ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

טוב למות בעד בננה: גיא מרוז מבקר באוגנדה

גיא מרוז יצא לאוגנדה כדי לבדוק מה הפסדנו כשוויתרנו על הקמת מדינת ישראל שם. ברשימה: פירה בננות, רופא אליל ומלריה. יהורם גאון ממבצע אנטבה, לעומת זאת, תמיד יישאר שלנו

הטיול שאני רוצה לקחת אתכם אתי הוא לא בדיוק טיול. זו הייתה נסיעת עבודה לאוגנדה במסגרת סדרה שעולה בקרוב, ובה בדקתי מקומות שונים בעולם שמדינת ישראל הייתה אמורה להשתכן בהם. כן, היו כל מיני מקומות כאלה, כמו טקסס וטורקיה, אבל האתר הידוע ביותר היה כמובן אוגנדה. אני יצאתי לשם עם רון קופמן כדי לבדוק אם ישראל והעם היהודי בכלל יוכלו להתקיים בלב אפריקה השותתת.

אתם בטח זוכרים שהיה דבר כזה שנקרא "תכנית אוגנדה". הרצל הגה את זה, והקונגרס היהודי כמעט גירש אותו מבזל. אחר כך גם חשדו שהרצל היה פדופיל, אבל זה לא משהו שהרתיע יהודים יושבי קונגרסים, הסיפור של אוגנדה, לעומת זאת, כן עצבן אותם. ובכן, אפילו

מים זורמים אין כאן, אלא אם כן מדובר במלון שרתון. הרופא הכי קרוב הוא רופא אליל שלא מקבל בימי רביעי, ואם אתה ממש רעב, בננה היא הדבר הכי בטוח לאכול שם. גם, לא בכל מקום. אז הנה קצת פכים ואנקדוטות מהנסיעה הכי ביזארית שהייתה לי מעודי.

לפני שהמראנו לאוגנדה הסבירו לנו במשרד הבריאות של ישראל אילו מוצרים מותר לאכול באוגנדה. התברר שאפשר חופשי לאכול במבה, בעיקר כזו שהגיעה מהארץ. חל איסור מוחלט על שתיית מים, אכילת ירקות, דגים, בשר או כל מה שלא עבר חיטוי. מביצים צריך להיזהר כמו מאש. גם מאש צריך להיזהר כי כל זיהום מכווייה יכול להוביל מיד למלריה. ליתר ביטחון, קיבלנו ארבעה חיסונים ועוד חמישים טבליות כדי למנוע כל סיכוי של מלריה. קופמן גם קנה אסלה, שתהיה לו אחת משלו. על אוכל ויתרנו, לא תמיד חייבים לאכול, נאכל בשבוע הבא.

רוב האנשים באוגנדה מתניידים באופניים. הם סוחבים אשכולות ענקיים של בננות, וחוצים אתם את המדינה לכל כיוון. המוני אנשים מעבירים בננות ממקום למקום באופן תמוה לגמרי כי אם יש בצפון בננות ויש בדרום, למה להעביר? אבל את השאלה הזו השארנו פתוחה.

באוגנדה יש חמישה סוגי בננות. שלושה מהם הם אוכלים סטרייט און דה רוקס, ומהשניים האחרים הם מייצרים פירה וחלבה. זה נשמע מוזר עד שאתה טועם את זה, ואז זה סתם אידיוטי וחסר פשר.
יש בקמפלה גם תחנת מוניות ענקית. 1,538 מוניות נמצאות כאן בו בזמן, מחיר נסיעה עירונית הוא 700 שילינג או שווה ערך, שזה אשכול בננות בינוני. אין להם מכשירי קשר במוניות, גם אין מיזוג, והנהגים כן סותמים את הפה ולא שואלים כלום על ביבי, אלא אם כן הם מרגישים שיש לו בננות. אנחנו מספרים שהוא רק מנהל בננות או רפובליקה, תלוי את מי שואלים.

אם המיזם יצליח וקופמן ואני באמת נעבור לגור באוגנדה, קופמן יצטרך מקום לשדר או במילים אחרות - מקום לצעוק על מישהו או על משהו. WUG היא תחנת הטלוויזיה המקבילה לערוץ 2 שלנו, האוגנדים הכי אוהבים אותה, וביום שתהיה להם טלוויזיה בבתים - הם אפילו ישמחו לצפות בה. אני לוקח את קופמן להנהלת הערוץ, ומנסה לסדר לו שידור חי. ההנהלה קצת מתלבטת, אבל כמה שילינגים אוגנדים שעברו מיד ליד, וקופמן עולה לשידור הראשון בחייו באפריקה.

בזמן שקופמן צורח בשידור חי על אוגנדי מסכן שניסה לשאול אותו משהו על הכדורגל הישראלי, פתאום אני מפנים שאם השידור של קופמן יצליח והוא יישאר שם, אנחנו נהיה מדינה בלי קופמן, שזה קונספט אחר לגמרי. מנגד, אוגנדה תהיה מדינה עם קופמן, שזה בכלל ניו אפריקה. אגב, ברור לגמרי שזה עניין של עוד כמה שילינגים, והוא נהיה גם נשיא אוגנדה. כן-כן, המיזם יכול מאוד להסתבך.

בבוקר של היום השני באוגנדה הצוות ואני מחכים לקופמן בלובי של המלון. הוא לא מגיע, ויש חשש כללי של כולם ללכת להעיר אותו. אני מתנדב למשימה. אני, שאבות אבותיי פשטו עם שחר באנטבה מול מאות גויים אפריקנים וערבים לא אברח מהיתקלות - קשה ככל שתהיה - עם יהודי עצבני אחד. כנראה לא השגחנו על קופמן מספיק, והוא לא התאפק ואכל איזה כבש או משהו שהולך על ארבע. האיש חלה, ומרגיש ממש-ממש רע. ממש רע.

נקודה חשובה: אם במקרה קופמן היה הולך לעולמו בקמפלה, יש שם יופי של טקסי קבורה, כולל שרפה ליד אגם ויקטוריה. את החלקה מקבלים בחינם, ומקבלים גם שלט וחולצה מטעם המדינה. אנחנו יוצאים מקמפלה הבירה, ושועטים ממש לתוך אפריקה כדי לראות רופא. זה הרופא הכי נחשב במזרח קמפלה. רופא אליל, אבל אליל נחשב.

יש דברים דומים בכל העולם. גם פה, אפילו שאתה קובע מראש, אתה מחכה לרופא. פה יש גם בידור קל בזמן ההמתנה, וכמה בחורות שחורות רוקדות מול הממתינים עם כדים על הראש כדי לשפר את התחושה. פתאום מתברר כי לא בטוח שהרופא האליל מקבל בימי רביעי. פתאום, שוב אחרי העברה של כמה שילינגים, מתברר שהוא מקבל יופי-יופי בימי רביעי. כן, יש דברים זהים לגמרי בכל העולם.
קופמן מקבל מהאליל איזו אבקה חומה שאמורה לעשות אותו חדש. הוא לוקח אותה למזכרת וגם שני אקמול לגרון, וכולנו מרגישים טוב יותר.

ברשותכם, נעזוב רגע את קופמן ונתרכז בנו. הסיפור הישראלי באוגנדה חזק ביותר, בעיקר בגלל סיפור אנטבה. למי שאינו בקיא בפרטים: בשנת 1976 נחטף מטוס אייר פראנס עם יותר ממאה ישראלים ונחת באנטבה. המנהיג אז היה משוגע בשם אידי אמין דאדא, ששיתף פעולה עם החוטפים. יהורם גאון ועוד כמה חבר'ה מהסיירת יצאו לשחרר את החטופים, ובמבצע הכי נועז בתולדות הציונות הם הוחזרו הביתה. חלקים מהטרמינל הישן ומגדל הפיקוח שהחטופים הוחזקו בו קיימים עד היום.
 

 
אגב, בצבא אוגנדה של שנות האלפיים יש צבא סדיר של חצי מיליון חיילים ומילואים של כמה שהם מצליחים למצוא ולהביא. יש להם חיל אוויר, וכרגע הם שוקלים להוסיף לו גם מטוסים. אין להם חיל ים כי אין להם ים, אבל יש להם המון חכות למשמר של אגם ויקטוריה, שעוסק בעיקר בדיג. אני מציע לכל ישראלי שנוסע לשם לעבור באנטבה, לשלם איזה חמישים דולר ולראות כמה נועזים היינו פעם.

יכול להיות שהאופציה של אוגנדה, הקסם של האנשים ושפע הבננות, היא אופציה לא רעה לגמרי. אז יש קצת מלריה ולא מתקלחים בכל יום. לא נורא. קצת לכלוך לא יהרוג אף אחד. הפצצה האיראנית לעומת זאת מלוכלכת הרבה יותר וקרובה מתמיד.

אני חושב שמעולם לא פגשתי אנשים מקסימים כמו האוגנדים. מנגד, אין לי ספק שאם הישראלים היו פה, המקום היה מתקדם טכנולוגית, אבל כולם היו מקבלים את ארשת הפנים העצבנית, האטומה והמתלהמת. היינו מנצחים את המלריה, אבל בדרך בטח מנצחים גם את הזברות, היערות והאוויר היחסית נקי.

אני לא רוצה לדמיין מה היינו עושים לאדם השחור או לכושי כמו שקראנו לו לפני שהבנו ש"כושי" זה לא מנומס. אם ישראל הייתה כאן, בטח השכר הממוצע היה עולה, אבל העשירים היו קונים את הג'ונגלים ואוכלים את החזירים לגמרי לבד. לא, אני לא רוצה להגר לאוגנדה, בעיקר כי אני לא בוטח ברופאים שמקבלים באוהל, אבל כמה עצוב לחשוב מה ישראל הפסידה מבחינת ספייס, מים, מזג אוויר, וכמובן מזה שאין יותר מדי ערבים מסביב. אפילו על מבחוח לא שמעו פה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...