האר"י מספר ביציאת מצרים: תקשור יהודי כשר
היציאה מבין המיצרים היא המעבר מהלא מודע אל הנודע, ואין מקום יותר מתאים לכך מהמדבר. דניאל נוראל ומירה כהן בסדרת תיקשורים ייחודית של האר"י הקדוש. מיוחד לפסח
הנשיפה – ההתכנסות בתוך האני הקטן – נועדה להתרוקנות וצמצום, כדי שהנשימה שתבוא לאחר מכן תישאף, תתרחב ותתקבל. כאשר פעולה זו נעשית באופן אוטומטי ולא מודע היא לצורך הישרדות, אך כאשר פעולה זו נעשית במודעות היא לצורך קבלה – קבלה של אהבה אלוהית, שפע, ידע והתפתחות. היציאה מבין המְצָרים, אם אכן נעשית העבודה והתחולל השינוי, הנה המעבר מהלא מודע למודע. המדבר נועד לחולל את השינוי, כי אין שם כלום שיסיח את הדעת והלב מהדבקות באמת. יש שם לימוד ויש שם מוות – מוות של הישן ולידה של החדש.
דור המדבר אמנם מת אך גם נולד מחדש, מכיל את הלימוד שספג וממנו פועל, וכך עד אין סוף. כאשר עם ישראל התהלך במדבר היה זה לימוד משותף בעוצמה של היחד, והכוח היה באחדות, בהתאמה ובידיעה שהכול אחד ומי שלא מבין זאת יוצא מ"המחנה". אותם קודים שניתנו אז שרירים וקיימים גם היום, אך באופן שונה, ללא כוח האחדות וברמת הפרט. לכן, העבודה היום הנה של יחידים ולא של קבוצות; הקבוצות מתוות את הדרך במידת הניקיון, הדבקות, והידע שלהן, אך כל אחד ואחד יעשה עבודתו לבד מול עצמו ומול הבריאה, כאשר יראת הכבוד נר לרגליו.
פנים רבות לאלוהות – אהבה וחסד, דין, ענישה ורוע, התעלות ודבקות, פחד, הרס ואובדן. כל אלה נמצאים בכם ובקוד הגנטי שלכם, אותו קידוד שקודדתם בהליכתכם במדבר. זכות ניתנה לכם לבחור לאיזה צד של האלוהות ברצונכם להתחבר; הבחירה בידכם. החירות של האחד הנה אהבה, שמחה ואושר, החירות של האחר הנה אי-חירות, החירות של השלישי הנה קושי, עוני ועצב, והחירות של הרביעי – רוע לב ועקשנות. זוהי בחירה. לעם היהודי אין "מזל", כל דבר אשר קורה הנו בחירתו המודעת.
לאלוהות
רמה אחרת היא "מעורבות באפס מודעות"; כמו גולם שנולד ומת, האדם מבצע פעולות כאלה ואחרות כדי לשרוד ואיננו מעלה שאלות לגבי עצם הקיום. ברור לו שהקיום מתחיל כאן ונגמר שם, ואין מעבר לכך דבר. בשתי הרמות קיים תהליך של לימוד והתפתחות, כאשר התוצאה הנה הרחבת המודעות והרחבת הדבקות. בכל מקרה, אם חזרתם ובאתם ליקום הפיזי, סימן הוא שלפניכם עדיין כברת דרך של לימוד, התפתחות ועשייה. כל מי שנמצא כאן עוד לפניו שיעורים אותם עליו להפנים, ללמוד ולקבל כדי לצמוח, אחרת לא מילא תפקידו כראוי.
לכאורה נראים הדברים מורכבים ואינסופיים. המידע רב מלהכיל על הנייר, אך כל כולו נמצא בתוככם. עליכם רק ללמוד להתחבר אליו, לדעת להקשיב, להבין ולקלוט – לא ברמת התובנה, אלא ברמת ההפנמה. הנפש המחוברת לנשמה צריכה לצמוח ולגדול עם כל נשימה, ולהרחיב את הידע, הקבלה וההתפתחות. בימים אלה של לפני חג, יש לעבוד על הניקיון, המוות של הישן והקבלה של החדש. כמו שנוהגים לנקות את הבית ולבער את החמץ לקראת החג, כך יש לנקות את העצמי – הקשר עם הסביבה, הקשר עם האלוהי, הקשר עם הבחירה והקשר עם האינסוף.
משה ניגש לסלע אשר היה יבש וחרב. מהי המשמעות של יבש וחרב? חסר חיים! מצאו בתוככם את ה"יבש והחרב", כי זאת עליכם לנקות. הנכם שואפים להיות מעיין המרווה צימאונם של אנשים מסביב, אך כל עוד לא תגיעו לרמה זו לא תרוו אף את צימאונכם שלכם. בעם ישראל כל אחד ואחד חייב להיות "מעיין" המשקה את הכלל, אחרת לא יזכה לשתות בעצמו. משה הכה בסלע; רבותי, לכם אין ברירה אלא להכות בעצמכם, כי אתם הסלע. הפסיקו להכות באחרים. בדקו את עצמכם – טוב לבכם, יכולת הנתינה ובעיקר הדרך ארץ והכבוד שהנכם נותנים גם לאויביכם, החל בבעל החיים הקטן ביותר ועד לרב הגדול ביותר. כולם שווי ערך ואל כולם עליכם להרגיש את אותה יראת כבוד.
עתה הוא הזמן לבדוק, כי עם תום תקופה זו שנה נוספת תחלוף לפני שתצליחו לעשות פריצת דרך. עכשיו זהו זמן המדבר שלכם, דרך ארץ ויראת כבוד ללמדכם כלפי עצמכם וכלפי אחרים. אחרת, בחרתם בסוג מסוים של אלוהות – אלוהות של דין, אולי עוני, אולי רוע לב. זה מה שתגרמו לאחרים לחוות דרככם וזה מה שתחוו. אמרתי – הבחירה בידיכם. כל עוד לא תצליחו לרסן את סוסי הרכיבה שלכם, הם יובילו אתכם לאן שירצו. הנכם אלוהות בהתגלמותה, אך האלוהות מודעת לכל צדדיה, ואתם אינכם מקבלים זאת.
מתוך הספר "מסרים מן העמק - סביב מעגל השנה עם האר"י הקדוש".לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם