם היושב בציון: "עד לפני חמש שנים עשינו לכולם ועכשיו אנחנו מוציאים הזמנות בדואר. לא יכולנו לעמוד בכמויות של האנשים. הנשיא שמעון פרס בהחלט יהיה. הוא כבר 25 שנה בא. עוד מוזמנים כל חברי הכנסת, שרים, חברים וראשי רשויות. זה הפך להיות בית פתוח."
משפחת אברג'ל, באר שבע
בשנת 1980 ניהלו ריימונד ומרדכי אברג'ל מאבק ער נגד עיריית באר שבע, במסגרת פרויקט שיקום שכונות. "רצינו שירשו לנו לעשות את המסיבה הזו בפארק של שכונה ד' צפון. בהתחלה היו מארגנים רק בנווה נוי, במקום בלי מים, בלי שירותים ובלי תנאים. הם פחדו שיהרסו את הפארק ביום המימונה, אבל אנחנו התחייבנו שהפארק יחזור לשגרה עד עשר למחרת בבוקר. מאז ועד עכשיו המימונה מתקיימת בפארק." באותה שנה, החלו לארח את המימונה בביתם הפרטי. ריימונד: "בצאת החג, אנחנו מקבלים פמלייה של העירייה בבית שלנו, שנה אחרי שנה. השנה עברנו לדירה יותר קטנה, ולמרות זאת אני מתארגנת לעשות את המימונה שלי כמו תמיד."
המארחים: ריימונד אברג'ל, 74, חברת ההנהלה הציבורית של תיאטרון באר שבע, מתנדבת ב"כוח לתת," מנהלת חנות בגדים לנזקקים. ומרדכי אברג'ל , 75, עובד בעמותת "יחדיו" ומדריך ילדים בעלי מוגבלויות, הבן משה על עריכת השולחן ושטיפת הכלים, והבנות רונית ואורלי על המופלטות.
כמה אורחים: ריימונד: "היו ערבי מימונה שנמשכו עד 4 בבוקר, קיבלתי 300 איש."
מה בתפריט: "עוגיות מכל מיני סוגים: שקדים, אגוזים, קוקוס, ריבות, דג ענק, והמופלטה. זה המנהג שלנו. יש משפחות שעושות קוסקוס חלבי, אבל אצלנו כל החיים, מאז שהייתי ילדה קטנה, היינו עם מופלטה. יש שתייה חריפה, הרי כל החג לא שותים ויסקי כי זה חמץ, אבל בערב אני קונה בירה וויסקי למימונה, וזה הולך הרבה.
מאפייני הקהל: "מי לא אכל אצלי מופלטה: דוד לוי, אהוד אולמרט, כל ראשי הערים, וגם סילבן שלום ויעקב טרנר. עם טרנר היה לנו ממש סיפור כי לא היינו מהתומכים שלו כשהוא בא לבחירות, ובכל זאת הוא בא והקדיש לנו זמן. גם ראש העיר דנילוביץ' מגיע אלינו כל שנה. גם השנה הוא הבטיח שאם הוא בבאר שבע הוא יבוא אלי. גם כל עובדי תיאטרון באר שבע והשחקנים מוזמנים ומגיעים."
זמן היערכות: "כל החג הולך לי בהכנות. כל יום אני עושה קצת עוגות. אני לא אספר על העבודה הקשה של המופלטה. לפעמים זה 12 קילו. אני נעזרת בבנות אבל בשלב מסוים הן הולכות ואני ממשיכה עד האיש האחרון. כל אחד שבא שם יד."
מסר לעם היושב בציון: "זה נשמע שאנחנו מבוגרים, אבל אם תראי אותנו, אנחנו רוקדים רוקנ'רול כמו בני .30 למרות שהבית החדש קטן, המקום הוא בלב. המימונה בעצמה היא שמחה. זה יום שכל דבר בו משמח, ומלכד את האנשים. משפחות שלא דיברו, שכנים, בערב המימונה מגיעים והכל נשכח. יש לנו תפאורה של שישה מטר על שלושה, כולה עבודת יד שלנו עם כל הנושאים של המימונה ומרוקו: מפוח להדלקת אש, קומקומים, עמודים מזהב וקשתות, כלים של המרוקאים, זה דבר שאני ובעלי תפרנו בעצמנו. כולם מוזמנים. למימו־ נה לא מזמנים אישית, הבית פתוח."
משפחת לוי, רכס חלילים, מבשרת
בבית משפחת לוי נערכים לליל המימונה כל השנה, וכל המשפחה המורחבת מתגייסת למאמץ. מאות עורכי דין, רופאים, חברים, מנכ"לים, בנקאים ופוליטיקאים מתייצבים בבית המשפחה לחגיגה המסורתית בכל שנה.
המארחים: ציפי, 46, עובדת בעיריית ירושלים. יעקב, 49, איש נדל"ן. והילדים יוסי, שירן, מתן וגיא. ציפי: "ככל שהם גדלים האירוח גדול יותר."
כמה אורחים: כ־.700
אפיון הקהל: עורכי דין, רופאים, חברים, מנכ"־ לים, בנקאים ודמויות מהפוליטיקה.
מה בתפריט: ציפי: "עוגיות שקדים, בוטנים, אגוזים, שומשום, ז'בן ובעיקר עוגיות סוכר עם ביצים ותוספות. הדג המסורתי עם השיבולת, מופלטות כמובן שאנחנו מכינים בצאת החג, דבש, חמאה, ריבות. אני מעריכה שבערך 50 קילו סוכר הולך בכל מימונה."
היערכות מראש: "אנחנו מכינים את כל העוגיות והמטעמים בעיקר בחול המועד פסח כי הכל כשר לפסח. אנחנו נערכים לזה כל השנה, אבל בעיקרון רק בחול המועד אני מכינה את העוגיות. האחיות שלי, דודה שלי, גיסתי, כולן נרתמות למאמץ המשותף."
זה הסוד שלי: "אנשים באים, אוכלים, נהנים מכל עוגייה שמקבלת מאיתנו את מלוא האהבה, מלוא ההערכה ותשומת הלב. זה פשוט כיף. אני עושה את זה מכל הלב. זו מסורת של חמותי ושל אמא שלי ז"ל, ואני פשוט אוהבת את זה. אם לא היה לי פרטנר שעוזר לי לקבל החלטות ולבצע אותן לא הייתי עושה את זה לבד. אני חושבת שאנחנו עושים את זה יפה ואנחנו מאוד מוערכים על זה."
מסר לעם היושב בציון: "אני חוגגת את המימונה כבר עשרים שנה. המספר של האורחים משתנה. בהתחלה היו לנו רק 50 איש והגענו ל־.700 אני ויעקב מרכיבים את רשימת המוזמנים אבל יעקב מחזיק את הרשימה עיקרית כי יש המון אנשים שהוא מכיר. אנשים לא יבואו אם לא נזמין אותם. זה לא כמו במרוקו שפותחים את הדלת ונכנסים. פה זה קצת אחרת, אז אנחנו עושים הזמנות מסודרות ויפות. לחלק הן נשלחות בדואר, לחלק אנחנו נותנים במפגשים. כולם יכולים לבוא. יש גם אנשים שלא מוזמנים ובאים. כבר קרה שהגיעה משלחת מארה"ב. זו היתה חוויה, והיה שם מישהו שסיפר על המימונה ועל משמעות החג. זה היה מכובד מאוד. אני מכירה הרבה חברות שהתחילו לעשות מימונה רק בשנים האחרונות. אולי לא בסדר גודל כזה אבל בכלל. חברים קרובים, זה נחמד. אני חושבת שזה חג מאוד יפה."
משפחת פחימה, שכונת רמות, ירושלים
כמו בצבא, בית משפחת פחימה נחלק לרגל המימונה לשלושה חלקים. האורחים של אם ואבי המשפחה מתפזרים בין המוקד המרכזי - הסלון והמטבח, החברים של הבנות - בלובי הבית בקומה למעלה, ובגינה - החברים של הבנים. בית משפחת פחימה מארח קהל מגוון ודמויות בולטות מתחום ההוצאה לאור, וזה המקום לאכול ולחשוב על הוצאת ספר חדש - או במילים אחרות: המימו"לה.
המארחים: דני - מו"ל הוצאת דני ספרים, ושולמית, עקרת בית, והילדים אחיעד, לירז, אסף, הדר, עדי, שירן וחמשת הנכדים, שיהיו בריאים.
כמה אורחים: כ־.250
אפיון הקהל: שכנים ומתפללי בית הכנסת, סופרים, מו"לים, בעלי חנויות ספרים, אנשי ליכוד, חברי מועצה ועוד.
מה בתפריט: דני: "שתייה קלה, חמה וחריפה, שולחנות עמוסי כל טוב, מוסיקת רקע - בדרך כלל אנדלוסית וגם גיטרות עם שירים חסידיים. לילדים מחולקות שקיות ממתקים. יש גם סימנים של חג: ירק, חלב, קמח, מתוקים, וסמלים של פריון, מזל טוב ושמחה. אני כמובן לובש ג'לבייה שהבאתי מביקור במרוקו."
זה הסוד שלי: "כשבאנו לירושלים מקרית גת לפני 11 שנה, האשכנזים בכיתות של הילדים שלי ובסניף עזרא ובית הספר חורב לא חגגו מימונה. כל אחד מילדיי הביא את החברים שלו, וכך התכנסו הרבה אנשים. באים והולכים מתשע בערב עד אחת. מגיעים לפה חברים שמנגנים על פסנתר, סקסופון, חצוצרה. זה לא כל כך מרוקאי, אבל זה שמח."
זמן היערכות: "כל חול המועד מוקדש להכנות. את החמץ, אנחנו ממהרים לקנות אחרי שיוצא החג, אבל את הממתקים העוגות והריבות אנחנו מכינים בחול המועד. כדי להקל על העבודה של הכנת המופלטות, יש נפה חשמלית, שיהיה יותר מהר. יש שני מוקדים של הכנה: למטה ולמעלה, אצל הבנות."
מסר לעם היושב בציון: "אנחנו עושים את זה בכיף ובשמחה. כשהגענו לשכונה, גילינו שאנחנו כמעט לבד. הזמנות? זה לא כמו בקרית גת שלא צריך להזמין, נכנסים פשוט לבית. פה אני מתקשר ומזמין את כל מי שאני פוגש. אני כן ארים טלפון לאיריס בראל מסטימצקי ולירון סדן מעם עובד, שיפגשו את אבי שומר מצומת ספרים ואת מוטי וינשטוק מתמיר ספרים. יש פה אנשים שאנחנו לא כל כך מכירים והם באים בכיף. מוזר? לא, בכלל לא. מוזר לי אם לא באים."
משפחת בדוס, בית שאן
זמן קצר לפני כניסתם לביתם החדש בשנת ,2004 נהגו בני הזוג בדוש להתארח אצל שכנם דוד שטרית (עטרוש) ז"ל בבית שאן. "הוא אמר שהחל מהשנה הראשונה שניכנס, נחגוג את המימונה בבית שלנו ונעשה את זה בצורה גדולה, שכל האנשים מהאזור יגיעו," משחזר דותן בדוס. באותה שנה נפטר עטרוש וההבטחה שהוציא מבדס הפכה לצו. "זו המימונה המרכזית והכי גדולה פה באזור. אנחנו עושים את זה כמסורת ונמשיך את המימונה כל עוד אני חי ובני משפחתי חיים ונושמים, בשמחה, בהדר ומכל הלב. כל האנשים מרחבי הארץ מוזמנים."
המארחים: דותן, 35, נכה צה"ל, בעל סוכנות ביטוח( עופרה, 38, התאומים עילאי וענר, בני 6. דותן: "הם מחכים למימונה הזאת בכיליון עינ ניים, כמו כולנו".
כמה אורחים: 1,200 איש.
אפיון הקהל: דותן: "דוד ורחל לוי, אורלי לוי, מאיה בוסקילה, אייל מלול - השותף של רוברטו בן שושן, ראשי ערים, כדורגלנים, פוליטיקאים ואמנים - מוכרים ומוכרים פחות מגיעים מכל הארץ, בעיקר מאזור בית שאן וסביבתה. בשנה שעברה הגיעו גם מתל אביב ומרעננה. זה עבר מפה לאוזן. כולם באים: לקוחות שלנו בסוכנות הביטוח, מכרים ואנשים ששמעו ומגיעים במיוחד כדי לחוות את החוויה המיוחדת הזאת. את נכנסת, עוצמת עיניים ומרגישה כאילו את במרוקו עכשיו."
מה בתפריט: "כשלושים וחמישה קילו עוגיות מדהימות וטעימות, עשרים קילו מופלטות שעושים באותו יום. אנחנו נעזרים במכרים, בקרובי משפחה ובהורים שלי. כולם מתגייסים לטובת העניין הזה, ויש לנו עוד מאכל מיוחד שאנחנו גם מגישים אותו מבית סבתא מסעודה בדוש ז"ל שהיתה כל מימונה מגישה בורקוקש, שזה קוסקוס חלבי שמוגש עם חלב וחמאה. כמובן שאנחנו מביאים ציוד מרוקאי אותנטי."
זה הסוד שלי: "השמחה. הבית פתוח, הבית מיוחד ואנחנו מקבלים אנשים בסבר פנים יפות. יש לנו בית בסגנון מרוקאי עם פיתוחים, ריהוט ומוזאיקות שהבאנו ממרוקו. כל העיצוב מבפנים ומבחוץ בסגנון מרוקאי, והבית צבוע בצבע אדום מרקש."
זמן היערכות: "חצי שנה מראש. הכנה של ריבות לוקחת הרבה מאוד זמן והרבה משאבים. אנחנו קונים משקאות אלכוהוליים מיוחדים בכמויות אדירות ויינות מיוחדים שאנחנו אוגרים במשך השנה. העוגיות למעשה הן חמץ, כך שצריך להכין אותן לפני שהחג נכנס. יש לנו מקום מיוחד שבו אנחנו שומרים את החמץ בקירור. אנחנו סוגרים את מערכות ההגברה והלהקה. השנה תגיע להקת 'לילות דימנאת' - להקה מרוקאית אותנטית עם הסולן יוסי מור. זו הוצאה גדולה, והכל אנחנו עושים במסגרת היכולת הכלכלית שלנו. זו הפקה ענקית עם המון השקעה."
מסר לעם היושב בציון: "בשנה שעברה פרצו לנו הביתה ורוקנו את כל הציוד בערב ליל הסדר. חגגנו בקריית שמונה, וגילינו שהבית נפרץ ורוקנו אותו מציוד, ממשקאות וממוצרים שהכנו במיוחד למימונה. למרות הכל, החלטנו שהמימונה תתקיים, על אפם ועל חמתם של אלה שרצו להשבית אותה. הלוואי שיהיה לי כוח לעשות את זה כל שנה, גם נפשית, גם פיזית וגם כלכלית. חשוב לי שיבואו. ויכבדו אותנו. אנחנו מבטיחים לכבד בחזרה. אני אוהב שהבית מלא אנשים. זה חשוב לי. זה קירוב לבבות יוצא מן הכלל."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם