ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

תודה אנסטסיה: כך זכיתי בחופשה חינם באיטליה

"כל הכבוד, לך לקבל את הפרס", לחש לי דידי הררי. "מזל טוב, אתה נוסע לאיטליה", הוסיפה אנסטסיה מיכאלי ונתנה לי מעטפה. אליק מרגלית נזכר בחופשה הכי יוקרתית שאליה יצא בחינם

לשמחתי, התברכתי בלא מעט חופשות בחיי. אני אמנם רחוק מלהיות מיליונר או מאמידות כזו או אחרת, אבל איכשהו השכלתי תמיד להתפנק בגיחות שונות לניכר. הלוואה קטנה מבנק הפועלים, מתיחה גדולה של מסגרת האשראי, קצת דמי כיס מההורים, ויש טיול. עם זאת, כחלק מאותו קהל שלא שייך לחוג הסילון וכאחד שמתנייע בחסות התחבורה הציבורית אף פעם לא התנסיתי במה שנקרא חופשה חלומית. אותן חופשות שזוכות לכתבות מעצבנות על אלו שיש להם, ששוכרים דירות נופש בארובה או יוצאים למסעות עינוגים במקומות אקזוטיים שונים בעולם.

בתחילת המילניום הגיעה חופשה כזו. האמת שלא הגיעה, לקחתי אותה, ואמנם אני מתבייש להודות, אבל גם די רימיתי בדרכי אליה. באותה תקופה עוד לא הייתי עיתונאי, רק בפוטנציה. גרתי אז בתל אביב, שם למדתי תקשורת, ובערב מהביל באחד מחודשי הקיץ טרטר הסלולרי שלי. על הקו היה חברי משכבר הימים אריק וייס, אז כתב ב"זמן ירושלים", והיום כתב ב"עובדה".

"מה אתה עושה הערב?" שאל אותי וייס בנימה שאינה משתמעת לשני פנים וקובעת שמה שאני עושה זה כנראה יהיה אתו. "כלום", עניתי בייאוש קל כשהבנתי שתיק הולך ליפול עליי. "אתה חייב לבוא אתי ל'ליל טורפי הפרסומות' שערוץ 9 מרים ב-TLV בנמל", הוא קבע. "אנסטסיה מיכאלי תהיה שם?" שאלתי, וכשתשובתו הייתה חיובית הסכמתי מיד. היה לי אז פטיש מוזר אליה, אל תשאלו למה.

הגענו לנמל, מאות אנשים התקבצו עם מיטב מחלצותיהם במועדון, כל מי שנכנס קיבל שרשרת עם תליון ועליו מספר. לאחר כמה דקות החל האירוע המשעמם בהנחייתו של דידי הררי ובחסות של "רדיו ללא הפסקה". התעניינותי בנעשה הייתה כמובן מוגבלת ביותר. הררי סיים את דברי הברכה שלו והכריז על הגרלה נושאת פרסים. הוא ציין כי שלושה אנשים ישתתפו, ועל המסכים החלו לרוץ מספרים עוקבים, ובכל פעם שהם נעצרו נקרא לבמה האורח בעל המספר הזוכה.

"שים לב אחי, לא יודע למה, אבל המספר הבא שלי", ניבאתי לוייס. למרבה התדהמה שלנו, מספר 749 הופיע במסך, ונקראתי לבמה. מבוכתי הייתה גדולה, מאות אנשים התבוננו בי, ולא היה לי מושג מה למען השם אני עושה שם. סמוך אליי עמדו עוד שניים שמספרם הוגרל, הררי בינתיים הכריז שהחידון יהיה בנושא "רדיו ללא הפסקה". גודל הפדיחה כבר החל להתבהר לי, שהרי לתחנה הזו לא האזנתי בחיים, והדבר היחיד שידעתי עליה אז הוא שנתן זהבי משדר בה.

השאלות החלו, פתאום קלטה עיני כי הררי אוחז בידו דף עם השאלות, ואפעס, גם עם

התשובות. לא היססתי לשנייה נוכח ההזדמנות, כיווצתי את עיניי וקלטתי את כל התשובות, הבחורה שעמדה לצדי ניסתה להלשין עליי להררי, אך הכחשתי בתוקף של קוזאק נגזל. פגעתי בשלוש מתוך ארבע שאלות, את הרביעית לא הצלחתי לקרוא.

אני מוכרח להודות שהרגשתי רמאי קטן ושפל, אבל חשבתי שזה ייגמר בטוסטר ולחיצת יד עם מיכאלי אז מה הנזק. הררי לחש לי "כל הכבוד, לך לקבל את הפרס". כמה שניות לאחר מכן בירכה אותי מיכאלי ואמרה לי: "מזל טוב, אתה נוסע לאיטליה". חשבתי שהיא צוחקת עליי, פתחתי בידיים רועדות את המעטפה, ושם נחו להם שני כרטיסי טיסה ושני פתקים המבשרים כי יש לי שבוע שלם ב"קלאב ולטור" בצפון איטליה, המקנים לי אירוח מלא וציוד סקי חינם. וייס היה בשוק, "שלא יהיו טעויות, אני נוסע אתך", הוא נבח.

שבועיים לאחר מכן היינו במטוס בדרכנו לחופשה שהוא ואני לא היינו מעזים לחלום עליה באותה תקופה. כמאמר הקלישאה "היינו כחולמים". סקי מן הסתם ידענו לעשות רק באמצעות משחקי המחשב המטופשים של ילדותנו - "אולימפיאדת החורף". 

זו הייתה החופשה הכי טובה שהייתה לי בחיים. חופשת סקי שונה מאוד מחופשות אחרות, הרי לא בטראקים או בבטן גב עסקינן אלא רק בגלישה, בבליסה ובשתייה מוגברת של אלכוהול משובח.

החלטנו לא להתנסות במגלשיים, הלכנו על סנואו בורד. היומיים הראשונים הוקדשו בעיקר לבדיקת עמידות האגן והישבן, ולאכילת שלג לאחר עוד התרסקות. ביום השלישי כבר תפסנו את העניין, גלשנו כאילו אין מחר, ובסוף היום חזרנו לשעות "אפרה סקי", שזה אומר עוד קצת בליסה ועוד קצת אלכוהול.

ביום הרביעי וייס נפצע, הוא סובב את הברך ונשאר לבכות את מר גורלו בחדר המרווח במלון. לאחר גילויי אמפתיה הכרחיים יצאתי שוב אל ההרים המושלגים והמקסימים של ססטייר. אני באמת מתקשה לתאר את החוויה הזו, כל מה שאמרו העשירים המטונפים בעבר, כי סקי זו החופשה הכי טובה, התגלה כנכון. זה היה משהו אחר, כיף בלתי רגיל של טעימה ראשונה מהפרי האסור (מבחינה כלכלית כמובן), תחושה לא מוכרת של עושר שכאמור מוביל לא פעם לאושר צרוף. אז נכון, נפתלות היו דרכיי לאיטליה, אבל מה שבטוח - חופשה כזו לא הייתה ולא תהיה כנראה לעולם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...